המתכון לזוגיות בריאה: לחיות באשליות
אשליות, קובעים מחקרים פסיכולוגיים, הן בעצם "הנוסחה לתדלוק האהבה" ולראיה: הזוגות המאושרים ביותר שנמצאו היו אלה שהאשליה אצלם הדדית. אז תשלו את עצמכם בכיף, רק זכרו: לרענן אותה מעת לעת ולזכור שבסופו של דבר, זו אשליה
כשמיטל ,(30) דיאטנית בקופת חולים, פגשה את בעלה לעתיד עמוס ,(33) הוא היה בעיניה ההתגלמות המושלמת של הקצין והג'נטלמן: מנכ"ל מצליח של חברת היי־טק, חרוץ, חסון ונדיב לאין קץ. בעיני עמוס הייתה מיטל היפהפייה הנרדמת מהאגדות: נראית במיטבה 24 שעות ביממה, מחכה לו בסבלנות שיחזור מהעבודה ופנויה בכל עת לשיחה, סקס או בילוי.
אל הפסיכולוג הקליני דוד בנאי הם הגיעו שנתיים אחרי שהכירו, כשהם כבר נשואים. המשבר פרץ אחרי שהחברה שעמוס ניהל התמוטטה, והוא מצא את עצמו חותם כמובטל בלשכת התעסוקה.
"פתאום התברר לה שהוא לא אותו גבר חזק שראתה בו," מספר בנאי. "הוא נהיה מדוכא וחסר ביטחון והכי נורא - קמצן. מיטל הייתה בטוחה שעשתה טעות חמורה בבחירה שלה בו. היא חשה מרומה, התמלאה בכעס עליו והטיחה בו אשמה בכל הזדמנות. היא התקרבה מחדש להוריה, הסתגרה לבד בחדר השינה וניהלה שיחות טלפון בלתי פוסקות עם החברות שלה. חיי המין שלהם נפסקו. היא הסבירה שאין לה חשק. הוא הרגיש שהיא קרה אליו והחל לסבול מבעיות זקפה. היא נראתה לו פתאום פחות אטרקטיבית: היפהפייה הנרדמת התגלתה כאישה מרירה עם פה קפוץ, הבעות סלידה ומבט זועם תמידי."
הסיפור של מיטל ועמוס הוא מקרה קלאסי, שבו האשליה של כל אחד מבני הזוג מתנגשת במציאות. אם חשבתם שרק אנשים טיפשים נתפסים לאשליות, בא הפסיכולוג בנאי ומבהיר לכולם חד־משמעית: כל מי שנכנס לזוגיות חי באשליות. בלעדיהן לא נוכל למצוא אהבה.
- אתה באמת חושב שכולנו חיים באשליות?
"כמה אנשים באמת מכירים את בן הזוג שלהם לפני שהם מתחתנים איתו? מעטים. בזוגיות אתה מערבב את הבריכה שלך עם הבריכה של מישהו אחר. נותן לאדם שאתה בקושי מכיר לישון איתך בלילה, משאיר אותו עם המסמכים הכי אישיים שלך, ולא יודע אם בבוקר הוא לא יתקע לך סכין בגב. התלות המהירה הזאת באדם זר, שאין לנו שום מושג אמין עליו, היא צעד שסותר את החושים הפרנואידים הכי בסיסיים שלנו, חושים נורמליים לגמרי ששומרים עלינו"
- אז למה אנשים עם חושים חדים נופלים בפח הזה?
"כי אם היינו מנסים ליצור קשרים רומנטיים על־פי בדיקה קפדנית של המציאות, כנראה שהם לא היו מתפתחים. לאינטליגנציה אין מספיק עוצמה כדי לגרום לנו להתמזג עם אדם אחר."
לפנטז ולחיות באשליות. לא בהכרח רע (אילוסטרציה: גטי אימג' בנק)
- האהבה היא בהכרח עיוורת?
"לא האהבה עיוורת, אלא השכל עיוור בזמן שהאהבה בוחרת את שלה."
רמייה עצמית היא מרכיב הכרחי בקשר רומנטי מוצלח
התפיסה כי אשליה היא הכוח המחבר בין זוגות בתחילת הדרך אולי לא מפתיעה. מה שמפתיע יותר הוא שאשליות לא מתפוגגות פעמים רבות במשך שנים ארוכות, כפי שמעיד בנאי: "אני נתקל בהרבה זוגות, שנמצאים יחד יותר מעשר שנים ולא יודעים נתונים הכי בסיסיים על בן הזוג שלהם: על המצב הכלכלי המדורדר שלו, על הבריאות הרופפת שלו או על העבר המפוקפק שלו."
- אולי מישהו פה מרמה?
