ביקורת משחק - Uncharted: Drake's Fortune

בשקט בשקט, בלי מסעות פרסום מאסיביים וכמעט נטול הייפ לחלוטין, הגיע למדפים אחד מהמשחקים הטובים ביותר לקונסולת ה-Playstation 3. מדובר ב-Uncharted: Drake's Fortune, משחק פעולה-הרפתקה משובח, שיעשה נעים בלב של כל בעלי הקונסולה הנוצצת של סוני.

האוצר האבוד של אל-דוראדו, כך אומרת המפה, טמון מתחת לכנסייה עתיקה במרכזו של אי נטוש. בינך לבין הכנסיה עומדים עשרות שכירי חרב חמושים, שבראשם רק רצון אחד: להרוג אותך. בנוסף לכל הצרות מתלווים אליך שני חבר'ה לא כל כך מועילים: אחד הוא בחור שמנמן ותאב-בצע, שטמון עמוק בחובות; השניה היא כתבת טלוויזיה בלונדינית שעושה סרט תעודי על מגלי אוצרות ומתעקשת להתלוות אליך בכל צעד. אה, ואם שכחתי להוסיף, את האוצר הנ"ל מחפשים עוד מגלי אוצרות, שלא יהססו לתקוע לך כדור בראש אם תיקלע לדרכם.

אם אתה נתן דרייק, מגלה אוצרות צעיר ונאה, כנראה שלא תבהל, ותרוץ באסרטיביות כדי למצוא ולחלץ את האוצר. זה די ברור. אחרי הכל, מי שהטמין שם את האוצר היה סר פרנסיס דרייק, אביו המסתורי של נתן ודמות מפורסמת בזכות עצמו, שנעלם מעל פני האדמה לא הרבה אחרי שנתן נולד. הרמזים האחרונים שפרנסיס השאיר מאחוריו מובילים לאותו אוצר מבוקש, מה שהופך את החיפוש לאישי במיוחד: אם נתן יצליח למצוא אותו, אולי הוא סוף סוף יגלה את האמת לגבי גורלו של אביו.

איזה דרעק

Uncharted: Drake's Fortune מספר על מסעם המופלא של נתן דרייק וחבריו בעקבות האוצר האבוד של אל-דוראדו. הוא מתחיל במציאת ארון הקבורה (הריק) של פרנסיס דרייק בלב-ים, ומסתיים במציאת האוצר היוקרתי, אחרי עשרות תפניות עלילתיות שיגרמו לכם לחשוב פעמיים לגבי טיבו של הזהב העתיק. חברת Naughty Dog, מפתחת המשחק (שאחראית ללהיטים כגון Crash Bandicoot וסדרת Jak ל-PS2), ניסתה ליצור משחק קרוב יחסית למציאות. העלילה שלו, לפחות עד המערכה האחרונה של המשחק, מציאותית למדי, וגם הדמויות המשחקות בו רחוקות מסטראוטיפים המזוהים כל כך עם גיבורי משחקי פעולה.

כך יצא שלמרות שהמשחק שואב כמעט את כל אלמנטי המשחקיות שלו ממשחקים אחרים, כגון Gears of War, Tomb Raider ו-Prince of Persia, הדמות הראשית בו מזכירה בעיקר בחור שנוכל לפגוש סתם ככה ברחוב, ולא איזה גורילה-שרירית-מיליטנטית במיוחד, מטפסת הרים עם חזה עצום, או סתם נסיך פרסי שיכול להחזיר את הזמן לאחור. גם אלנה, העיתונאית המתלווה לדרייק, נראית כמו "השכנה ממול", בחורה נאה אך מציאותית, ולא מודל ממוחשב ולא מציאותי של דוגמנית-על, המאפיין לאחרונה דמויות נשיות במשחקים. כדאי גם לציין לטובה את המדבבים במשחק, שעושים עבודה נהדרת ומקנים להם מגוון רגשות אנושי לחלוטין.

עוד ב-Vgames: הצטרפו לקהילת Playstation

חצי מציאותי

המודלים המציאותיים של הדמויות, שגם מאופיינים באנימציות מדהימות וכמעט חסרות-תקדים, הופכים כאמור את העסק ליותר קרוב לקרקע המציאות. כשמחברים אותם לגרפיקה המדהימה וסביבת העולם המציאותית לגמרי, ממש קל לשכוח שאנחנו בעצם משחקים במשחק, ולהישאב לתוך מסך הטלוויזיה כאילו אתם הייתם דרייק, והאי הנטוש היה ביתכם.

