גאולה? יהיה סטגדם!

בשבוע שעבר הוזמן סיני תור לחתום יום טיולים ונטיעות (וירטואליות... עקב שנת השמיטה) של בני עקיבא באזור קרני שומרון. לא הייתי בטיולים, מודה. אבל לפספס את סיני נותן דגימות מהאלבום השלישי שאמור לצאת בימים הקרובים לא הייתי מוכן. "תגידו ילדים", הוא פותח, "איך השם המציא אתכם ככה על הבוקר?".

"לפני כשש שנים", מספר לי תוך כדי ההופעה מנהלו של תור, אריאל פלאי, "סיני הוציא 300 חתיכות מהדיסק הראשון שלו 'דרשתי קרבתך', ובכלל לא חשב למכור או להיות זמר. היום תראה את ההערצה אליו".

בשוק המוזיקה היהודית מסתובבת שמועה שסיני "של הגיטרה ושאגות הקוקוריקו" מהדיסק הראשון נשמע הרבה יותר אותנטי משלושים ערוצי כלי המיתר שמלווים אותו בדיסק השלישי. אבל תעזבו אתכם משמועות, על הבמה אפשר לראות את סיני תור נטו. וכמו תמיד הוא נותן בראש בצורה אמיתית לחלוטין. מבטי התפילה כלפי שמים תוך כדי השירה, בהחלט יכולים לאיים לקרוע את השערים העליונים ולקבל את שירתו. סיני זה סיני, גם כשהוא עוצם עיניים או אפילו יושב על כיסא, הוא

מצליח להיות חיית במה כובשת.

הסאונד במתחם הרחבה המרכזית של קרני שומרון היה משובח, אך למרות שבאזור היו אלפי בני נוער, רק כמה מאות נותרו במופע. אולי זה בעקבות העייפות שתפסה אותם מהטיולים, אך בהחלט ייתכן שזה בגלל שכל שניים-שלושה שירים, עצרו את תור ונתנו לראש המועצה לשבח את הנוער ואת הארץ.

נו, רוצים לדבר? בכיף - אבל מוזיקה זו מוזיקה ונאומים זה נאומים! גם מוזיקה צריכה כבוד ורצף. מעניין איך שלמה ארצי היה מגיב אם לופוליאנסקי וחולדאי היו מביאים לו נאום בקטנה כל שלושה שירים?