מסורת בסכנת הכחדה

המסע החשוב בחייו של מאסטרו ולרי גרגייב היה זה שעשה מצדה האחד של הכיכר הגדולה בסנט פטרבורג לצדה האחר, מהקונסרבטוריון למוזיקה של העיר השנייה בגודלה ברוסיה, לשערי בית האופרה קירוב, שבראשו הוא עומד מזה שני עשורים ובהצלחה פנומנלית.

מכנים אותו היורש של ג'יימס לוין, אומרים שהוא מכשף, אבל רק כשרואים אותו על הבמה אפשר באמת להבין מדוע. השיער המתפרע, העיניים שרושפות אש והידיים המאיימות, הפכו אותו לאחד המנצחים הגדולים של המאה האחרונה.

ולרי גרגייב. מכשף על הבמה (צילומים: מרב יודילוביץ')

כ-2,000 איש הגיעו בסוף השבוע לפסטיבל "קלאסי בים האדום" בניהולו של המאסטרו, שנערך זו השנה הרביעית ברציפות אחרי הפסקה של מספר שנים. גם השנה לא היה נערך אילולא התגייסותם של משרד התיירות שהתחייב לסייע גם בשלוש השנים הבאות, עיריית אילת, מלונות ישרוטל שרכשו מראש 2,700 כרטיסים ומימנו את הלנת התזמורת וההפקה וארקדי גאידמק שהכניס את היד עמוק לכיס ובלבד שלא יוחלט לבטל.

הקונצרטים, מיותר לומר, היו מלאים מפה לפה. גם המפגש עם גרגייב, שהנחה מאסטרו נועם שריף, נערך אל מול קהל רב. גרגייב התלבט בשאלה האם המוזיקה המודרנית היא יותר לאומית או יותר אוניברסלית ואמר: "נכון שהיום הכל אוניברסלי אבל בו בזמן, בל נשכח, אנחנו מתנגדים לגלובליזציה כוללת ורוצים למרות הכל, לשמר את הזהות שלנו. אני אקצין ואומר שלדעתי אם אין לתזמורת משמעות ברמה הלאומית, היא לעולם לא תהפוך לתזמורת בינלאומית.

"תזמורת צריכה להיות מזוהה עם סאונד כמו הסימפונית של פילדלפיה שעבדה תחת דמיטרי פוקרובסקי ויוג'ין אורמנדי, שני מנצחים ענקים שהזינו אותה והפכו את הסאונד שלה לעשיר ושופע שניתן לזהות מיד. היא היתה שונה מתזמורות אחרות בזכות הנגנים כמובן והאולם עם האקוסטיקה המצוינת שלו, אבל בעיקר בזכות החזון האמנותי והאיכויות של מי שהוביל אותה ובנה את הקול המיוחד לה. היום זה שונה. תזמורות מחליפות מנצחים כל כמה שנים וחותמות על חוזים קצרי טווח בניסיון למשוך קהלים".

תזמורת צריכה להיות לאומית בשביל לההפך לבינלאומית

הבעיה המשמעותית של המוזיקה הקלאסית בימינו, אליבא דה גרגייב, קשורה בהתמסחרותן של התזמורות. שימור הקול הייחודי, בידול ומצוינות אינן לדבריו בראש פירמידת החשיבות של ההנהלות הכלליות והסימפטום הזה מעיד על מחלה ממארת. "מזה זמן רב משהו רע קורה בתעשייה הזו. הבעיה אינה במוצרט או בשוברט אלא בכך שתזמורות מנוהלות כביזנס וכמוצר מסחרי. אני לא חושב שהמחשבה הראשונית של הנהלות תזמורות כיום, קשורה לשימור הקול הייחודי של התזמורת. נכון יותר יהיה לומר שמחלקות השיווק דוחפות למכירות ולחבילות אטרקטיביות שעובדות",

בתשובה לשאלה האם חינוך מוזיקלי בלתי מספק הוא הסיבה לירידה הדרסטית בהיקף הקהל באולמות הקונצרטים, הוא אומר: "אין ספק שמוסדות שמחנכים ילדים מגיל צעיר על הקסם הזה של המוזיקה ומחפשות דרכי התייחסות חדשות לקהל תוך ניתוח המציאות, מצליחות יותר".

המוזיקה לא תישאר פה לנצח

גרגייב, שהצליח לפני ארבע שנים לגרום לנשיא רוסיה, ידידו הקרוב, ולדימיר פוטין, להשקיע עשרות מיליונים בשיפוץ ובנייה של בית האופרה מרינסקי, מבקש ממקבלי ההחלטות בישראל לגלות אחריות כלפי מסורת המוזיקה הקלאסית שצמחה כאן. "אני חושב שבכל מדינה האתגרים שעומדים מול מקבלי ההחלטות שונים", הוא אומר, "אני מחשיב עצמי כבר מזל שאני מגיע לכאן באופן רציף. יש לי בישראל הרבה מאוד חברים וכשאני מנצח בתל אביב או באילת, התחושה תמיד מצוינת.

