רגע לפני שנהרג, קרלוס צעק: "ירו בי מאחור"

"ברחנו מהירי לרכב ובדרך שמעתי את המתנדב צועק בספרדית 'המניאקים ירו בי מאחור'. ראיתי שהוא נפגע בגב התחתון ומדמם, משכתי אותו פנימה לרכב עד שחצי מגופו היה בפנים, ודהרתי למרפאה במהירות". כך תיאר ל-ynet את רגעי האימה יוחאי (יוחי) קופלר, חקלאי מקיבוץ עין השלושה, שעבד הבוקר (יום ג') עם קרלוס אנדרס מוסקרה צ'אבס, המתנדב מקיטו, בירת אקוודור, שנורה למוות על-ידי צלף פלסטיני.

לדברי קופלר, פינויו של הפצוע נעשה תחת אש כבדה. "פיניתי אותו לתוך הרכב והתחלתי לנסוע כשכל אותה העת יורים לעברנו מנשק קל ופצצות מרגמה, הכדורים ממש שרקו לנו מעל הראש. המרפאה היתה במרחק שתי דקות אבל הוא איבד מיד את ההכרה, ומהר מאד הבנו שהוא לא ייצא מזה".

חבריו ההמומים של המתנדב שנהרג (צילום: צפריר אביוב)

גם בשעות הצהריים המשיכו צלפים פלסטינים לירות לעבר כלים חקלאיים בשדות קיבוץ עין השלושה, וכוחות צה"ל פעלו לחילוצם. על העבודה תחת אש בסיכון חיים של ממש, סיפר קופלר: "זה הבית שלנו ואנחנו נמשיך להיות פה ולעבוד פה, גם אם הממשלה תמשיך לברוח מהאחריות שלה. מדי יום יורים עלינו בשדות ובבתים, נשק קל וקסאמים והממשלה לא עושה כלום ומפקירה את כל מי שחי פה. גם הפעם כולם ידברו ויתלהמו, אבל בפועל שום דבר לא יזוז".

מרקו קוסטה, מתנדב מאקוודור בקיבוץ עין השלושה, סיפר: "אהבתי אותו מאוד, הוא הגיע לפני חודשיים לקיבוץ והפכנו להיות חברים מאוד טובים. הבוקר דיברנו וצחקנו, דיברנו על כך שניפגש מיד עם סיום העבודה". כמתנדב, אמר כי אינו חושש לשוב ולעבוד בשדות. "אני לא מתכוון לעזוב את הקיבוץ בגלל האירוע. זה המקום שהחלטתי להיות בו וכאן אני אהיה עד ה-25 באפריל. רק אז נחזור הביתה". שגריר אקוודור בישראל שוחח עם משפחתו של הצעיר בקיטו וסיפר על החדשות המרות. 

מזכיר הקיבוץ לשעבר, דני כהן, סבור כי אירועים מסוג זה מערערים את ביטחון חברי הקיבוץ. "זו פעם ראשונה שזה קורה לחבר הקיבוץ וזו מכה מאד חזקה לכל החברים פה. 50 שנה הקיבוץ קיים והמציאות לא משתנה, ידענו שדבר כזה עלול לקרות, הרי פעמים רבות אנחנו מפסיקים לעבוד בשטח בגלל הוראות של הצבא. הפעם לא היתה הנחיה של הצבא. מזה כמה ימים שהחקלאים עובדים בשטח בלי הפרעה".

"עין השלושה הוא קיבוץ שיוסד על ידי יוצאי דרום אמריקה ו-90 אחוז מחבריו הם יוצאי דרום אמריקה, וכך גם המתנדב שנהרג. המתנדבים יודעים לאן הם נכנסים - איפה ממוקם הקיבוץ והמציאות, אנחנו שומעים את פיצוצי המרגמות כל הלילה. ועדיין המתנדבים ממשיכים להגיע ולהתנדב. קשה לדעת מה מניע אותם", אמר כהן.

אהב את ישראל, רצה להתגייס לצבא

האחראית על המתנדבים בקיבוץ, אנני רוטמן, סיפרה כי המתנדב שנרצח הגיע רק לפני חודשיים לקיבוץ, אך כבר התאהב בישראל ורצה להתגייס לצה"ל. "רק אתמול דיברתי אתו וצחקנו", אמרה, "דיברנו גם על היריות שמתרחשות לאורך הגבול. המתנדבים אוהבים את העבודה בחקלאות, אבל מפחדים. כשיש יריות הם נכנסים להיסטריה ואחר כך אומרים לי 'נשארנו בחיים'".

על הסכנה הגדולה בעבודת האדמה סמוך לגדר סיפר מזכיר היישוב ורכז הביטחון, רמי נגבי. "זו הפרנסה שלנו ואין לנו ברירה אחרת", אמר, "קיבלנו מהצבא ומהמדינה את האפשרות להמשיך לגדל ולעבד ולחיות כאן. תושבי עין השלושה יודעים מראש שדבר כזה עלול לקרות.

"גם כשאני יושב בבית שלי שאיננו ממוגן, יכול ליפול קסאם ולפגוע בי. זו אותה רמת סיכון. כשאתה בשטח ואתה הולך לעבד את הקרקע, אתה לא חושב על זה שקיימת אפשרות שאתה נמצא תחת כוונת רובה. זה בדיוק הסיכון כמו קסאם שעלול ליפול עליך. אם נחשוב על זה כל היום, לא נהיה פה ואת זה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו".

התלמידים שמעו על מות חברם בשיעור

מרבית ילדי הקיבוץ שמעו על דבר האסון בעת שהיו במהלך שיעור בבית הספר "מעלה הבשור" הרחוק שישה קילומטרים מהקיבוץ. השמועה על מותו של המתנדב, המוכר לרבים מהתלמידים, פשתה במהרה באמצעות הודעות sms שקיבלו התלמידים.

התלמידים שוחררו להפסקה, ואל בית הספר נשלחו הסעות מטעם הקיבוץ, כדי לאפשר לאלו מילדי הקיבוץ שרוצים לשוב לביתם, לעשות כן. "כל התלמידים שהכירו את המתנדב שנהרג עזבו את הלימודים וחזרו לקיבוץ", מספרת גליה קרמר, מחנכת בבית הספר.

"רבים מחבריו של ההרוג אמורים בעוד שעה להיבחן לבגרות באנגלית, ולא ברור אם יוכלו לגשת אליה היום אחרי שחברם נהרג. בבית הספר היה אמור להיערך בשעה זו הפנינג מוסיקלי לקראת ט"ו בשבט, אבל בגלל מה שקרה ההפנינג בוטל ובמקום זה מנגנים קטעים עצובים לזכרו".