"לא, זו אשליה הדדית. באופן לא מודע, כל אחד מבני הזוג משלה את בן הזוג ומושפע מהאשליה שחוזרת אליו."
- למה שנעשה את זה לעצמנו?
"ביחסים הרומנטיים יש לנו צורך להרגיש מושלמים, ששני הפרטנרים ייצרו יחד זוג מנצח, שאף אחד לא יכול עליו. המעקבים הצמודים של רבים מאיתנו במדורי הרכילות אחר זוגות כמו נינט ויהודה לוי או בר רפאלי וליאונרדו דיקפריו, באים מהתשוקה שלנו להתרשם וללמוד מ'מלכי הכיתה.' בזוגיות כולנו רוצים להיות נסיך ונסיכה, גם אם המחיר של האשליה הזו כרוך, בסופו של דבר, בנחיתה אל תחושות קשות של כאב, כישלון, חוסר אמון ואובר דן התשוקה המינית. האשליה היא בלתי נמנעת. מידה מסוימת של אשליה היא חלק מהמציאות הנפשית שלנו."
כמה מחקרים, שפורסמו בשנתיים האחרונות, מחזקים את דברי בנאי. מחקר קנדי, שליווה 168 זוגות במשך 13 שנה, העלה כי בני זוג שראו זה את זו באופן אידיאלי היו מאוהבים יותר בתחילת הקשר והיו מסוגלים לשמר אותן תחושות
לאורך זמן. במחקר אחר, שנערך בקרב 180 זוגות, נמצא כי לרוב הנשאלים הייתה תמונה חיובית על בן זוגם, יותר מזו שהייתה להם על עצמם. בקרב הזוגות המאושרים ביותר האשליה הייתה הדדית: כל פרטנר ראה את הטוב ביותר אצל בן זוגו, בלי קשר לתכונות האמיתיות שלו.
איך מחזיקה האשליה הזאת מעמד? החוקרים מסבירים: "אדם שרואה את בן זוגו באופן אידיאלי בתחילת מערכת היחסים מתחייב לו באופן משמעותי ומר שקיע בקשר. כשהוא מתחיל להבחין במגרעות של הפרטנר, הוא נוטה לשמר את התפיסה האידיאלית על ידי התמקדות בנקודות החזקות שלו ומזעור הנקודות החלשות שלו. רמייה עצמית היא מרכיב הכרחי בקשר רומנטי מוצלח. זו הנוסחה לתדלוק האהבה."
אשליה בריאה היא כשאתה יודע שאתה בורא אותה
במקרה של מיטל ועמוס, בני הזוג אכן לא ויתרו על האשליה, אלא רק נעשו מודעים לה: "הטיפול פשוט עזר להם לשקם את היחסים ולהבין שהאשליה היא סוג של משחק, כמו שזוגות משתעשעים במיטה. היא, למשל, למדה איך היא יכולה לכבד אותו ולתמוך בו, כדי שישרוד את המשבר שנקלע אליו. עכשיו, כשהוא יוצא בבוקר עם החליפה והעניבה, היא מדמה שהוא קצין וג'נטלמן, על אף שהיא כבר יודעת שזה לא בדיוק כך. היא מבינה שהיא יוצרת אותו ככזה: הכוח והנדיבות שלו תלויים בה. בתמיכה שלה היא משקפת לו אותם ומאפשרת להם להתממש. כשהוא מחבק אותה בדרך לעבודה, הוא יודע שהיא לא גוזל שברירי כזה. היא כבר לא יפהפייה נרדמת, אלא אישה סקסית, חזקה ואקטיבית, שיכולה להעניש אותו ולנקום בו. הוא מבין שהוא בעצם תלוי בה. זה כמו בסרט."
- המלצת לזוג הזה לחיות בסרט?
"לא ממש. עזרתי להם להבין שהם מביימים את הסרט ויכולים כל הזמן לצפות בו. היתרון של סרט הוא שזאת אשליה שאתה מרגיש אותה כמציאות, על אף שאתה יודע שזו אשליה."
- אז מה השתנה בעצם?
"החוויה של האשליה בריאה כשאתה יודע שאתה בורא אותה. האשליה הבריאה מלווה במודעות לכך שהאדם הוא שאחראי ליצור אותה ולשמר אותה, ולא בלהישען עליה בצורה אינפנטילית. אשליה בריאה מלווה בפרקטיקה - יש הוראות הפעלה."
אנחנו כמהים לאשליות שהתרסקו לנו בילדות
אם תשאלו את דוד בנאי, כולנו מפתחים אשליות מרגע לידתנו. "כל ילד משלה את עצמו שההורים שלו יכולים להגן עליו מכל צרה ומצוקה," הוא אומר, "מתוך האשליה הזאת מתפתחות מגוון אשליות: על חיי נצח, על בריאות לעד, על קבלת אוכל ללא מאמץ, על אהבה לא מותנית, על כוח אינסופי וכד.' במהלך הילדות כל האשליות מתרסקות והופכות לצלקות שותתות דם, שמגלידות אט אט במהלך שנות העשרים והשלושים לחיינו."
