"החזרת חלקי גופות - חובה הלכתית"
רב המכון לרפואה משפטית, הרב יעקב רוז'ה, מתמצת בשיחה עם ynet את עמדת ההלכה ביחס לחלקי גופות שלא הובאו לקבורה: מה דינם, כמה צריך "לשלם" כדי להביא אותם לקבר ישראל והאם יש 'מינימום' איברים לקבורה?
התיאורים המפורטים מפי מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, אודות חלקי גופות חיילי צה"ל בהם הוא מחזיק הצליחו לזעזע ביממה האחרונה את המדינה כולה. התגובות נעות בין גינויים חריפים כלפי מזכ"ל חיזבאללה לדרישה חד משמעית מהצבא ומהממשלה: עשו הכל כדי להשיב את חלקי הגופות לקבורה בישראל. ומה אומרת ההלכה?
רב המכון לרפואה משפטית באבו-כביר, סא"ל (מיל') הרב יעקב רוז'ה, המשמש גם כיועץ הרב הצבאי הראשי לענייני קבורה, מסביר ל-ynet כי באופן עקרוני יש לעשות הכל כדי להביא לקבורה גופת יהודי שמת בשלמותה. הרב רוז'ה נזהר שלא להתייחס למקרה הספציפי - חלקי הגופות הנמצאים בידי החיזבאללה ("אם בכלל"), אך מבהיר: "מוטלת חובה הלכתית על שלטונות המדינה והצבא, או על כל יהודי אחר שיכול לעשות זאת, לחפש ולהביא את הגופות כולן לקבר ישראל". עם זאת מדגיש הרב כי כל פיסת גופה ראויה לקבורה, ואין 'מינימום' שבלעדיו לא קוברים.
"ההתייחסות ההלכתית לכל עניין הקבורה היא כפולה", מקדים הרב רוז'ה ומפרט: "ישנה חובה לקבור את המת וחוץ ממנה יש גם איסור להלין אותו או חלק מאבריו". בין ההסברים המובאים במקורות שונים, בהם גם קבליים, מונה הרב את החשש שיהיה מי שייהנה מחלקי הגופה או כהן שייטמא להם – שני דברים האסורים על פי ההלכה. בנוסף, על פי היהדות קבורת הנפטר היא חלק מהכפרה על חטאיו, וזו גם הסיבה לכך שאין לשרוף את גופתו. בארץ ישראל ישנו טעם נוסף – החשש שאיברים שלא נקברו ייטמאו את הארץ.
"לפי כל אחת מהסיבות שהזכרנו החובה לכתחילה היא לקבור את חלקי הגופה כולם", מסביר הרב רוז'ה, "לצורך כך ההלכה עושה שימוש בכלים מדעיים כמו בדיקות DNA כדי לזהות כל איבר ולהתאים אותו לגופה הנכונה". הרב מדגיש כי אין הבדל בין הפסיקה הצבאית לפסיקה האזרחית לעניין זה, ולכן "במערכת הצבאית נעשים מאמצים קשים מאוד שכוללים אף סיכון חיי אדם כדי להביא גופות שלמות לקבר ישראל".
ומה קורה אם "נתייאש מלקברו"?
עם זאת בספרות ההלכתית קיים גם המושג "נתייאשו מלקברו" – מצב בו נראה שאין סיכוי סביר למצוא את החלקים החסרים בטווח הזמן הקרוב. במקרים אלה ניתן לקבור גופה שלא בשלמותה ועל משפחת המת חלים דיני אבלות. ההתייחסות ההלכתית היא למקרה בו אדם נעלם והתקבלו עדויות מהימנות שהוא איננו חי, אך הכלל חל גם במקרים מסוימים בהם שהממשלה התייאשה מלקבור איברים שבידי האויב.וכמה צריך להתאמץ כדי לנסות ולהשיב אותם? "אין בהלכה התייחסות מפורשת לכך ואין השוואה בין חלקי גופות לשבויים חיים", מסביר הרב רוז'ה, "אבל בתקופת הרדב"ז (המאה ה-16) הייתה מדינה בה המושל תלה יהודי שהורשע בגניבה ודרש מבני הקהילה כסף רב עבור שחרור הגופה. השאלה באה לפני הרדב"ז שבתשובה נחרצת חייב את יהודי המקום לאסוף כסף ולתת כל הון שבעולם כדי להביא את המת לקבורה".
למרות הדמיון לחללי צה"ל מדגיש רוז'ה כי אין פסיקה הלכתית המכריעה בין שיקולים מדיניים כבדי משקל, בעיקר משום שמדובר במציאות שהתחדשה ב-60 השנים האחרונות. "זה נושא כבד מאוד, וכדי לפסוק בו יש לדעת את כל הנתונים האמיתיים ולא רק אלה שמתפרסמים בתקשורת וידועים לציבור".
הרב רוז'ה מגלה כי רק במקרים נדירים מובאים חלקי גופה לקבורה, והוא עצמו נדרש להכריע באחד מהם: "היה אדם חולה סכרת שנאלצו לכרות לו רגל. אחרי שהוא נפטר ונקבר מצאו את הרגל ורצו לפתוח את הקבר ולקבור גם אותה. שאלתי בעניין את הרב וואזנר, מגדולי הפוסקים החרדים, והוא אמר שאם יש ודאות שזו אכן הרגל שלו אפשר להכניס אותה לקבר מהצד. בקבורה צבאית זה קצת בעייתי, משום מדובר בארון, אבל גם לזה כבר נמצא פתרון".
