החגיגה התחילה: מתכוננים לקרנבל בברזיל

תיירים יודעי דבר כבר החלו לזרום לברזיל כדי לצפות בהכנות לקרנבל שיתקיים בריו דה ז'נירו ב-4-3 פברואר. אמנם נותרו עוד כמה שבועות עד לאירוע המפורסם, אך ההכנות הנמשכות כבר שישה חודשים הופכות כמה משכונות הצריפים של העיר לחגיגה של מוזיקה וצבעים.

כך למשל בשכונת מנגוויירה (Mangueria), שבימים כתיקונם לא תמצאו תיירים רבים שיסתכנו ויגיעו אליה. השכונה היא אוסף קודר של פחונים מתפרקים במורדות התלולים של העיר, מאחורי פסגת ההר עם פסל ישו הגואל. אולם בימים אלו, תפסו דוכני בירה וברביקיו את מקומם של סוחרי הסמים, והמבקרים נוהרים אליה כדי לצפות בחזרות של אחת מקבוצות הסמבה המפורסמות של העיר.

הלהקה המקומית, קבוצת מנגוויירה, משקיעה בכל שנה למעלה ממיליון דולר במופע שאורכו 80 דקות המוצג במצעד הקרנבל, שבו לוקחים חלק 4,500 מתופפים ורקדנים.

פגם קטן בתלבושת יכול לגרום להפסד של כל הלהקה (צילום: איי פי)

"כל השכונה הופכת למפעל אחד גדול", מסביר מקס לופז, מעצב הקרנבל במנגוויירה. "הקהילה ממלאת תפקיד חשוב באירוע. האהבה הגדולה לבית הספר הופכת את כולם לחלק מהצוות", הוא מספר בעוד התלבושות הססגוניות בוורוד ובירוק מציצות כמעט מכל חלון.

הקרנבל הוא עסק חשוב בשכונות העוני של ריו דה ז'נירו, ש-12 מהן מהוות בית לבתי הספר המובילים לסמבה. בכל שנה הם מעסיקים אלפי חייטים, צבעים, מעצבים ומוזיקאים, לצד סבלים שריריים שתפקידם להזיז ממקום למקום את קרונות התצוגה.

"האירוע משנה לחלוטין את הקהילה – כולם עובדים ועושים חזרות עד לתחילת הקרנבל. הדבר מספק תעסוקה למובטלים כמוני", אמר לואיס אנריקה ברבוזה, המעביר 10 שעות מדי יום ביצירת פונפונים. "אחרי הקרנבל, הכל מת למשך שישה חודשים".

קרנבל בחסות סוחרי סמים

כמה מבעלי המלאכה המקצועיים יותר ימצאו עבודה לאחר הקרנבל בבניית סטים ויצירת תלבושות עבור הטלנובלות הפופולריות של ברזיל. "אני עובדת בין 18 ל-20 שעות ביום. זה כל כך אינטנסיבי שאני נאלצת לקחת חופש בשאר ימות השנה", אמרה אוראה קרבליו, העוסקת כבר 12 שנים בהכנת תלבושות לקרנבל, הידועות כ"פנטסיאס". קרבליו מעסיקה 11 תופרות, והוסיפה משמרת לילה על מנת לסיים בזמן את הכנתן של 100 תלבושות. "זה בלגאן גדול, אבל בלגאן נהדר. אנחנו מדברות אל תוך הלילה ומרכלות על הכל", אמרה.

התלבושות של קרבליו, הנמכרות ב-400 דולר כל אחת, מעניקות לקונה את הזכות לרקוד בתהלוכת הסמבה, הנראית על פניו כאירוע מהנה – אך בפועל כוללת תחרות קשה. כל אחת מהקבוצות מנסה להרשים את פאנל השופטים ולהיבחר לאלופת הקרנבל, אולם פגם קטן בתלבושת יכול להרוס את סיכויי הניצחון של בית ספר שלם.

הניצחון מעניק לא הרבה יותר מאשר את הזכות להתרברב, ובכל זאת, דיירי השכונות העניות מקדישים את כל זמנם להכנות לקרנבל עד כי נדמה שזה הדבר החשוב ביותר בחייהם. תעשיית הקרנבל נעשית מקצועית יותר משנה לשנה וחלק מהמשימות המורכבות יותר, כמו תאורה ואפקטים מיוחדים, עברו לידיהן של חברות פרטיות.  

שישה חודשים של הכנות ליום אחד (צילום: איי פי)

בעוד רבים מבתי הספר לסמבה ממומנים על ידי משפחות הפשע של ריו, התאגידים הגדולים של ברזיל מממנים מספר הולך וגדל מהם. התלבושות והכרטיסים הנמכרים לחזרות הגנרליות מכסות את יתר ההוצאות.

קבוצת מנגוויירה מתמודדת כבר תקופה ארוכה עם שמועות לפיהן התהלוכה ממומנת באמצעות כספי סמים. החשדות גברו עם הודעת המשטרה לפני כמה ימים, לפיה היא מחפשת אחר פרנסיסקו פאולו טסטאס מונטיירו, מחבר שיר הקרנבל של השנה הנוכחית, החשוד בסחר בסמים. מוקדם יותר השבוע, פשטה המשטרה על שכונת העוני ועצרה ארבעה חשודים בהחזקת טון מריחואנה. הקבוצה הכחישה כל קשר לסחר בסמים.

להשיג 4,500 פונפונים

תיירים יכולים לצפות בהקמתן של קרונות התצוגה ב"עיר הסמבה" – מרכז שנפתח ב-2006 בהשקעה של 50 מיליון דולר, הכולל את בתי המלאכה של בתי הספר המובילים. מרבית התלבושות עדיין נתפרות בתוך השכונות העניות, שם אחראים נשיאי האגף על הייצור והמכירות.

"אנחנו עושים את זה מאהבה. אבל צריך יותר מאהבה, כי אי אפשר להסתכן בלהיראות חובבני", מסביר נשיא האגף אמרילדו וונזרלר, העובד גם כמורה בבית ספר תיכון של אסירים. "מעצב הקרנבל מעלה את הרעיון, ואנחנו צריכים להמשיך אותו".

העיצוב השנה דורש מוונזרלר להשיג 4,500 פונפונים, 3,000 תכשיטים מפלסטיק, שרשרת זהב מפלסטיק באורך 900 מטר, 600 מטרים של בד ירוק ולבן, ו-30 פחיות של דבק. בראש רשימת החומרים של וונזרלר ניתן למצוא 25 ק"ג של נוצות, כמות זעומה בסטנדרטים של הקרנבל.

"זה נעשה יקר יותר משום שכל העבודה על התלבושות נעשית ביד, לא ניתן לייצר תלבושות ברמה כזו באמצעות מכונה", הוא אומר ומצביע על כיסוי ראש משוכלל ועל כתפיות דמויות כנפיים ששייכות למלאך זהוב. 

בעיר הסמבה, מאות בני אדם עובדים על בניית וצביעת קרונות התצוגה הענקיות, עליהן מוצבים עדרי פילים, דרקונים עם שלושה ראשים ואפילו דגם מינאטורי של שכונת מנגוויירה.

בפינה אחרת, שלוש נשים אנגליות שאינן מדברות פורטוגזית, עובדות בשקט לצידם של דיירי השכונה, לאחר שנשלחו למקום במסגרת תוכנית התנדבותית. "גיליתי שיש המון שימוש בדבק!", אמרה פיונה מונטגומרי בת ה-22. "יש כל כך הרבה פרטים שלא שמים לב אליהם. זה מדהים – כל העבודה הזו מוקדשת למשהו שיימשך יום אחד בלבד".