מה ישראלי בעיניך?

יפה לו האפור-כסף בצדעיים, הולך יופי עם העניבה האדומה. יאיר לפיד הוא המגיש הכי פחות מעונב, מכופתר או פורמלי מכל אלה שישבו על הכסא של ערב שישי. אם רק יישב קצת יותר בשקט, בלי לזוז כל הזמן, "אולפן" שישי" יהיה - מה בדיוק? אותו תמהיל של פוליטיקה-סיפור אנושי מזעזע-מסמך מרגש-פינה מחממת לב שנוצר סביב לפיד, בלי העניבה, בגלגולו הקודם. חסר רק השאלון המורחב.

ואין בכך כדי לומר דבר בגנותו של האיש והמגיש. להיפך: בלי כל קשר לסנטימנטים שהוא מעלה בכם, לפיד הוא אדם אינטליגנטי לעילא וברוך כשרונות, כל טייפ-קאסטינג קטן עליו, הליהוק החדש הוא הברקה, נוכחותו באולפן שישי כה כובשת עד כי נדמה שבעצם תמיד היה שם. כמו נעל בית ישנה. לכן הכל בסדר. או שלא.

לפיד. תתרגלו לדעתנות החדשה (צילום: אלירן אביטל)

את סגנונו החדש - דעתנות-לייט - הוא מפגין כבר בפתח הדברים, בחדשות, בהכתירו את בריטני ספירס "טיפשה". משב רוח מרענן אחרי גלגלולי העיניים הצדקניים והלא מתחייבים שהיו מקובלים כתגובה ציונית הולמת לאייטמים שכאלה. אחר כך הוא מתחנף אליכם נורא יפה באומרו ש"אתם צודקים כשאתם חושבים שהמדינה הזאת לא מנוהלת", בפתיח לכתבה חובבנית על אי ביצוע החלטות ממשלה וכנסת. בסגיר הוא ממשיך להתחבב עליכם באומרו: "אם יורשה לי להוסיף", ובנוזפו בממשלה על 15 מיליון שקל שנועדו לניצולי השואה ולא הגיעו אליהם.

זה המקום לומר משהו על אחד ממקורות החן של לפיד. הוא לעולם לא מצטנע ומתבטל בפני מרואיין או אייטם. הוא פשוט מפגין נימוס מרכז-אירופי מעולה. כלליו הלא כתובים של סגנון ההתנהגות הזה מורים לו להאדיר את הזולת מעט, להתמקד בו בעניין עילאי, לא לדחוף את עצמו. וכך הוא נשמע מעוניין-באמת כשהוא מפטפט מעט עם ארז רותם אחרי המסמך המזעזע על הפקרתה של רעות רובין לגורלה בניכר, וכך הוא נשמע מלא כבוד ונוסטלגי, על גבול ההערצה, כשהוא מתגעגע לאריאל שרון: רק בסוף הכתבה שהכין בעצמו על שרון, סוף סוף נחשף גם כושר הניסוח המעולה של לפיד. על רקע תמונת שרון מכתיף כבשה הוא מסכם: "יחד עם שרון נעלם דור המנהיגים שהעדפנו ללכת על כתפיהם במקום על רגלינו-שלנו".

רגשות זה לא מספיק

הקרדיטים קוראים לו "עורך ומגיש", ואף על פי שאינו נושא באחריות לתכנים לבדו, וגם לא באחריות הכוללת, צריך לקוות שהליהוק החדש יוביל גם לשינויים רציניים יותר במהות. כמו למשל, סיפורים שערכם העיתונאי לא מסתיים בסחיטת רגשותיו של הצופה. קחו את פרשת רעות רובין, שהעידה תחת לחץ משטרתי כבד נגד חברה-לשעבר, אבי אבוטבול, על מעורבותו ברצח רענן לוי.

רובין ידעה שזה "סוף החיים שלה". המשטרה, על פי הנטען בכתבה, הבטיחה

לה הרים וגבעות אבל לא ברור לנו מה הובטח, המשטרה לא עמדה בהבטחתה והפקירה אותה לגורלה. עצוב וגם מקומם, אבל לא למדנו דבר על קיומה, או אי קיומה, של תוכנית להגנה על עדים, לא שמענו על מקרים קודמים שבהם התנהגה המשטרה באופן דומה (או לא), ולא הובאו בפנינו נתונים על היקף התופעה.

ממערכת עיתונאית משומנת שיש לה יכולת הפקה רצינית כמו של "אולפן שישי", צריך לדרוש הרבה יותר ממה שראינו ומאפקט הזעזוע לשמו. עיתונות טובה יכולה להתחיל בהרחבת המנעד הרגשי של הצופה, אבל אסור לה להיעצר שם. האם נוכחותו ונסיונו של לפיד מבטיחים עיתונות טובה יותר? עוד מותר לקוות.