"את צעירה מדי"

בימים כתיקונם הייתי מקבלת את זה כמחמאה (הייתי אז בת 49), אבל במקרה הזה נראה שבגלל ה"צעירה מדי" הסיוט לא ייגמר. זה התחיל אצל רופא המשפחה, ששלח אותי לאורתופד, ששלח אותי לצילומים וכשהם הגיעו הודיע לי חד־משמעית: "יש לך שחיקת סחוס (אוסטאוארטריטיס). אין לזה תרופה וגם פיזיותרפיה לא תעזור. שם המשחק הוא כמה זמן תוכלי לסבול. כי הפתרון הוא רק ניתוח החלפת מפרק (HIP) ואת צעירה מדי".

המומחה הבא שהלכתי להיוועץ בו היה ראש מחלקה אורתופדית באחד מבתי החולים הגדולים, שנחשב "גאון", "ספץ", "הכי גדול שיש". הוא שלח אותי ל־MRI - עד כדי כך היה לו קשה להאמין שזה קרה לי בגיל צעיר כל־כך. אולי, נבהלתי, תימצא בעיה קטלנית יותר שתסביר את הכאבים.

הכאבים האלה החלו לפני כמה שנים בדגדוג קל באזור המפרק והתפרצו בבת אחת לאחר טראומה קשה במשפחה. זו הייתה הוכחה ניצחת שהמצב הנפשי אשכרה מכאיב לנו בגוף. מה זה מכאיב. כמו סכינים שחותכות את הרגל, בעיקר בלילות (שעברו ללא שינה ובנמנום בישיבה, התנוחה היחידה שהפחיתה את הכאב).

צעירה מדי? למה? "כי תוחלת החיים של המפרק התותב נעה בין 10 ל־15 שנה", הסביר הגאון. ובחישוב פשוט - אם אאריך חיים מעבר ל־65 אצטרך לעבור ניתוח נוסף. ועד אז? "אין פתרון אחר".

בשיחות אקראיות (שכולן נסובו על הכאבים ברגל – איך לא, כשאין יותר חיים) התברר לי שרבים בגילי סובלים מכאבים איומים בברכיים או בירכיים אבל "חיים עם זה כי זה עובר" – מחשבה שבמשך שנים השתעשעתי בה בכל פעם שהייתה הפוגה קלה.

ואז, בדרך נס התגלתה עוד "צעירה מדי" בת 50, שעברה ניתוח במפרק, שמתאים, הפלא ופלא, גם לצעירים מדי: ציפוי המפרק במתכת במקום החלפתו (Arthroplasty of the Hip Joint Resurfacing). כששמעתי על זה הייתי מוכנה לקחת משכנתה באותו רגע כדי להגיע לשולחן הניתוחים של הפרופ' ש"לא נבהל מצעירים בני 50", משה סלעי, אבל בדיעבד התברר שאפשר להגיע אליו אפילו דרך קופת החולים.

הניתוח עבר בהצלחה וההתאוששות הייתה מהירה. כל־כך הרבה זמן ניסיתי לדמיין איך ייראו החיים שלי בלי כאבים והתוצאה הייתה מעבר לדמיון. מרוב אושר והקלה אמרתי לו כשנפרדנו שאני מחכה כבר לרגל השנייה. אבל, שאלתי, למה אנשים לא מכירים את האפשרות של השיפוץ, שהוא קל יותר, פולשני פחות ובעיקר שומר על האפשרות להחליף מפרק לעת זקנה. ועוד יותר מעצבן זה שמנהלי מחלקות בכירים בתחום לא מיידעים את החולים על האפשרות הזאת.

"טכניקת ציפוי הירך חדשה יחסית בארץ ובעולם", הסביר פרופ' סלעי, "היא קיימת 8־10 שנים. בתחום החלפות מפרקים, המתבצעות כבר למעלה מ־30 שנה, זה זמן קצר יחסית. רובנו שמרנים ולא פתוחים מספיק לקלוט טכנולוגיות חדשות, אלא אם הן קיימות 15־20 שנה ועברו את מבחן הזמן. עם זאת, יש כיום בספרות האורתופדית גל גואה של דיווחים על הצלחות בניתוחים בשיטה הזאת. אין לי ספק שהשיטה תתפוס את מקומה הראוי בסל הפתרונות למחלות מפרק הירך".

השיטה הזאת, אגב, מתאימה עד גיל 65, ומבצעים אותה במעט מדי מרכזים רפואיים בארץ, כמו בילינסון וברזילי. אל תוותרו עליה.