ארור מכה רעהו בסתר
תופעת הטוקבקיסטים מסירה את המנגנונים הפשוטים של הביישנות, מפירה את האיזון הקיומי שלנו כחברה ויוצרת מציאות אלימה שתוצאותיה נוראיות. בעקבות אישורו בממשלה של "חוק הטוקבקים" קורא הרב שי פירון לעורכי האתרים: הגבילו את חופש התגובה
מפרשים רבים עסקו בשאלת הבנת קללת הקב"ה לאדם הראשון. הרמב"ם, בפתח המורה, באר שמדרגת האדם נשתנתה, ומעתה לא יוכל להבחין בין אמת לשקר אובייקטיבים אלא רק בין טוב לרע סובייקטיביים.
אולם, פירושו של האדמו"ר מאיזביצא, באגרא דכלה, מוביל להתבוננות אחרת. הרב מבסס את דבריו על דברי הגמרא בברכות על מה ולמה האותיות "ר" ו"ד" בתורה מופיעות כאותיות גדולות. פעם אחת בפסוק "שמע ישראל...אחד", ופעם אחת: "לא תשתחווה לאל אחר".
אושר בממשלה:
הטוקבקיסטים ייחשפו לתביעות
ניב ליליאן
ועדת השרים לחקיקה אישרה הצעת חוק מרחיקת לכת של ח"כ ישראל חסון: מגיבים באינטרנט, מפעילי ועורכי אתרים גדולים יהיו חשופים לתביעות אזרחיות ופליליות
ההבחנה בין "ר" ל"ד" קטנה. קוץ קטנה מפרידה בין האחד לאחר. בין האמונה לכפירה. ומכאן, קללת ה' לאדם: " וקו"ץ ודרד"ר תצמיח לך" (בראשית ג', י"ח). פירוש הדברים הוא שמעתה יתערבו ה"ד" וה"ר" בשל הקוץ!
מכאן, שהקללה הגדולה שבה נתקללנו קשורה בהיותם של הטוב והרע מעורבים יחד. קל לנו להבחין בין טוב לבין רע. קשה להבחין במצבים בהם הטוב והרע אינם ברורים, אינם מוגדרים. זו היא הקללה הגדולה בה נתקלל האדם.
אני חש שדברים אלה מהווים דוגמא ראויה לסוגיית האינטרנט. זוהי מציאות בה הטוב והרע מעורבים זה בזה, וזוהי הקללה הגדולה בה נתקללנו.
אוכל להקדיש מאמר ארוך ומלומד בו ארחיב ביתרונותיה של הרשת: נגישות, מידע זמין, קשר מהיר ההופך את העולם לשכונה קטנה, ועוד. מאידך, קל יהיה למנות את תחלואיה של הרשת: שטחיות ורדידות, האפשרות להסתתר מאחורי זהות בדויה, המחשבה כאילו הכל מותר לומר ועוד.
איפה הבושה?
מצוות התורה בנויות כך שאנו לומדים לקיים בנפשנו פנימה מלאכת "בורר". כך אנו לומדים מה להחצין, מה להפנים, ומה לנפות ולזרוק החוצה. זוהי משמעותה הפנימית של מצוות "כיסוי צואה". כך אנו לומדים שיש דברים שצריך להסתיר. לא הכל לגיטימי, לא הכל אומרים, לא על הכל מדברים.
יתר על כן: "שלשה סימנים יש בהם באומה זו: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים". עקרון הביישנות מדגיש שלאדם יש מנגנונים המונעים ממנו מלהוציא החוצה את כל שעל לבו.
והנה, תופעת הטוקבקים יוצרת מציאות חדשה המסירה את המנגנונים הפשוטים של הביישנות. אני יכול להכות בזולת מבלי להזדהות, אני יכול לומר את כל מה שדורש כיסוי והסתרה. העובדה שאין מעצורים של בושה, וכבוד והיררכיה, משחיתה את העולם ומפירה את האיזון הקיומי שלנו כחברה.
אלימות, היא תופעה היוצרת מצב של חוסר אונים. השימוש החופשי בטוקבקים יוצר מציאות אלימה. כל מי שחש כעס כזה או אחר כלפי מי מהאנשים - יכול להכות בו ללא רחם.
חז"ל במסכת ערכין למדונו שנזקי פה, קשים מנזקי הנשק. לכל כלי נשק יש "טווח" ואילו ללשון הרע ורכילות אין הגבלה בטווח הפגיעה.
והנה, הרשת חידשה יסוד נוראי בהלכות לשון הרע והלבנת פנים. במהירות ההקלדה ניתן לשפך דמו של אדם, בראש חוצות, כך שבכל העולם ידעו וישמעו.
"טהרת הטוקבק"
לפיכך, אני רואה באלימות האינטרנטית סכנה חריפה שתוצאותיה תהיינה נוראיות. הקלות שבהן הן סירוב של הוגים ואנשי שם להביע את עמדתם, אך לא זו עיקר הבעיה. אלימות אינטרנטית מובילה לזיהום אויר תמידי המשפיע על ההיגיינה הציבורית שלנו. אלימות זו מפתחת סקרנות פסולה חסרת מעצורים, מציצנות זולה ועלבונות גדולים.לפיכך, אתרי האינטרנט צריכים לקבוע גבולות ברורים לשימוש באינטרנט:
- בסוגיות שאינן אישיות אלא פוליטיות ומדיניות, יש לקבוע שהמפרסם טוקבק יחוייב להזדהות בפני עורכי האתר.
- בעניינים שבהן לחשיבה יש משמעות המזיקה לכותב התגובה, יש להפעיל מנגנון סינון קפדני.
- אין לאפשר פרסומן של קללות, פגיעה אישית מובהקת וכדומה.
- יש להקפיד על טהרת הטוקבק דווקא בגלל חשיבותו: שיח פתוח של כלל הציבור מסביב לסוגיות בעלות משמעות. אין ברצוננו לבטל את הענין אלא להאדיר את חשיבותו ולבצר את מעמדו. דווקא בשל כך עלינו להקפיד על סגנון ותוכן התגובות המתפרסמות.
 |
ככלל, אל לנו לפסול כלי בעל חשיבות גדולה בשל התקלות הרבות המלוות את תפעולו. עלינו לעשות הכל כדי להוציא יקר מזולל, ולמנף את יתרונותיה של הרשת על פני חסרונותיה.
דווקא בשל כך, יש להימנע משימוש פרוץ ופתוח. דווקא בשל כך יש לקבוע כללי שימוש משמעותיים יותר שיאפשרו לנו להמנע, ככל שניתן, מנזקי האינטרנט.
הרב שי פירון הוא ראש הישיבה התיכונית פתח תקווה ומראשי ישיבת ההסדר בעיר. למאמר המלא כנסו לאתר הישיבה.
לפנייה לכתב/ת 
הרב שי פירון. לא לאלימות
טוקבקים. בלי בושה
מומלצים
