גדר או אמצעי התראה: מה עדיף במדבר יהודה?

לאחרונה פסק בית המשפט, לבקשת הארגונים הירוקים, וקבע כי במדבר יהודה לא תוקם גדר הפרדה פיזית, ועל הגזרה יגנו אמצעים אלקטרוניים בלבד. היה זה ניצחון של ממש לארגונים הירוקים, שפנו לבית המשפט נגד בניית מכשול בדמות גדר בשל ייחודיות הנוף של מדבר יהודה, והמגוון המיוחד של בעלי החיים באזור. אך לא ברור האם ביטחון המדינה מחד, והגנת הסביבה מאידך, יצאו נשכרים מההחלטה זאת.

בבניית מכשול גדר ההפרדה על כל מרכיביו יש פגיעה סביבתית-נופית קשה בנוף מדבר יהודה, בהיקף שאינו בר שיקום באופן משמעותי. המכשול הוא רחב, מחייב הכשרה רבה של השטח, ויוצר פצע נופי לרוחב כל מדבר יהודה.

עיקר ההפרה היא בקטעים בהם התוואי חוצה שטחים עם טופוגרפיה חריפה, כמו ערוצי ואדיות או שלוחות הרים. באזורים כאלה נדרשת עבודת הכשרה מאסיבית, הגורמת לפגיעה משמעותית בנוף. בערוצי ואדיות יש גם זרימה שיטפונית בחורף, ומתחייבת פעילות אחזקה שוטפת כדי לתקן נזקי שיטפונות. פעילות כזאת גורמת לנזק חוזר ונישנה לסביבה.

פצע נופי. בניית מכשול ההפרדה (צילום: מיכל כרמון)

היבט חשוב נוסף של מכשול בצורת גדר הוא במניעת מעבר חופשי של בעלי חיים מצד אחד של המכשול לצידו השני - בעיקר מעבר של יונקים גדולים. הגדר עשויה לגרום ליצירת בידוד בין שתי אוכלוסיות, ולהפריע להן להתרבות זו עם זו. המשמעות היא שבעתיד הן לא תהיינה בעלות מאגר גנטי משותף.

ולכן, מבחינתם של הארגונים לשמירת הסביבה, הפתרון של החלפת הגדר במכשול שיעשה שימוש באמצעים אלקטרוניים, ללא צורך בפגיעה נופית וללא הפרעה לבעלי החיים, נראה מפתה מאוד - אך הוא עשוי להתברר כאשליה מתוקה.

גם אמצעים אלקטרוניים פוגעים בסביבה

יישום פרויקט של הגנה באמצעים אלקטרוניים בלבד בגזרה רחבה מאוד ועם טופוגרפיה מורכבת הוא מסובך מאוד, יעילותו הביטחונית לא ברורה, ופגיעתו בסביבה ככל הנראה אינה פחותה ממכשול בדמות גדר. התקנת תשתית למתקנים אלקטרוניים מחייבת פריצה של דרכים בשטח רחב, ותחזוקת המתקנים תחייב נוכחות קבועה של בעלי מקצוע.

חיילים שיפעילו את האמצעים האלקטרוניים ישוכנו במחנות קבע שיוקמו לצורך זה במדבר יהודה, כל אלה תוך גרימת נזק בלתי נמנע לסביבה לתקופה ארוכה. בנוסף, יערכו בוודאי סיורים רבים, מארבים ומרדפים, שיגרמו לפגיעה רציפה ובלתי נשלטת על ערכי הטבע והנוף במדבר.

חייבים להודות כי היכולת לפקח על פעילות הביטחון השוטף של כוחות צה"ל היא מוגבלת ובלתי יעילה. הנזק הסביבתי של בניית הגדר הוא מוגדר, ואת חלקו אפשר גם לשקם, אבל הנזק הסביבתי של פעילות צה"ל הוא נזק לשטחים רחבים למשך תקופות ארוכות – משך כל קיום מכשול ההפרדה.

הפיתרון: קטעי גדר ואמצעי התראה

אם כן מה ראוי לעשות, ואיך עדיף לתכנן את מכשול ההפרדה במדבר יהודה? לטעמי, יש לפעול ליצירת מכשול המשלב מרכיבי גדר, עם קטעים ללא גדר, ועם מרכיבי הגנה אלקטרוניים.

לאורך התוואי המוצע יש אזורים רבים בעלי אופי מישורי שבניית גדר בהם תגרום לנזק סביבתי-נופי מוגבל. מאידך, באזורים עם תוואי נוף טופוגרפי חריף, כמו ערוצי ואדיות עמוקים או שלוחות הרים תלולים, רצוי שלא תבנה גדר, וההגנה בהם תתבסס על האמצעים האלקטרוניים. השילוב הזה יביא להפחתה משמעותית בפגיעה הנופית.

מכשול משולב כזה נותן מענה גם למעבר של אוכלוסיות היונקים הגדולים שמשני עברי מכשול ההפרדה, שתהיה להם אפשרות לחצות את המכשול באותם קטעים שבהם לא תבנה גדר. יש מודלים ביולוגיים רבים המתארים את מספר הפרטים המינימלי מכל אוכלוסיה שחייבים להתרבות עם פרטים מאוכלוסיה האחרת, כדי ששתי האוכלוסיות יהיו עם מטען גנטי משותף, ויהיו מין ביולוגי אחד. אימוץ המודלים הביולוגיים הללו יאפשר להגדיר את מספר הקטעים במכשול שאינם גדר, ואת הרווחים שביניהם.

נראה לי שיישום מושכל של פתרון משולב כזה יביא תועלת למערכת הביטחון שתוכל להגן על המכשול, וגם מרכיבי הטבע והנוף יפגעו בצורה מוגבלת. כדי לפעול להשגת פתרון כזה מתחייבת עבודה משותפת של מערכת הביטחון עם ארגוני שמירת הטבע והסביבה, כדי להגדיר את מתווה המכשול בכל תא שטח טופוגרפי.