מעמד הר סיני ושלטון החוק

אחד הביטויים השכיחים בחברתנו הוא "שלטון החוק". אכן, הכפיפות של כל אזרח לחוק, ללא קשר לדעותיו, לזהותו, להשכלתו ולתפקידו, היא חיונית. חברה ומדינה אשר אינן מנוהלות על-פי חוק צפויות להרס ולמעשי אכזריות. עם זאת אין להסתפק בביטוי שלטון החוק, בלי לבדוק מה מהותו של החוק עצמו. להבדיל אלפי הבדלות, גם חוק אכזרי עלול להיחשב כחוק, גם בחברת פשע ישנם כללים שנחשבים כמחייבים ואף בגרמניה הנאצית החוק הוא שקבע את מתכונת הפשע והרצח.

השאלה הקובעת היא אפוא מהו מקור החוק ומה תוכנו של החוק. נדמה לי שפרשת "יתרו" בספר שמות, אשר במהלכה ניתנים עשרת הדברות, מדגישה את הכיוון הזה. עשרת הדברות הם בלא ספק מהפכה בכל התודעה האנושית ואין לתאר את דברי ימי המין האנושי ללא השפעתָם. המעניין הוא שאופן הבאתם מדגיש ללא הרף את הצד הנפשי, הרגשי והערכי שבהם. אין מדובר בהצבת "חוק יבש" בלבד, אלא בסיפורו של האדם ובהתרחשותו של החוק. פרשה זאת אף קרויה על-שם אדם מסוים ולא אדם בעלמא, אלא יתרו, אותו בן נכר שהתמחה בעבודה זרה והחליט לְספח את נפשו לאמונת ישראל.

הפרשה מתחילה במילה "וישמע" וכאן נפתח מהלכו של יתרו לקראת קבלת האמונה העברית, בבחינת קריאה לכל הדורות שיבואו בעתיד. יתרו אינו מגיע למחנה ישראל לבד אלא עם רעיית משה (שהיא בִּתו) וּשְנֵי בניהָ. בפתיחת הפרשה נבנית שלב אחר שלב תפיסתו הרוחנית של יתרו.

משה מוזהר ומזהיר את העם שלא לעלות בהר. ישנו גבול שרק עד אליו מסוגל וראוי כל אדם להגיע. אם יכשלו "ונפל ממנו רב". על כך אומר רש"י: "כל מה שיפול מהם ואפילו הוא יחידי חשוב לפני רב". דהיינו, לפני הקב"ה כל אדם מישראל שעלול לאבד את נפשו, חשוב כאילו הוא ציבור גדול, ענין המזכיר לנו את הקביעה ש"כל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא". גם סופה של הפרשה מעוררת אצל רש"י את הצורך בכבוד הבריות "... חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על ביזיונו על אחת כמה וכמה" ויש להקפיד בכבודו.

שלטון החוק הוא אפוא חיוני לאדם ולחברה, אולם הוא חייב להשתלב בחתירה להתעלות רוחנית, למאבק בעבודה זרה, לתכנים בעלי ערך ועוד, רק כך הדרישה החוקית מלווה בהזדהות פנימית ובהליך חינוכי חיוני וקשה. נראה אפוא שבעוד שברוב התורה מתוך הדרך התיאורית פונים למימד ההלכתי והחוקי, הנה בפרשת החוק היסודית ביותר, עשרת הדברות, הכיוון הוא של פנייה מתוך החוק לסיפור הנפש האנושית.