השקית שאינה מתפרקת מזיקה לסביבה

בשנות השבעים המאוחרות נפרצה הדרך לייצור המוני של שקיות ניילון, עם פיתוח תהליך לייצור זול של שקיות ניילון נפרדות שאיפשר לרשתות השווק להציע אותן בחינם במקום שקיות נייר והללו הפכו למוצר הנצרך ביותר ברחבי העולם.

השקיות מיוצרות מנפט גולמי, גז טבעי או חומר פטרוכימי אחר. שקית ניילון רגילה (דוגמת זו שאנחנו לוקחים בכמויות בסופרמרקטים) נראית אולי לא מזיקה, אולם שלוקחים בחשבון את כמויות השקיות המיוצרות בעולם מידי שנה (כ-5-4 טריליון) מתגלה גודל הבעיה.

האמריקנים לבדם משליכים כ-100 מיליארד שקיות קניות מניילון מידי שנה והן נפוצות גם במדינות העניות. אמנם לטובתה של השקית נטען כי לייצורה נדרשים 40%-20% פחות אנרגיה ומים מאשר לייצור שקיות נייר, והוא גורם לפחות זיהום אוויר ומייצר פחות פסולת מוצקה. כמו כן, בתעשיית הניילון מציינים גם שהשקיות לא תופסות ברבה מקום במטמנות אשפה.

עם זאת, על פי נתוני סקר הרכב הפסולת משנת 2005 של המשרד להגנת הסביבה, שקיות ניילון מכל הסוגים מהוות כ-28% מנפח הפסולת ו-7% ממשקל הפסולת. השקיות אינן מתכלות ושורדות באתרי הפסולת מאות שנים ויותר. שקיות הניילון מיוצרות גם מנפט ועצם צריכתן הבזבזני פוגע במאגרי הנפט המדלדלים בעולם.

הקלות של השקיות האלה, צריכתן הבלתי מוגבלת ועמידותן לפירוק, גורמות להן להתפזר ברחבי העולם ורבות מהן לא מסיימות את דרכן באשפה. הן נלכדות בגדרות ובעצים, במרזבים וצינורות ביוב. באירלנד נהגו לכנות אותן "הדגל הלאומי" ובדרום אפריקה הן הפכו ל"פרח הלאומי".

השקיות הפכו לגורם עיקרי בזיהום השטחים במרחב העירוני ובשטחים הפתוחים, שמורות הטבע, חופי הים והים עצמו.

השקית נאכלות גם על ידי בעלי חיים סקרנים שמוצאים כך את מותם בדרך כלל. בים הן חונקות את האלמוגים והורגות בעלי חיים ימיים שחושבים בטעות כי מדובר במדוזה. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה כ-100,000 בעלי חיים ימיים מתים מידי שנה מבליעת שקיות. גם צמחים מכוסים בשקיות נפגעים כתוצאה מהקטנת חילוף הגזים.