- ואיך כל זה קשור ליחסים?
"אנחנו כמהים לאותן אשליות שהתרסקו לנו בילדות. תפקיד האשליה לשכנע אותנו, שאנחנו יכולים למצוא מחדש את מה שאיבדנו והיינו בטוחים שלא נמצא עוד לעולם. אתה לא מאמין שהאדם שאתה משתוקק אליו קיים, אבל בכל זאת אתה מחפש אותו מתוך תחושת החסר. כשאתה מוצא פתאום אותו בן זוג מהאשליות, נדמה לך שפגשת את מי שאיבדת. בתוך אוקיינוס הקור והניכור של עולם הדייטינג מתגלה משהו שאתה לא מבין למה הוא כלר כך מוכר. הוא מוכר כי הלבשת עליו את האשליה." ארי (28, טבח) וסיגל (31, עורכת דין), הם דוגמה לזוג שאשליותיהם התנצפו לגמרי בילדות: ארי, שהיה ילד
ברוך כישרונות אך עם הפרעת קשב קשה, התגלגל בילדות בין בתי ספר ופנימיות, אך לא הצליח לסיים שמונה שנות לימוד. במשך שנים הוא התגעגע לחזור לתקופה שבה הוריו העריכו אותו והכירו ביכולותיו. סיגל, בת להורים מצליחנים ותובעניים, הפכה לספורטאית מקצועית והייתה תלמידה חרוצה, אך התגעגעה כל חייה לתחושת החופש שהייתה לה בילדותה המוקדמת, לפני שהוריה הפעילו את מכבש הלחצים.
"הם הכירו בחופשה בסיני, ובתוך שבוע כבר ידעו שהם הולכים להתחתן," מספר בנאי. "כשסיגל, המרוסנת ומשוללת החופש, הביטה בגבר השרמנטי וההיפראקטיבי, המכוסה קעקועים בשפות שהוא לא מכיר, היא האמינה שזה הגבר שיכניס חיוניות וחושניות לחייה המשמימים. כשארי חסר המסגרת פגש את מצטיינת הדיקאן במשפטים, הוא קיווה שמצא את האישה שתעזור לו להר תמסד ולממש את כישרונותיו החבויים. אבל האכזבה ההדדית הייתה מהירה ועצומה. "הבחורה עם משמעת הברזל שפגש נראתה לו פתאום דיכאונית, חסרת שליטה וחסרת אונים," מספר בנאי, "הגבר מלא החיים שהכירה נחשף בפניה בצדדיו העלובים, העצובים וחסרי האחריות. שניהם חשו סלידה גדולה זה מזו ורק ברגע האחרון חזרו בהם מכו וונתם להתגרש." ארי וסיגל ויתרו על האשליה הישנה ויצרו אחת חדשה.
איך התרחש הנס הזה?
"זה נס שיכול לקרות בכל פעם שמתפכחים בהצלחה מאשליה. הוא לא בהכרח קורה. מרגע שמתפתח משבר התפכחות מתחילים להיווצר תהליכים של הרס ונוצר קונפליקט אצל בני הזוג, משהו שבין תשוקה לחסל את הזוגיות וליצור אשליה חדשה עם פרטנר חדש, לבין המודעות, הבשלות והאחריות, שמדרבנים אותם לעבוד על מנת לאחות את הקרעים. מתרחש בעצם תהליך בן שני שלבים: בשלב הראשון יש אבל על אובדן הפנטזיה הראשונית. בשלב השני נוצרת הבנה של מה שנשאר בעצם אחרי האבל. נבנית בעצם אשליה חדשה שמעוגנת יותר במציאות."
- אשליה מציאותית? יש דבר כזה?
"כן, במקרה של ארי וסיגל, הם למדו לוותר על האשליה שהשני ישלים להם את כל מה שחסר להם, והתפנו להתאים את עצמם זה לזה על ידי חיי מעשה והשקעה ביחסים. הם יצרו בסיס של שותפות, שבה כל אחד מביא את מה שהוא יכול לתת, ועל הבסיס הזה נוצרה אצל כל אחד אשליה חדשה: אחרי שכל פרטנר מבין שהוא צריך לקחת אחריות על האישיות שלו ולא על האישיות של בן זוגו, הוא יכול להזמין את בן הזוג להגיש לו עזרה. זאת בעצם אותה אשליה ראשונה של השלמה הדדית, רק שבמקום שתהיה בה תובענות, יש תשוקה והערכה, כי הצרכים של כל אחד מסופקים על ידי חלקים תומכים ומעשיים של בני הזוג".