Uncharted: Drake's Fortune‏ (vgames)

1

2

3

האלמנט המציאותי מתחיל לדהות כשמפסיקים להסתכל על הגרפיקה הנוצצת, ומתחילים לשחק. למרות חזותו העממית, דרייק יוכיח את עצמו במהרה כדמות דמיונית לא פחות ממריו, כישצליח לקפוץ למרחקים אדירים, לטפס ללא ציוד על בניינים עצומים, ולהרוג עשרות אוייבים עם תחמושת מוגבלת. אמנם קל להבין את רצון המפתחת ליצור משחק פעולה-הרפתקה סוער במיוחד, אבל יש לי הרגשה שגישה קצת יותר "שקטה" למשחק, שהייתה יכולה להתלוות בקטעי התגנבות, הייתה יכולה רק לתרום לאווירה המלבבת גם ככה.

המשחקיות, כאמור, היא שילוב של כמה משחקים שכבר ראינו, ונראה ש-Naughty Dog בחרו בקפידה מאיזה משחקים הם רוצים לקחת השראה (למרות שיש כאלה שיקראו לזה "לגנוב בלי בושה"). קטעי האקשן לקוחים כמעט אחד לאחד מ-Gears of War, כאשר תפיסת מחסה הופכת לחלק בלתי נפרד מכל קרב וקרב. כמו במשחק המשובח ל-Xbox 360, גם כאן אפשר להשתמש בכל תנאי הסביבה כדי להתחבא, והעיתוי בו תצאו מהמחסה ותתחילו לירות לכל עבר הוא קריטי במיוחד.

• קראו עוד: הביקורת על Gears of War
  

בנוסף, המשחק מציג מערכת קרב-מגע, שבמרכזה שני קומבואים (שילובי מקשים) שיגרמו לדרייק להכות בחזקה באוייביו. המערכת הזאת היא כנראה האלמנט הכי מלוטש במשחק, ונראה לעיתים קרובות שהמפתחים הכניסו אותו בלי לחשוב יותר מדי. אמנם ביצוע של קומבו מוצלח לא רק יחסוך בכדורים, אלא יגרום ליריב המובס להשאיר מאחריו כמות כפולה של תחמושת (וגם יציג אנימציה מגניבה בהילוך איטי) - אך למרות זאת יחס הסיכון-תועלת לא משתלם, וברוב המקרים תמצאו את עצמם מתים בעקבות תזמון לא נכון של הלחיצות.

משובח אך מתסכל

מערכת האקשן היא, כאמור, הלב של המשחק. למרבה הצער, מדובר ברכיב רב משמעי. מצד אחד, מדובר במערכת מוצלחת מאוד (בכל זאת, היא מבוססת על זו של Gears of War). מצד שני, הקרבות עצמם מאוד מ-א-ו-ד מתסכלים, ויוכלו לגרום לעשרות שלטים מרוסקים אצל הגיימרים חסרי הסבלנות שהטיחו אותם ברצפה.

הסיבה לתסכול? יהיו כאלה שיגידו שמדובר באינטילגנציה המלאכותית המרשימה של האוייבים, שלא רק יורים באופן עיוור - אלא גם מנסים להוציא אותך בכח ממקומות מחסה על-ידי זריקת רימונים, ואיגוף מתוחכם שישאיר את השחקן הלא עירני מוקף ביריבים מסוכנים. כל זה טוב ויפה, רק שהתסכול מגיע גם מכיוונים אחרים, קצת פחות מרגשים.

הבעיה העיקרית היא ש"זווית הראייה" של השחקן לא ממש מתואמת עם ממדי הקרבות. כמעט בכל קרב רציני מצאתי את עצמי מת שוב ושוב, פשוט בגלל שלא הייתה לי דרך לראות את כל האוייבים, ובשלב מסויים בקרב מצאתי את עצמי חוטף כדור לראש מאוייב שלא היה לי שום סיכוי לראות. הקרבות האלה הופכים במהרה ל"קרבות שינון": לשחק, לשנן מאיפה הופיע האוייב המסתורי שהרג אותך ולהיות מוכן לו בסיבוב הבא - רק בשביל לחזור על הרוטינה כמה פעמים במהלך כל קרב. השיטה הזאת זולה למדי, והעובדה שלאוייבים יש תחמושת אינסופית ובקושי עוצרים לטעון את הנשקים - לא מוסיפה לה.

