מי אחראי לאודי החדשה - הביטוח או היצרן?
תיבת ההילוכים של אודי שהייתה עדיין בתקופת האחריות של היבואנית צ'מפיון מוטורס, התקלקלה. היבואנית וחברת הביטוח הראל ניסו להתנער מהאחריות לתיקון שעלה 80 אלף שקל והאשימו את בעל הרכב. לבסוף, חייב ביהמ"ש את צ'מפיון בכל עלות תיקון הנזק ואת הראל בנזקים העקיפים שנגרמו לבעל הרכב
חנן ינקוביץ נסע במכונית האודי החדשה שלו. לפתע שמע חבטה מכיוון תחתית הרכב. ינקוביץ ירד, סרק את הרכב מכל הכיוונים ולא הבחין בדבר. גם בהמשך הנסיעה לא הרגיש קושי. אולם כעבור כשעתיים, כשנכנס שוב לרכב, התברר כי תיבת ההילוכים יצאה מכלל פעולה והרכב נעמד במקום.
האאודי הייתה עדיין בתקופת האחריות של היבואנית, צ'מפיון מוטורס. ינקוביץ הזמין גרר והעביר את הרכב למוסך צ'מפיון המרכזי בבני ברק.
המוסכניקים בדקו את הרכב. הגיר איננו תקין, אמרו ללקוחם. יש להחליפו בחדש. אלא שבארץ אין בנמצא אדם שיודע לטפל בגיר מהסוג הקיים באודי שלך. צריך לשלוח את תיבת ההילוכים כולה ליצרן בגרמניה. אין בעיה, אמר ינקוביץ, תשלחו אותה. יש בעיה, אמרו נציגי צ'מפיון, התיקון עולה 80,000 שקל. אולם האוטו עדיין בתקופת האחריות, הזכיר להם ינקוביץ.
אכן הוא בתקופת האחריות, השיבה צ'מפיון, אולם האחריות שלנו חלה רק על פגם ביצור ולא פגם הנובע מתאונה. והרי אתה סיפרת לנו בהגינותך ששמעת חבטה בעת הנסיעה, הוסיפו נציגי צ'מפיון והיו אפילו מוכנים להישבע כי הם ראו במו עיניהם סימני מכה בתחתית תיבת ההילוכים ברכב. בקיצור, צ'מפיון נפנפה את ינקוביץ ושלחה אותו לחברת הביטוח הראל, שביטחה את הרכב בביטוח מקיף.
ומה טענה הראל? כצפוי, כי הקלקול בתיבת ההילוכים נובע מפגם בייצור של הרכב. לכן צ'מפיון היא שצריכה לשלם עבור החלפת הגיר במסגרת האחריות.
צ'מפיון והראל החליפו אם כן מהלומות שהוטחו בסופו של דבר בינקוביץ. לא עזר דבר. ינקוביץ שילם עבור החלפת הגיר ונאלץ לפנות לבית משפט השלום בתל אביב כדי שזה יקבע מי ישיב לו את כספו, צ'מפיון או הראל.
השופטת מיכל ברק נבו מנתחת את העדויות שהובאו בפניה, לרבות עדויות מומחים ומגיעה למסקנה כי אין תמיכה בטענת צ'מפיון כי האאודי קיבל מכה. אמנם ינקוביץ שמע חבטה, אך לא חש בטלטול. גם הבדיקה מחוץ לרכב בשעת האירוע לא העלתה כל ממצא. לא הייתה הפרעה בדרך. לא היה סימן חיצוני ברכב, כמו נזילת שמן.
יש בסיס להנחה, כך עולה מעדויות המומחים, כי שבבים הגיעו מהגיר למערכת השמן. שבבים אלה יצרו לחץ שגרם לשבירת גלגל השיניים במשאבת השמן. שבר שכזה מלווה בשחרור קול גדול. זו הסיבה, כנראה, שינקוביץ שמע חבטה בתחתית הרכב.
השופטת חייבה אם כן את צ'מפיון לשאת במלוא עלות הנזקים הישירים: גרירת הרכב למוסך, תיקון הגיר, עבודה וחלפים.
אולם לינקוביץ נגרמו גם נזקים עקיפים הנובעים ממשך הזמן שחלף עד שקיבל תשובה סופית מצ'מפיון ומהראל. הנזקים העקיפים כוללים גרירות נוספות של הרכב מבדיקה לבדיקה, ביצוע הבדיקות לגיר, השכרת רכב חלופי, הוצאות עבור מוניות, ביטוח לרכב המושבת ועוגמת נפש.
כאן השופטת קיבלה את טענת צ'מפיון כי הייתה מוכנה לבדוק את הגיר אצל היצרן בגרמניה על מנת לראות אם יש ממש בטענת הראל, שמדובר בפגם ביצור, ולא בנזק תאונתי. התהליך כולו היה אורך כעשרה ימים כולל החלפת הגיר. אולם הראל התעקשה לבדוק את הגיר בארץ, בתהליך בדיקה שנמשך שלושה וחצי חודשים וגם לא תועד כראוי. לא זו אף זו: ינקוביץ מעולם לא קיבל מכתב דחייה מהראל לפני שהחל בהליכים משפטיים. דבר זה גרם לכך, שינקוביץ לא יכול היה לכלכל את צעדיו ולהחליט כיצד הוא פותר את בעייתו.
להתנהלות זו, קובעת השופטת, יש מחיר. "התנהלות זו של הראל לא הייתה תקינה, ובמישור היחסים בינה לבין מבוטחה, יש בכך משום בסיס נוסף להקמת חבות של הראל לשאת בנזקים העקיפים, שנגרמו למבוטחים עקב אי מילוי חובותיה כלפיהם".
בסופו של משפט, חויבה צ'מפיון מוטורס במלוא עלות תיקון הנזק והראל חויבה במלוא הנזקים העקיפים שנגרמו לינקוביץ.
רק נשאלת השאלה, מדוע בכלל טחנו שני הגופים הגדולים הללו את הלקוח במחלוקת שביניהם. מדוע לא יזם אחד הגופים את תיקון הרכב, תוך שמירת זכותו לתבוע לאחר מכן את עלות התיקון מהגוף השני. זה היה חוסך הוצאות מיותרות משני הגופים וגם נותן הרגשה טובה ללקוח.
