סוף סוף, פתרון לתעלומת המניאק הנעלם
כגבר אתה מוצא את עצמך מידי יום בסיטואציות בהן אתה מציג הנהוני הקשבה לרוב הבחורות שאתה פוגש, כשבעצם אתה רק תוהה מה התנוחה המועדפת עליהן. הבעיה היא שבניגוד לרוב, ליטל השתייכה למספר יחידות סגולה שמשכיחות ממך את תפקידך הנבזי בעולם. אבל היא ממש התעקשה
ליטל התקשרה אליי אחרי דממה של שמונה חודשים. מבחינתי היא היתה עוד בחורה שנפלה בתום ארבעה דייטים מרתוניים, כאלה שמלכתחילה אין להם סיכוי אבל מכוח האינרציה וקצת חרמנות התגלגלו איכשהו עד הסוף הצפוי של נשיקה והביתה.
ופתאום היא צצה שוב. "עברתי לאזור ואנחנו שכנים עכשיו, חשבתי שאולי תקפוץ היום".
שמונה חודשים לא דיברנו ופתאום היא מזמינה אותי לדירתה? מוזר. הנסיבות המחשידות גרמו לי להתחמק בתירוץ "וורקוהולי" טיפוסי שאיפשר לי לחשוב קצת.
כגבר אתה מוצא את עצמך מידי יום בסיטואציות בהן אתה מציג הנהוני הקשבה לרוב הבחורות שאתה פוגש, כשבאותו הזמן אתה בעצם רק תוהה מה היא התנוחה המועדפת עליהן בחדר המיטות. הבעיה היא שבניגוד לרוב, ליטל השתייכה למספר יחידות סגולה שמשכיחות ממך את תפקידך הנבזי בעולם. הגעתי למסקנה שחוץ מקשרי נימוס אפלטוניים, אין לנו מה לחפש יחד.
כעבור כשבועיים מנומנמים, בהם השאירה לי הודעות פה ושם, היא התקשרה להזמין אותי אליה שוב. התחמקתי בהסבר שעל חשבון לימודים זה בטח לא בא בחשבון, כך שניסיון הפגישה השני הסתיים בקביעה למחר, שעבר גם הוא ללא חיוג חוזר מצידי.
בהמשך השבוע קיבלתי הזמנה מסומסת נוספת. לא רציתי עדיין, לא ראיתי טעם. אבל בגלל כל הדחיות החלטתי לצאת מזה בצורה יפה והודעתי שאוכל להגיע רק ב-12 בלילה (אחרי ליגת האלופות), בתקווה שתפרש זאת כברכת לילה טוב. זעקת נוקיה מחרידה בישרה לי על החדשות הרעות: "מתאים לי", היא ענתה. חישובי פגישה-שינה-קימה החלו להתגלגל בראשי ובחרתי להתייעץ עם אושיית זוגיות. היתה תמימות דעים - אם אפגש איתה אמצא את עצמי למחרת במשרד מזריק קפאין וגומע סטילה. הבעיה היא שכבר הבטחתי וממש לא היה לי נעים לבאס שוב.
הבחורה התחדשה בפירסינג בלשון!
מצד שני:
"קבעתם והוא לא הגיע? אולי סבתא שלו מתה?"
גילי צדיק
השעה 21:32, מוצאי שבת. בשעה 20:00 היה צריך להגיע מאריק לאסוף אותי לדייט. מאריק לא הגיע, מאריק גם לא צלצל. אני מקשיבה לחברתי הטובה. הבחורה, נשמה טובה ואחראית שכמותה, מאמינה לחלוטין שהבחור שקבע איתי והתאדה שוכב פצוע אנושות באיזו תעלה, ולכן לא מגיע ולא מצלצל
הגיעה השעה המיועדת. נפגשנו מתחת לבית שלה בדרך לפאב השכונתי, לפחות עד שהחבר'ה של השותף יתפנו. לפתע נגלה לעיניי משהו מנצנץ כשדיברה: הבחורה התחדשה בפירסינג בלשון! מיד החלו בראשי הקודח התלבטויות אם מהווה האבזר הנ"ל עילה מספיקה לוותר על עמדתי לשמירת נגיעה.
החלטתי שלא.
ייאמר לזכותי שהשתמשתי בכל גינוני הדחייה האפשריים שאני מכיר: סגרתי את הרוכסן של הז'קט עד הסנטר, נשענתי אחורה על גב הכסא, נתתי לה לשלם, אפילו שתיתי קרלסברג. כל דבר שיגרום לה להבין שאני לא רוצה.
בזמן שהלכנו לדירה שמרתי על מרחק שהיה מאפשר גם להוא מהמבחן תיאוריה של הגשש לעבור באמצע בקלות ודיברתי על כל מה שעלול להבריח בחורה בדייט, כולל על כך שהדור האחרון של המעבדים הכפולים מכיל ארבע שכבות שמבצעות בו-זמנית פעולות רבות על בסיס מספרים בינאריים (בבקשה אל תנטשו).
היא עדיין לא הבינה.
מה יש לכן נשים, אני שואל את עצמי, שאתן מתעוררות דווקא כשלא רוצים אתכן? מסתובבות בחוץ מספר בחורות שהשקעתי הכל בשביל להיות איתן, ודווקא עכשיו, כשאני משקיע הרבה כדי להבהיר בדיוק את ההפך, אני נתקל במין חיבה מהצד השני.
היא הכינה קפה בחדר החדש והענקי שלה. כששתינו, כמובן שמרתי על ידיים שלובות. בהיתי בקירות החדר הריקים שנפרשו מולי ופצחתי במתן עצות עיצוביות לשמירת ה-turn off בזמן שהיא נשכבה לצדי על המיטה, שמזרון צבאי הרגיש כמו תחת של תינוק לעומתה.
באמת, ככל שהיא התקרבה אליי והחלה להפשיט אותי במבטים ובמשפטי משחק מקדים, אני רק שכבתי שם חנוט בז'קט ובג'ינס ומלמלתי דברים בסגנון "את לא מאמינה מה הייתי תולה על הקיר הזה", "יש לי רעיון אדיר למדפים", ועוד.
.
אחרי שעה של "עיצוב הבית" עם יובל כספין, היא פתאום נישקה אותי בצוואר.
מלכתחילה התרעתי שלא בא לי, שידרתי את כל הסימנים המוסכמים, לא רציתי כלום, לא התאים......שקט.
המוח הפסיק לעבוד. הרגשתי פתאום שלחשוב זה בעצם לא הצד החזק שלי.
שלוש שעות ממש לא תמימות אחר כך נסתי משם, מנסה לשכנע את עצמי שבעצם עשיתי את זה רק למענה.
המשך יבוא? מקווה שלא...
לפנייה לכתב/ת 
המוח הפסיק פתאום לעבוד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