קרבות אקשן לא צריכים להיות מבוססים על שינון, אלא על אינסטינקטים. אמנם שחקן מנוסה יצליח להתחמק מחלק מ"האוייבים הצצים" האלה, אל עדיין מדובר באלמנט מתסכל מאין כמוהו, שמרגיש לא פעם ולא פעמיים בלתי הוגן בשביל השחקן הממוצע, עד להרגשת הקלה של ממש כשמסיימים את הקרבות הנ"ל - זאת בניגוד להרגשת סיפוק או גאווה במשחקים קצת יותר הוגנים.

קפוץ בן צוקים

למרבה השמחה, Naughty Dog יודעים דבר או שניים על עיצוב משחקים, וכנראה הבינו שמשחק שלם שמבוסס על מערכת הקרב המוצלחת-אך-בעייתית יכול להיות קצת יותר מדי בשביל רוב הגיימרים. כדי לפתור את הבעיה, משולבים במשחק קטעים רבים הלקוחים ממשחקי הרפתקאה כגון Tomb Raider וסדרת הנסיך הפרסי. בין הקרבות דרייק יטפס על בניינים וצוקים, יקפוץ בין זיזים ואפילו יפתור חידות סביבתיות.

הקטעים הנ"ל מוצלחים למדי. המטרות בהם מאוד ברורות, ומועברות לשחקן על ידי זוויות מצלמה שרומזות לאן בדיוק צריך ללכת (או לקפוץ). אנימציות הדמות המרשימות של דרייק בולטות במיוחד דווקא בקטעים האלה - לא משנה אם הוא מטפס על קיר, קופץ מעל צוקים, או שוחה במים - דרייק נראה אנושי ומציאותי במיוחד.

קטעים נוספים שמגוונים את המשחקיות כוללים כלי רכב: במהלך המשחק תעלו על אופנועי ים, בקטעי שיוט חביבים (אם כי גם מתסכלים לעיתים, עקב שליטה קצת בעייתית), ואפילו על ג'יפ בקטע מגניב במיוחד. הקטעים הנ"ל תורמים לא מעט למשחק, ומקנים לו את הגיוון הנחוץ עד מאוד בז'אנר הפעולה-הרפתקאות.

השורה התחתונה

למרות רמת התסכול הגבוהה מאוד, Uncharted: Drake's Fortune הוא משחק שיתפוס את כל מי שישחק בו ולא ירפה ממנו עד סיום המשחק, זאת בעקבות גיוון רב במשחקיות, סרטי קישור איכותיים ומשעשעים ואקשן בלתי פוסק. בנוסף, הגרפיקה היא מהטובות שראינו לאחרונה, סביבות המשחק מדהימות, והכל רץ באופן חלק לחלוטין, בלי זמני טעינה ובלי נפילות בקצב הפריימים.

נייתן דרייק הגיע ל-PS3 בתזמון מושלם: מדובר באחד המשחקים הטובים ביותר לקונסולה כרגע, שאמנם חייב את המשחקיות המוצלחת שלו למשחקים אחרים (שלא פחות טובים ממנו), אך עושה את השילוב ביניהם באופן מעורר השראה, ומספק לספריית המשחקים המנומנת של הקונסולה משחק משובח, שכל בעל PS3 חייב לעצמו.

• הטוב: גרפיקה עוצרת נשימה, משחקיות מגוונת, דיבוב איכותי, רץ באופן חלק לגמרי ללא הפסקות טעינה, אחד המשחקים הטובים כיום ל-PS3, אם לא הטוב שבהם.
• הרע: קרבות מסויימים יכולים לתסכל עד כדי כאב, שואל רעיונות ממשחקים אחרים אך לא מחדש שום דבר משל עצמו.
• וההפתעה: המערכה האחרונה של המשחק לוקחת אותו למקומות לא צפויים, ותשאיר אתכם בפה פעור (לטוב ולרע).