סחף ההסדר
עונת הנדידה, הקינון והחיזור של תלמידי י"ב בישיבות ההסדר והמכינות למיניהן בעיצומה וגיוס רגיל הוא בכלל לא אופציה. ליעל משאלי בן בשיעור א' בישיבת הסדר ובן תלמיד י"ב בישיבה תיכונית, והיא חושבת שמשהו השתבש אצל בני השמונה-עשרה
פרעה גזר על הזכרים ואלעזר שטרן גזר על ישיבות ההסדר. וכאז כן עתה, כאשר יענו אותם כן ירבו וכן יפרצו. לא תקחו אותם לצנחנים וגולני? תקבלו אותם בהמוניהם בגבעתי ובשריון במקרה הטוב, וגם במקומות השמורים לג'ובניקים שאינם חובשי כיפות במקרה הרע. אלעזר שטרן, גם כשהוא צודק, מקלקל. את מה שצריך לשנות בחינוך הוא מקבע בגזירות צבאיות. ויש מה לשנות עוד הרבה לפני הדיון על ה"שילוב".
המצב כבר חרג מזמן מהסבירות הראויה ולא בגלל שמדובר בהשתמטות אלגנטית בכסות דתית (וזה בעצם מה שזה). כמעט ואין (לדעתי אין בכלל) היום בוגרים בישיבות התיכוניות המתגייסים לצבא במועד הגיוס שנקבע להם ביום לידתם. כל חובש כיפה רואה עצמו מועמד ראוי לישיבת הסדר או לדחיית שירות למועד בלתי ידוע בהצהירו ש"תורתו אומנותו", הצנועים יותר מאשפזים את עצמם לשנה עד שנתיים במכינה קדם צבאית.
זה בלתי סביר. עם כל הכבוד לילדינו המצויינים, לא כולם מתאימים למסלולים האלה, הם אינם רואים עצמם מחוייבים לדרך החיים האידיאולוגית שהיא תשתית עולם ישיבות ההסדר והצידוק המוסרי לקיומן. על החבר'ה האלה פועלים כוחות משולבים כדי למנוע אותם לפעול בדרך הטבע והם נסחפים משבו"ש לשבו"ש, מחפשים את המקום שהכי מתאים להם ולמה שהם לא.
לראשי הישיבות התיכוניות יש אג'נדה בנושא. תלמידים מישיבות שונות מעידים כי האווירה היא כזו שראש הישיבה התיכונית והר"מים רואים גיוס רגיל במועדו ככישלון אישי שלהם ושל הישיבה. מתוך זה נובע כמובן סדר היום של שנת י"ב ואל הישיבה מובאים ראשי מכינות וישיבות הסדר כדי להשפיע על התלמידים. בנוסף ליציאות לשבו"שים, לא במקום.
בעקבות זאת השתנתה זה מכבר האווירה החברתית בציבור הדתי. מי שמתגייס "רגיל" נחשב לנפל, כשלון. כל מכינה נידחת עדיפה בהרבה על האפשרות הזאת. גם הורים יודעים את זה היום ומחזקים את התחושה של הצעירים שזה מאסט.
על אלה כדאי להוסיף את בני ה-18 שמתכוונים להתחתן בטרם ימלאו להם עשרים, את השמועות העקשניות על מה שקורה לביני"שים בפלוגות המעורבות (ואני דווקא מאמינה שיש בסיס לשמועות שמתעללים בהם בכוונה), את האווירה הסאטלנית בתקופת הלימוד (יציאה לחתונות פעמיים בשבוע, טיולים בטבע כל יום שישי, יציאה הביתה מתי שבא, פגישות עם החברה ביום עיון של מעגלי צדק...) ולבסוף את הגיוס הנפרד של החבר'ה המצויינים. מה רע?
מהצד של המבוגרים זה לא פחות רע. הישיבות הפכו לביזנס. יש הרבה ישיבות שצריך למלא בתלמידים כדי שיוכלו לשרוד כלכלית, המלחמה על כל תלמיד היא קריטית. וחוזר חלילה. האידיאולוגיה הבסיסית היפה של "תורתו אומנותו", של ישיבות ההסדר והמכינות נשחקה לעולם עסקי וכלכלי המשפיע על כל מה שקורה במגזר הדתי לאומי. כמובן שהכוח הפוליטי של המגזר גדל (מי באמת מחליט על החיילים, הצבא או ראשי הישיבות?) וחוזר חלילה לשאלות היסוד של החינוך הדתי לאומי.
אז בינתיים לא יהיה שילוב ותלמידי ההסדר יעדיפו להסתגר ביחידותיהם הנפרדות (את הקרדיט על זה שטרן יכול לרשום לעצמו), אולי נקודות הקצה שאנחנו מגיעים אליהם תכף יעשו שינוי תפיסתי והחינוך הדתי ימציא את הנוסחה החדשה של "דרך ארץ קדמה לתורה".
