הבחירות בארה"ב: התבהרות חלקית

שלושה שבועות חלפו מאז החלה עונת הבחירות המקדימות, והתמונה מתחילה להתבהר: אצל הדמוקרטים נמשך המאבק הצמוד בין הילארי קלינטון לברק אובאמה. בקרב הרפובליקנים הולכים ומתבלטים ג'ון מקיין ומיט רומני.

קלינטון ניצחה בבחירות המקדימות בניו המפשייר ובנבאדה ומובילה בסקרים ברבות מהמדינות שייכללו ב"סופר טיוזדי". לאובאמה סיכויים טובים לנצח בשבת בדרום קרוליינה אולם סיכוייו לזכות במועמדות פחתו. לפי התוצאות בניו המפשייר ונבאדה, הוא ממשיך ליהנות מתמיכה נרחבת בקרב צעירים ומשכילים וכן מתמיכה לא מבוטלת של אפרו-אמריקנים. אולם נראה כי יש לו בעיה אמיתית עם המגזרים המרכזיים של המפלגה, הנאמנים לקלינטון: נשים, מבוגרים, מצביעי הצווארון הכחול וההיספנים. אם לא יצליח לזכות בתמיכה נרחבת יותר בקרבם, לא יוכל לזכות במועמדות.

אצל הרפובליקנים התמונה מורכבת יותר. כצפוי, כוכב "חוק וסדר", פרד תומפסון הודיע על פרישתו מהמירוץ. גם מייק האקבי בצרות לאחר שהפסיד בדרום קרוליינה למרות השיעור הגדול (60%) של בוחרים אוונגליסטיים. בעקבות חוסר הצלחתו מתקשה האקבי לגייס תרומות, הוא שוקל לוותר על הקרב בפלורידה ונראה כי סיכוייו הולכים ומתמעטים. גם מצבו של רודי ג'וליאני לא נראה מזהיר. הוא השקיע את משאביו בפלורידה ובמידה רבה ויתר על התמודדות רצינית בפריימריס שנערכו עד כה. אולם נצחונו שם רחוק מלהיות מובטח. בינתיים גם מעמדו הכלל-ארצי נפגע ובמדינות רבות, כולל במדינת הבית שלו ניו יורק, הוא מפגר בסקרים אחרי מקיין.

מה שמשאיר את מיט רומני וג'ון מקיין. רומני הצליח להתאושש מהפסדיו המוקדמים ולנצח במישיגן, שם הוא נהנה מיתרון הביתיות - שם גדל ואביו אף כיהן כמושל. בנבאדה הוא ניצח בקלות לאחר שיריביו ויתרו על ההתמודדות. עד כה רומני לא הצליח לנצח במדינה שבה אין לו יתרון מיוחד, אך נראה שפרישתו של תומפסון והיחלשותו של האקבי תקל עליו לזכות בקולות נוספים של מצביעים שמרניים. גם העובדה שרומני הוא מיליונר שמוכן להשקיע מכספו הפרטי בקמפיין תסייע לו.

מקיין הולך ומצטייר כמועמד המוביל במירוץ, אחרי שגרף נצחונות בניו המפשייר ובדרום קרוליינה והגיע למקום השני במישיגן. מקיין הוא סנאטור ותיק וגיבור מלחמה שבילה שנים בשבי הוויטנאמי. הוא נחשב לבעל "פה גדול" ונוהג להביע את דעתו בבוטות ובהומור. בהזדמנות אחת כשתלמיד שאל אותו אם אינו זקן מדי לכהן כנשיא מקיין כינה אותו בהומור " little jerk"(דביל קטן), ובהזדמנות אחרת כשנשאל על איראן החל לשיר "bomb bomb bomb Iran".

הקושי העיקרי שלו הוא עם הממסד השמרני של המפלגה שאינו מרוצה מעמדותיו העצמאיות בנושאים רבים (גם אם אינו נתפס כ"כופר" כמו ג'וליאני). למשל, הוא הביע דאגה מהתחממות כדור הארץ ותמיכה בצעדים להגבלת זיהום האוויר, גילה גישה מקלה כלפי מהגרים ועמד מאחורי רפורמה להטלת מגבלות על מימון בחירות. מצד שני, עמדותיו המתונות יחסית והתדמית שלו כפוליטיקאי אמיץ והגון הובילה לתמיכה נרחבת בו בקרב ה"עצמאיים" שהיוו כ-40% מהמצביעים בניו המפשייר וכ-20% מהמצביעים בדרום קרוליינה. תמיכה זו היוותה גורם מכריע בנצחונותיו בפריימריס.

מיהם אותם "עצמאים"? בשונה מישראל, בארה"ב, כל אדם שרוצה להצביע בבחירות הכלליות חייב להירשם מראש כמצביע ובאותה עת גם להזדהות כדמוקרט, רפובליקני או "עצמאי". למעשה, ה"עצמאים" הם אותם מצביעים שאינם רוצים

להזדהות מראש עם אחת המפלגות. לכן, במדינות רבות הם גם אינם יכולים להשתתף בפריימריס. אולם בחלק מן המדינות מאפשרים להם להשתתף בפריימריס של אחת המפלגות, לפי בחירתם. כמו שמקרה מקיין מוכיח, במדינות בהן ה"עצמאים" רשאים להשתתף הם יכולים להשפיע בצורה דרמטית על התוצאות.

אולם הצלחתו של מקיין בקרבם יוצרת מצב מוזר: האם יכול להיות, שואלים יריביו, שייבחר מועמד רפובליקני שאינו נהנה מרוב משמעותי בקרב הבוחרים הרפובליקנים? נראה כי הבחירות המקדימות בפלורידה וב"סופר טיוזדי" יספקו מענה לקושיה. גם בפלורידה וגם ברבות מן המדינות המשתתפות ב"סופר טיוזדי" הפריימריס סגורים רק למצביעים הרשומים כרפובליקנים. כדי לנצח, מקיין יצטרך לקנות את אמונם ובעיקר לשכנע שהוא המועמד שיוביל את המפלגה לניצחון. אם הרפובליקנים יסרבו לתמוך בו, העצמאים לא יצליחו להציל אותו.

גור בליי, דוקטורנט במשפטים באוניברסיטת קולומביה, עוסק בנושאים הקשורים בדיני בחירות בארה"ב