מנהל יחידת השתלות: "חולים מתים בגלל אדישות הציבור"
ההסכמה לתרומת אברים בישראל עדיין קטנה ביחס לעולם, וד"ר יעקב (ג'יי) לביא, מנהל יחידת ההשתלות בבית החולים שיבא, זועם: "אני לא יכול שלא להתפוצץ כשתרומות פוטנציאליות יורדות לטמיון וחולים שלי מתים". נקודת האור נמצאת בהצעת חוק שלביא יזם בה סעיף משלו - בעלי כרטיס תורם אברים יקבלו עדיפות בתור להשתלות. "הציבור ידע שכשהוא תורם את אבריו הוא בעצם תורם קודם כל לאלה שחתומים על הכרטיס", הוא אומר
בחדר טיפול נמרץ שכב נער בן 17 במשך חודש שלם. מצבו הלך והדרדר והוא נזקק להשתלת לב דחופה. משנואש הצוות הרפואי מההמתנה המייגעת לתרומה החליט להטיסו להשתלה בבלגיה, שם לפחות תהיה ההמתנה קצרה יותר. במסעדה במרכז הארץ התקיימה באותה עת מסיבת יום ההולדת של ד"ר יעקב (ג'יי) לביא, מנהל יחידת השתלות הלב בבית החולים שיבא. בבית החולים רמב"ם נפטר באותה שעה אדם ומשפחתו הסכימה לתרום את אבריו. בין האברים - לב המתאים לנער בן ה-17.
תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הארצי להשתלות, מודיעה לד"ר לביא שיש בארץ לב לחולה שלו. כשלביא מבהיר לה שהמטוס באוויר בדרך לבלגיה והנער יושב בתוכו, מציעה אשכנזי להחזיר אותו.
"זה נראה לי מוטרף לחלוטין", מודה ד"ר לביא, שהצליח לשכנע את פקח הטיסה במגדל הפיקוח בנתב"ג להשיב את המטוס ארצה ומיד עזב את מסיבת יום הולדתו ונסע לבית החולים רמב"ם להתחיל את ניתוח הנצלת הלב. השעון מתקתק עכשיו בקצב מסחרר, אין לאבד ולו דקה אחת. "אסור שתחלופנה יותר מ-4-5 שעות מרגע שאנחנו מתחילים להנציל את הלב מגופו של תורם האברים ועד לרגע שאנחנו גומרים לתפור ולחבר את הלב בגופו של המושתל. אם אנחנו מאחרים במעט, הנזק שייגרם ללב הנתרם עלול להיות בלתי הפיך", אומר ד"ר לביא.
במקביל לנחיתת המטוס בארץ והעברת הנער באמבולנס לשיבא עושה ד"ר לביא את הדרך חזרה מחיפה לתל אביב. בצידנית שצמודה לזרועו מצוי הלב. באותו לילה קיבל נער בן 17 את חייו בחזרה.
"אתה אף פעם לא נשאר אדיש ולא נעשה שלו לאותו רגע בו אתה מסיים לתפור את הלב המושתל ומחדש את זרימת הדם דרכו", אומר ד"ר לביא שמאחוריו למעלה מ–300 השתלות. "ההתרגשות של כולנו בחדר הניתוח, לראות את הלב החדש מתחיל לפעום, חוזרת שוב ושוב, לא משנה כמה השתלות עברת".
"מטריף לדעת שאתה מחכה שאדם ימות"
כמי שמצוי בחלק האחרון של שרשרת תרומת האברים פוגש ד"ר לביא באותם החולים הממתינים להשתלה ובכל בוקר מקיצים לאחת משתי האפשרויות - או אל יומם האחרון או אל היום הראשון בשארית חייהם, "זה מטריף אותם לדעת שהם מצפים למותו של אדם בידיעה שזה יציל את חייהם", משתף ד"ר לביא ברחשי חדרי האשפוז, "כל פעם אני אומר למועמדים להשתלה שביום מן הימים, שכבר נהיה אחרי ההשתלה, הם יסתכלו אחורה על כל האודיסיאה שעברו ויסכימו איתי שהתקופה הקשה ביותר שעברו היתה ההמתנה. התחושה הזו, לשכב במיטה ולראות את טפטוף התרופה שמחזיקה את מה שנותר - אלו לא מלים שלי אלא מה שאני שומע שוב ושוב מהחולים - הם מרגישים ששעון החול הולך ואוזל".
את כולם תציל השתלת אבר. אך בארץ, לדברי ד"ר לביא, ההסכמה לתרומת אברים עדיין קטנה, ובשנה האחרונה נרשמו רק 30%-35% הסכמות מסך אלו שמתו מוות מוחי (הקריטריון להגדרת מוות עבור תרומת אברים). ואם לא די בכך, ישנם בין הממתינים להשתלה המסרבים בעצמם לתרום. "אני נתקל בחולים שלי, מועמדים להשתלת לב, שלא מתביישים לומר לי 'למרות שאנו ממתינים לתרומת לב, לו היינו מתבקשים לאשר תרומה מיקירנו, לא היינו מסכימים'", מתקומם ד"ר לביא, "ככל שיגדל מספר החתומים על כרטיס תרומת אברים בישראל, כך יגדל מספר התרומות".
