תגידו, בנות, אז מי כאן הגבר ומי האשה?
אחרי שנשאלתי את השאלה הזו בערך 400 פעם, בעיקר מפי נהגי מוניות, אני מקבלת אלרגיה אליה וכבר לא טורחת לענות בנימוס. אבל באמת שיש לזה תשובה טובה: אין דבר כזה
אחרי בערך השבוע הראשון שלי עם האקסית הראשונה שלי, בו נשאלתי את השאלה הזו בערך ארבע מאות פעמים (בעיקר מפי נהגי מוניות באמצע הלילה, כשאת והבחורה שלך עולות חצי שתויות ורק רוצות להגיע למעוז חפצכן), אני מקבלת אלרגית אליה וכבר לא טורחת לענות בנימוס. אבל באמת שיש לזה תשובה טובה.
אז זהו, שאין דבר כזה. זה בכלל לא מתחלק ככה. כל זוג ופתרונותיו הוא. יש זוגות שבהם יש אחת שיותר מסתדרת עם עניינים טכניים, ועל כן היא תאחז במקדחה. היא יכולה להיות נשית, גברית, או לא זה ולא זה, או שניהם גם יחד, תלוי בה. כל מה שדרוש זה חוש טכני, וזה לא קשור לסגנון לבוש או שפת גוף. אין כאן עניין של מגדר או מיניות או הגדרה עצמית, רק של יכולת לקדוח בקיר. תאמינו או לא, אין קשר בין זה לבין נשיות או גבריות, בניגוד למה שמנסים לשדר לנו בפרסומות למקדחות, כלי עבודה, מכוניות ואופנועים.
ברוב המקרים, זו תורנות מסוג כלשהו
מי שוטפת כלים? או מנקה? מה שבטוח, לרוב לא אני, כי אין לי את המודעות ללשים לב לזה שהכיור מלא, או הרצפה מלוכלכת, אבל אני עובדת על זה, זה תהליך, וזה בהחלט משתפר. ברוב המקרים, זו תורנות מסוג כלשהו, ומבשלת מי שיודעת ואוהבת לבשל, מנקה מי שעושה את זה הכי טוב או כל חלוקה הגיונית אחרת של עבודות הבית.
העניין המהותי שמסתתר מאחורי ההסבר הזה, ולא פעם קשה לאנשים שמחוץ לקהילה להבין, הוא העניין השוויוני. התפקידים המסורתיים של נשים הם מלאכות בית שקשורות באחזקה שוטפת, והגברים לרוב הם פרויקטורים לענייני סיוד, קידוח, סיוע בבעיות חשמל וכהנה וכהנה תפקידים מסורתיים. יש גם גברים שלא יודעים להתמודד עם סתימה, או ג'וקים, או תליית מדף, או בניית ארון ספרים. יש כאלה שמספיק בטוחים בעצמם לקרוא לבעל מקצוע, ולא לנסות להוכיח שהם יכולים, אבל הרבה פעמים, התדמית גוררת אותם לנסות ולהוכיח שגם הם "גברים".
בנסיונותיי הכושלים מתחילת ימיי בקהילה להתנהג גברי יותר, ניסיתי גם אני להפגין חוש טכני. המקום היחידי בו יש לי חוש טכני הוא מחשבים, וגם זה, רק כי הם עניינו אותי מספיק כדי להבין וסיפקו לי מקום עבודה סביר בתקופות הסטודנטיאליות בחיי. כל ניסיון שלי לבנות משהו הניב תוצר שספק רב אם יצרני אותו מוצר התכוונו שכך ייראה (אני לא חושבת שהדלתות של הארון האומלל ההוא הצליחו להיסגר נורמלי אי פעם). התייאשתי בפעם הראשונה שנאלצתי לנסות להחליף גלגל באוטו ועמדתי חסרת אונים ועם ידיים מלוכלכות בג'יפת צמיגים במשך שעה. ניסיתי נואשות להבין איך עובד המתקן הזה הלא ברור שמרים את האוטו, ואיך לא להרים ככה שיזיק למשהו שמה למטה, בבטן של המכונית. בסוף עצרתי מישהו וביקשתי שיעזור לי, ותוך 20 דקות גם הייתי חזרה על הכביש, מרגישה מטומטמת, אבל עם אוטו שנוסע.