"חייבים להזין את המסורת"

"ובכל זאת, אתמול ישבו באולם שלושה חברי ממשלה שלכם וחשבתי שאולי כדאי להזכיר לחברי ממשל ולנציגים של המכונה הגדולה שמנהלת את המדינה, שאנשים לא ישלמו מכספם הפרטי על מה שהם מאמינים שהמדינה צריכה לממן. אני קצת מודאג ממדינות שבהן יש רמה גבוהה מאוד של מסורת מוזיקלית ולכן הפונקציונרים מאמינים שהיא תמשיך להתקיים מאליה. אני חושש שבלי השקעה, המסורת הזו תיעלם. בלי שנתגייס ונעשה מאמצים לשמר אותה, היא פשוט לא תהיה.

"סין בונה אולם קונצרטים חדש מדי שבוע ויש שם 70 מיליון פסנתרנים צעירים. אם לא תזינו את המסורת הזו, ששמרתם עליה 70 שנה, תהיו בטוחים שהיא לא תשתמר. אל תחשבו שזה יהיה פה לנצח רק בגלל שזה היה פה תמיד".

גרגייב הדגיש את הצורך באולם ראוי של קונצרטים בעיר אילת. "אני יודע שהתכנסנו לדבר על מוזיקה אבל קבלתי הרבה מאוד פניות מאנשים בישראל לסייע בעניין זה", אמר והוסיף, "אולי עצם כך שאנחנו מדברים על אחריות, עושה את השיחה שלנו על מוזיקה לרצינית יותר".

לשמור על חוסר הנוחות של התזמורת

גרגייב, שניצח בסוף השבוע על הסימפוניה מס. 3 של מאהלר, דיבר על הדיוק בהן נכתבו יצירותיו של המלחין האוסטרי. "בניגוד למלחינים אחרים כמו מוצרט או באך, שנתנו מקום לפרשנות, אצל מאהלר זה לא קיים, אין לך את החופש הזה. הוא כתב הוראות במדויק", אמר גרגייב, "אני חושב שהסיבה לכך היא שמאהלר ידע במדויק מה הוא רוצה לשמוע. חשוב מאוד לנגן את היצירות שלו באולם טוב. כולנו מנסים ליהנות מהעשייה המוזיקלית ומההאזנה למוזיקה, וכמו שאמרתי אני מאוד נהנה מהפסטיבל בזכות בני האדם שאני פוגש, הארץ שלכם, הרפרטואר והמלחינים.

"איני יכול לומר באופן מלאכותי שההאנגר שבו אנחנו מבצעים את מאהלר, הוא האולם הטוב בעולם. כשאמן שונא מקום מסוים, אתה שומע את השנאה בנגינה, כך שעליי לעשות מאמץ מיוחד לכסות על זה ולגרום לכך שזה יעבוד. אולי אם מאהלר היה באולם, זה היה אחרת. אולי הוא היה אומר: 'עצרו הכל', כי הוא היה רגיל לשמוע את המוזיקה שלו באולמות קונצרטים. לכן אומר שוב, תשכחו כל מה שאמרתי על מוזיקה אבל בנו אולם חדש בעיר אילת!".

גרגייב, שידוע כמי שמנצח במקביל בידיים חשופות ובשרביט המנצחים, נשאל האם יש בעיניו משמעות לניצוח בעזרת השרביט. "קל יותר לראות אותך כשאתה מנצח עם השרביט, למרות שאינני אדם קטן ממדים. כשאני מניף את שרביט המנצחים, כל מי שעומד על הבמה יכול לראות את התנועה ביתר קלות", אמר והוסיף, "כשמנצחים בלי שרביט זה הופך ליותר עצמתי ומערכת היחסים בין המנצח לתזמורת מקבלים נופך יותר מסתורי כי בכך, למעשה, המנצח מקשה על התזמורת להבין מה בדיוק קורה, כך שהם קצת יותר מתוחים ולעתים הרבה יותר מתוחים, והמתח הזה מתרגם לאווירה.

"זה משתנה, אבל לפעמים חוסר הנוחות של התזמורת הוא יותר עצמתי. כשאנחנו נינוחים אנחנו הופכים לפעמים לגמישים מדי והכל בא בקלות, וקונצרטים שבאים בקלות הם בדרך כלל לא הקונצרטים הטובים ביותר של העונה. צריך להיות משהו שהוא נעים אבל גם אינטנסיבי. אינטנסיביות היא האלמנט הראשון בחשיבותו באולמות הקונצרטים היום. האם אפשר לדמיין את גוסטב מאהלר בעצמו מניח לתזמורת להרגיש נינוחה? אינטנסיביות היא דבר מאוד חשוב ואם המנצח נזקק לשרביט בכדי לעשות את זה, אנחנו צריכים לסמוך עליו".