למנף את המשבר בעזה

פריצת הגבול בין רצועת עזה ומצרים טורפת את הקלפים בעימות הישראלי-פלסטיני, ומאיימת לחולל משבר חסר תקדים בין ירושלים וקהיר.

לצד התביעה הישראלית המוצדקת ממצרים להקים מחדש את גדר הגבול שנפרצה, אין להטיל עליה את האשם לפרוץ המשבר, ויש לקדם הידברות ותיאום עמדות עם הנהגתה. בין אם מצרים תקים בקרוב את גדר גבולה עם רצועת עזה ובין אם תימנע מכך, נדרשת כעת הערכת מצב מעמיקה ואימוץ מדיניות שתמנע הסלמה נוספת.

בהקשר זה ראוי לשקול מתווה חדש להידברות ישראלית-פלסטינית, שיתמקד בשלושה נושאים עיקריים: הפסקת אש לאורך זמן, חילופי אסירים והקלה משמעותית של חיי היום יום בשטחים הכבושים - ובכלל זה חופש תנועה ושליטה במעברי הגבול. התמקדות בנושאים אלה תפסיק את ההידברות העקרה על נושאי הסכם הקבע (תהליך אנאפוליס) - גם אם ברמת החזון ימשיכו רבים להחזיק בתפישת שתי המדינות. כמו כן תוזנח ההנחה השגויה לפיה ניתן להפריד בין הגדה המערבית (בשליטת אבו מאזן) ורצועת עזה (בשליטת חמאס).

השגת הסכם בנושאים אלה מחייבת פיוס בין תנועות פתח וחמאס. הסכמת ישראל לכך תעיד על יכולת קברניטיה להגיב באופן מושכל למצב המורכב והמאיים העכשווי, ותאלץ את הנהגת חמאס לוותר על שליטתה הבלעדית ברצועת עזה ולשאת באחריות להפסקת אש עם ישראל. ארה"ב ומצרים צריכות להיות שותפות בגיבוש המתווה ובפיקוח על יישומו.

אירועי השבוע האחרון גררו את מצרים בעל כורחה למימיו הגועשים של המאבק בין ישראל והפלסטינים. בתחילה הסתפקו בקהיר במעקב אחר ההתפתחויות, אך לא נקטו צעד כלשהו. הביקורת הערבית כלפי מובארק הלכה וגאתה, ובאה לביטוי בהפגנות רבות משתתפים ובשיח התקשורתי הערבי. ההנהגה המצרית נאלצה לקבל החלטה מהירה, ונראה שזו הצליחה להפוך נקודת תורפה (פריצת הגבול וכשלון כוחותיהם למנוע מעבר לא מבוקר לשטחם) להישג. על רקע תמונות מאות אלפי הפלסטינים המצטיידים במזון ותרופות בשטח המצרי, קשרו בתקשורת הערבית כתרים לראשו של מובארק והעלו על נס את מרכזיותה של מצרים כמדינה ערבית מובילה.

סביר להניח שהמצב הקיים לא יימשך לאורך זמן. למצרים אינטרס ברור בהצבת גבול בינה ובין רצועת עזה, ובעיקר להסדיר את סוגיית המעברים בגבול זה. הצהרות ההנהגה המצרית ומהלכיה מעידים שזו פועלת עתה בנחישות בשני מישורים: השגת הסכם פנים-פלסטיני ליישוב המחלוקת הפוליטית והשלטונית בין תנועות פתח וחמאס, וקידום הסכם ישראל-פלסטיני על הפסקת אש, שלו יהיו מחויבים מרבית הארגונים הפלסטינים - ובראשם חמאס. המניע המיידי לפעילות המצרית הנחושה הינו המצב החדש בגבול המצרי-עזתי והחשש שישראל תגלגל לעברם את האחריות הכוללת על רצועת עזה, ובכלל זה אספקת צרכיהם של מיליון וחצי תושביה.

פיצוץ חומת הברזל שחצצה בין רצועת עזה ומצרים העניק לחמאס הישג משמעותי בזירת המאבק הפתח. בשיח הציבורי הערבי הוצגה חמאס כמי שהשכילה לשבש את תוכנית המצור הישראלית, ושבלעדיה לא יושג מוצא מהמשבר. מעידה על כך הסכמת מחמוד עבאס וחאלד משעל לנהל בחסות מצרים הידברות שמטרתה סיום המשבר החמור בין שתי התנועות היריבות.

הפלת הגדר בגבול המצרי-עזתי שיבשה את תוכניות ישראל להנחית מכה אנושה על תנועת חמאס. מעצבי המדיניות הישראלית הניחו, שהפעלת כוח מאסיבית וסגר מוחלט על רצועת עזה יובילו לצמצום משמעותי בירי הקאסמים על ישובי מערב הנגב, וללחץ אזרחי כבד נגד המשך שליטת חמאס. המחסור והלחץ אכן נתנו אותותיהם, אך בכיוון שונה לחלוטין מזה שצפו בישראל.

התגובות בישראל להתפתחויות הדרמטיות ברצועת עזה מעידות על הקושי לעכל את השינוי המהיר המתחולל לנגד עינינו. אין רע באימוץ עמדת המתנה, מתוך רצון לפעול בשיקול דעת עד שתתבהר תמונת המצב. עם זאת, כבר עתה ברור שנפל דבר ונדרשת בחינה מחדש של עמדות וקווי המדיניות הישראלית, בעיקר לאור התוצאות העגומות של המתקפה והסגר על רצועת עזה.

פרופ' יורם מיטל, יו"ר מרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה, אוניברסיטת בן גוריון