במילים אחרות, יש נשים עם חוש טכני, יש נשים שלא מסוגלות להחליף צמיג לבד, יש נשים שמסוגלות לבנות מערכות מחשוב מורכבות ולעזור לילד עם השיעורים מהתואר הראשון בהנדסה. הכל אפשרי והכל עניין של חוש טכני ויכולות מתמטיות (שני דברים שכאמור, פשוט אין לי).
מיומנות, יכולת וחוסר עצלנות
על פי הנטייה הטבעית של בנות זוג לסביות מתהווים גם משקי הבית, ואין בעצם עניין של "נשי" או "גברי", אלא נטו – מיומנות, יכולת וחוסר עצלנות. זה גם בעצם הבסיס של מערכות היחסים הלסביות, או לפחות בשאיפה. שוויון מוחלט, בו אף אחת לא יותר טובה מאף אחת. לכל אחת יש את התחומים שלה, שהיא אוהבת יותר ומתמצאת בהם יותר (מובן מאליו שאם בת הזוג שלך רופאה, את תתייעצי איתה על אופן טיפול כשאת או היא או שתיכן חולות), אבל בעיקרון – אין באמת חלוקה מוגדרת מראש. הכל פתוח, ותלוי בכן.
מובן שאותו נהג מונית מהפסקה השנייה לא התכוון באמת לשאול על חלוקת עבודות הבית שלכן, אלא יותר בכיוון המיטה, ואיך זה מסתדר לכן (נפלא, תודה, לא אנחנו לא צריכות עזרה). אבל התשובה הזו תקפה גם שם. אין חוקים. ממש שום חוקים. יש מכל הסוגים, ויש כל מיני חלוקות שונות, בערך כמספר הזוגות הלסביים בעולם. לא פעם אני חושבת שזה בעיקר מה שמפחיד הומופובים ולסבופובים, החופש הזה, המתירנות הזו ליהנות ממה שעושה לכן טוב, מבלי להיות כבולות לתפקידים מסורתיים כלשהם, לציפיות מכן.
לא חייבות להתחתן, לא חייבות להיות פסיביות במיטה
מהרגע בו יצאתן מהארון, אתן חופשיות לגמרי משלל המחוייבויות שהחברה לימדה אתכן שנשים אמורות לבצע, באופן מסורתי. אתן לא חייבות לבשל, אתן לא חייבות לנקות (רצוי, כי אחרת בת הזוג שלכן תתרגז מאוד כשכל הנטל יפול עליה, ובצדק, אבל טכנית – זו לא חובה בלעדית שלכן), אתן לא חייבות (ואפילו לא מכירים לכן בזה) להתחתן, אתן לא חייבות להביא ילדים, אתן לא חייבות להיות פסיביות במיטה, אתן לא חייבות להיות משהו שאינו בדיוק מתאים לכן.
לעומת זאת, עדיין צריך לעשות כביסה מדי פעם, לשטוף כלים, להעביר ניגוב בבית, ללכת לעבודה, ולנסות לקדם את עצמכן בעולם שמושתת על חלוקה מסורתית ברמות המשכורת שניתנות לנשים. אמנם זה תלוי בכן אם תקימו משפחה או לא, אבל חלקנו (אני, למשל) חולמות על זה - ועוד נגיע גם לזה. חלקנו נראות מדהים עם מקדחה ביד, ולא פחות מדהים 20 דקות אחר כך, מתקנות חור בחולצה.
האימייל של ענת
לפנייה לכתב/ת 