- למה הכוונה?
"במקום לדרוש ממנה לארגן אותו, הוא פיתח אשליה שהוא יוכל ללמוד ממנה עלוידי התבוננות בה והקשבה לדרך, שבה היא מדברת ומארגנת את עצמה. ואילו היא לקחה אחריות על הדיכאון שלה וביטאה יותר הערכה כלפיו. היא מפנטזת על היצריות שטמונה בו, וכך גם מגיעה ליצריות שיש בתוכה. היא נהנית מזה שיש לה פרטנר קליל, אבל מעמיסה עליו פחות. היא מסתפקת בניצוץ שיש לו בעיניים. אם הוא גם עושה לך ארוחת גורמה או מפתיע אותה בסקס סוער, היא בכלל בעננים."
זוג שלא התפכח מהאשליה משלם מחיר
האשליות הן בלתי נמנעות בזוגיות וגם ההתרסקות שלהן חייבת לבוא. ההתרסקות הכרחית כדי לאפשר התפתחות של הקשר ובנייה של אשליה חלופית. הישארות עם ציפיות גבוהות מבן הזוג, מתברר ממחקר חדש, תורמת, ואף מעלה את הסיפוק בקשר, רק אצל אנשים בעלי מיומנויות טובות ביחסים. אבל לרובנו, שאותן מיומנויות לוקות אצלם בחסר, הכרחי לבחון מחדש את הציפיות המוקדמות מבן הזוג, כדי לשמור על מידה של סיפוק.
"נדיר," אומר בנאי, "למצוא זוגות שממשיכים להתנהל עם אותה אשליה שחיברה ביניהם מההתחלה. לזוגות כאלה יש חיים מצומצמים מאוד. הם עושים הכול כדי להימנע מסיטואציות שמנפצות את האשליה. אבל במבט מהצד תמיד תזהה את מי שמשלה - הם נראים לא מציאותיים, מושלמים באופן חשוד ולא נותנים לסביבה להשפיע עליהם. הם בקושי מעורבים בה. הם חיים עם עצמם בתוך הבועה שיצרו."
אנשים מנותקים מהמציאות בהחלט משלמים את המחיר, אבל המחיר כבד גם אצל אלה שבטוחים כי הם לגמרי הגיוניים. בנאי: "אנשים רציונליים, כביכול, לא חווים התרסקות פתאומית של האשליה הזוגית. יש אצלם הצטברות של תסכול עד סף מסוים, ואז מתפתח משבר כתוצאה מאוסף של התפכחויות קטנות. הטעות של אנשים רציונליים היא, שהם בטוחים שהתסכול שלהם נובע מהבעיות של בן הזוג. הם כלל לא ערים לעובדה שהם פיתחו כלפיו ציפיות שווא. במובן הזה, הסיכוי של אותם אנשים הגיוניים לעבור את המשבר נמוכים יותר בהשוואה לסיכוי של אלה שהאשליה התנפצה להם בין הידיים בבת-אחת. דווקא לאחרונים יש יותר פתיחות לתיקון ולהכרה בכך שהם השלו את עצמם."
- אין זוגות שמעולם לא היו להם אשליות?
"בחברה החרדית לזוגיות יש תפקיד יותר קטן באספקת אשליה. רוב האשליות מופנות לעבר אלוהים. אותו דבר נכון לגבי כל מי שאשליותיו מכוונות כלפי גורמים מעבר למציאות, כמו רוחות, חייזרים או גלגול נשמות. אבל אצל רובנו, שהאידיאלים והדת התרסקו אצלנו מזמן, יש עומס רב על הזוגיות שתספק לנו אותן אשליות."
- איך נדע שהשתחררנו סופית מהאשליות הזוגיות?
"כל מה שאנחנו מחזיקים בראש על בן הזוג כמציאות, עלול להתגלות בסוף כאשליה. זאת אשליה עד שלא יוכח אחרת. מתי זברה בסוואנה יודעת שהיא חיה באשליה? כשהיא לא רואה אף טורף בסביבה, אז היא מבינה שבקרוב היא תיטרף. כשאנחנו נמצאים בקשר עם החולשות שלנו ועם אלה של בן הזוג, ובמיוחד כשאנחנו מצליחים לזהות את האגוצנטריות והתוקפנות של כל אחד, ויודעים לקבל אותן, אז אנחנו יכולים להיות רגועים שאנחנו כבר לא חיים באשליה."
כתבה זו פורסמה לראשונה בעיתון לאשה. הכותב הוא פסיכולוג
הקליקו כאן כדי לגלות מה מחכה לכם בגיליון לאשה השבוע