חותמים עכשיו:
פרויקט תורמים לחיים:
את הפתרון מצא ד"ר לביא אצל חתן פרס ישראל פרופ' אברהם שטיינברג – הענקת עדיפות ברשימת ההמתנה להשתלות לבעלי כרטיס תורם. פרופ' שטיינברג זרק את הכפפה - ד"ר לביא הרים אותה. לאחר שהחל את המסע במרכז הארצי להשתלות ובוועדות שונות, הובהר לו שיש צורך בחקיקה בכנסת.
בימים אלה מונח על שולחן הכנסת חוק ההשתלות החדש. בין סעיפיו מצוי גם מתן עדיפות לחתומים על כרטיס התורם ולדברי ד"ר לביא יעניק לחותם "ביטוח השתלות אישי". לכשיתקבל החוק, יוקפצו בעלי כרטיס התורם לראש רשימת הממתינים להשתלות. "תהיה עדיפות ברורה לכאלה שחתומים על כרטיס התורם והציבור יידע שכשהוא תורם את אבריו הוא בעצם תורם קודם כל ובראש ובראשונה לאלה שחתומים על כרטיס התורם", אומר ד"ר לביא ומדגיש כי חתימה תיחשב רק למי שחתם שנה אחת לפחות טרם הוצב ברשימת ההמתנה. "זאת הפעם הראשונה שאנחנו מכניסים קריטריון שאינו רפואי לרשימת הקריטריונים הרפואיים שקובעים את מיקומו של אדם ברשימת ההשתלות. זה משהו שאין לו תקדים בעולם. מצד שני, גם אין תקדים בעולם כולו לאחוז האומלל של תרומות האברים בארץ".
על אף שלאחוז התרומות הנמוך פנים רבות, לאו דווקא דתיות, חמתו של ד"ר לביא יוצאת על המגזר האולטרה - אורתודוקסי. "אין להם בעיה לבוא ולהירשם כמועמדים להשתלה, אלא בעיה לתרום מעצמם". עצת הרבנים, לדבריו, חורצת לעתים דינו של חולה הממתין להשתלה.
"הייתי מראה לרב איזה בחור נפלא היה יכול להציל"
מקרה אחד כזה זכור לד"ר לביא בבירור. אל בית החולים הגיע גבר צעיר בסכנת חיים. באיש הושתל לב מלאכותי שהציל את חייו ועתיד היה לתמוך בו עד למציאת לב אמיתי. בתקופת ההמתנה הצליח החולה להתאושש ואף יצא לביקורים בביתו, אך הלב בושש מלהגיע והוא נפטר לבסוף כתוצאה מסיבוך במכשיר הלב המלאכותי. "באותה תקופה היה לפחות מקרה אחד של תרומה שיכלה להתאים לאותו בחור באופן נפלא, ובגלל עצת רב באופן ספציפי לאותה משפחה, הם נמנעו מלתת את הסכמתם לתרומת אברים. חשבתי בליבי, שאילו יכולתי הייתי מביא את אותו הרב ומראה לו איזה בחור נפלא הוא יכול היה להציל, בהבל פיו, בכך שהיה ממליץ למשפחה על תרומת אברים. הבחור יכול היה להיות היום איתנו".
כמשתיל, מביט ד"ר לביא מהצד על המחלוקות סביב עניין המוות המוחי. עתה הוא תולה תקוות בחקיקתו של "חוק קביעת מוות מוחי", אותו יזם ח"כ עתניאל שנלר. "ברגע שהדבר יבשיל לידי חוק, אני מאוד רוצה שהרבנות הראשית תצא בקול קורא ברור לכל הציבור בארץ, בוודאי למאמינים אבל גם לאלה שלא מגדירים את עצמם דתיים וחשוב להם לדעת מה אומרת ההלכה, ותתחיל לעודד את הציבור לתרום אברים. שמענו את העידוד לתרומת אברים מהאימאמים המוסלמים והאפיפיור אך לא שמענו את אותו הדבר בצורה ברורה מהרבנות הראשית".
מועד קביעת המוות מטריד רבים ומשמש כאצטלה לסירובם לחתום על כרטיס התורם. "למשתילים לא הייתה מעולם ולא תהיה בעתיד שום נגיעה בנושא של המוות המוחי, אנחנו יודעים על קיומו של התורם רק לאחר שנקבע מוות מוחי והמשפחה נתנה את הסכמתה לתרומת אברים. יתר על כן, על פי החוק גם הרופאים המטפלים בחולה לא רשאים לקבוע מוות מוחי. אם הם חושבים שיש
מוות מחי, הם קוראים דרך הנהלת ביה"ח לצוות מומחים נפרד ובלתי תלוי, שבוודאי לא נלקח מקהילת הרופאים המשתילים ואסור לו שיהיה מקרב אותם הרופאים המטפלים. רק לאותם רופאים מומחים שאינם מכירים - לא את המושתל ולא את הנפטר - יש את הסמכות לקבוע את המוות המוחי".
"60-70 חולים שלי ממתינים היום להשתלת לב וכל שנה כ-15% מהם נפטרים כי אנחנו לא מוצאים בזמן תרומה עבורם. וכשאני יודע שבמקביל, לפחות 50%-60% מהתורמים הפוטנציאלים שיכלו להנציל אברים יורדים לטמיון ונקברים בקבר מבלי שהצילו חיים במותם, אני לא יכול שלא להתפוצץ", אומר ד"ר לביא. "לא יכול להיות שהציבור יהיה אדיש וייתן לחולים שלנו למות כך סתם מבלי לעשות שום דבר".
רוצים לראות מי חתם על כרטיס אדי ומפציר גם בכם להציל חיים? לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
