כך היינו: מוזיאון בטעם של פעם

היוזמה הייתה של דן אורטמן מכפר ורדים, שצירף אליו להרפתקה את חברו לאספנות מיכאל לוריא מכורזים. השניים הצליחו לגייס תרומות ולהדביק בהתלהבותם מתנדבים רבים שנרתמו לעבודה. והייתה שם הרבה עבודה: עשרות משאיות הוציאו טונות של אשפה מהאתר, שידע שנים של הזנחה והפך למאורת סמים וזנות.

בזכות נבירה במחסנים

במוזיאון החדש מוצגים חפצים שונים וכלי עבודה מהגליל מהמאה ה-18 ועד ימינו. אפשר למצוא שם מתכשיטים ומגהצים ועד ארגזי נדוניה, מכלי עבודה ישנים של כובען-תרבושים ועד כלי נחושת וארונות עץ מגולפים. איך הם הגיעו למוזיאון?  

"עומק התבונה האמנותית הטמונה בחפצים יומיומיים" (צילומים: יפה רזיאל)

אורטמן: "חלק גדול מהאוספים שייך לי ולמיכאל שותפי. הקמת המוזיאון התאפשרה בין היתר בזכות אשתי, שאיימה שתשליך אותי מהבית יחד עם כל האוספים המאובקים שלי, אם לא אמצא להם מקום ראוי. אני אספן כפייתי מאז שאני זוכר את עצמי. בילדותי אספתי בולים ומטבעות, וב-25 השנים האחרונות אני מתעניין בתרבות החומרית של הגליל, וזה כולל פריטי לבוש, ריהוט, כלי עבודה ובית, תכשיטים ועוד כל מיני. מעבר לחשיבות ההיסטורית של החפצים, אני מוקסם מהסיפורים שמאחוריהם. בשנים של שיטוטים בין בתים מתפוררים, נבירה במחסנים וחיטוט בשווקים, גיליתי את עומק התבונה האמנותית הטמונה בחפצים יומיומיים". ‬

איך הצלחתם לשכנע אנשים להיפרד מחפצים בעלי ערך רגשי, כמו ריהוט נדיר שעבר מסבא לנכד?

"למרבה הפלא היו רבים ששמחו לעשות איתי החלפות של ישן תמורת חדש. נתנו ארון עתיק מגולף וקיבלו ארון חדש מצופה פורמייקה. והיו אחרים שלא אכפת היה להם להיפטר מסירים מימי סבתא תמורת סירים חדשים של סולתם‭."‬

מיכאל לוריא, ביולוג במקצועו, מעיד גם הוא כי ביתו מאיים להתמוטט מגודש האוספים שצבר במשך השנים. תרומתו למוזיאון מתבטאת בהבנתו בכלים חקלאיים עתיקים ובכלי העבודה של בעלי מלאכה זעירה. בתחום הזה הוא התמחה במשך 50 שנות נבירה בשדות, במחסנים ועל הגגות בכפרים בגליל.

ריהוט דמשקאי

כיאה למוזיאון פולקלור, כל חפץ אוצר סיפור מרתק. כך למשל, בחדר מיוחד מוצג ריהוט דמשקאי נדיר שכמותו אפשר למצוא בארמונות המלכים בירדן, בסעודיה ובמרוקו. הריהוט נתרם על ידי משפחה ותיקה מעכו שירשה אותו מדורות קודמים והחליטה להתחדש בספות עור עכשוויות. מלאכת השיפוץ הופקדה בידי מומחה לסגנון הנגרות העתיק, קשיש בן 90 מנצרת, נאסר אבו אימאד.  

החדר הדמשקאי. תרומה מקומית

בין המוצגים בתערוכה זוכה למקום של כבוד בית המרקחת של פעם, עם הצנצנות שכבר מזמן ירדו מהמדפים, כלי רקיחה ואבזרים לייצור כדורים. כמו כן נמצא כאן ארגז הכלים של ד"ר קארפוינקעל, שהגיע לגליל בשנות ה-40 של המאה הקודמת והקים מרפאה בתרשיחא. בגיל 90 ניאות הדוקטור לתרום למוזיאון אבזרי ניתוח, מזרקים, מיקרוסקופ וסטטוסקופ שיוצרו לפני 80 שנה.

אחד מארונות העץ היפים, המגולפים בסגנון שהיה מקובל בארץ במאות הקודמות ושנתרם על ידי אלי אביבי מאכזיב, מוקדש לתשמישי קדושה ביהדות, באיסלאם ובנצרות. בין היתר רואים בו איקונות, מנורות עתיקות ממסגדים וגם מגילת אסתר בת מאות שנים, שעברה במשפחה מדור לדור ונתרמה על ידי אברהם בן זקן מכרמיאל.

גפרורים ושעונים

מרתק לא פחות הוא אוסף מתרומת שמעון מנדלר מעכו: שטרות שנסחרו בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית ‭1840)‬ עד מלחמת העולם הראשונה‭,(‬ שטרות של בנק אנגלו-פלשתינה מ-1948 וגם הסדרה הראשונה של שטרות בנק ישראל מ-‭.1955‬  

אביזרי האבחון והטיפול של הדוקטור

לתצוגת גפרורי "נור‭,"‬ שהמפעל הראשון לייצורם הוקם ב-1926 בעכו, סיפור נלווה: בתכתובות של ראשי היישוב היהודי מיוני 1938 מובעת מחאה נמרצת על כך שבשוק העברי נמכרים הגפרורים במחיר גבוה בהרבה מאשר בשוק הערבי. אוסף יפה נוסף במוזיאון מציג את השעונים העתיקים של עמי קדם מהקריות.

בהקמת המוזיאון ובייעוץ מקצועי השתתפו מנהל המוזיאון הימי בחיפה אבשלום זמר, האוצרת רבקה אמבון והמעצבת והנגרית מיכל מזרחי. לבנייתו באתר המיוחד עליו קם תרמו עיריית עכו, החברה לפיתוח עכו העתיקה והרשות לפיתוח הגליל.

המוזיאון הוקם בבורג' אל-קומנדר, בפינה הצפון-מזרחית שבחומה החיצונית של עכו. חיילי העמדה שהוצבו כאן התגוררו במבנה משוקע בתוך החומה. מתחת למבנה, לאורך 80 מטרים ובגובה 10 מטרים, עוברת מנהרה ששימשה מעבר לחיילים בין החפיר הפנימי לחפיר החיצוני. בקרוב תיפתח המנהרה למבקרי המוזיאון.

• מוזיאון אוצרות בחומה. ויצמן ‭,3‬ העיר העתיקה, עכו. פתוח כל השבוע, כולל שבתות וחגים, ‭.16:00-10:00‬ כניסה: 15 ש' ‭12)‬ לילד) - כולל הדרכה. טל' ‭.04-9911004 ‬