היסטוריה חיה ונושמת: טיול בממלכת ביזנטיון

הנסיעה בעקבות סימני הדרך שהשאירה אחריה ממלכת ביזנטיון היא הרבה יותר ממסע פיזי. זהו מסע בזמן אל תרבות מעולם אחר, שעדיין חיה ונושמת. זוהי חזרה אל העולם הממשיך להתקיים בתוך כנסיות אפופות קטורת, במסעות עולי רגל המגיעים לבקר בכנסיית הקבר בירושלים, במנזרים תלויים על צוקים ובאיקונות מוזהבות לצד דרכים מתפתלות ביוון, במונטנגרו או ברוסיה.

ערב כניעתה של ביזנטיון, בחודש מאי 1453, היה ניתן לחצות אותה בהליכה רגלית של מספר שעות. האימפריה של הקיסר הרומי האחרון, שהשתרעה בימי תפארתה מפרס ועד הרי האלפים, שנדרשו חודשים רבים כדי להגיע מצד אחד שלה לצידה האחר, היתה אז כגודל כף יד. 

ביזנטיון עודנה חיה ונושמת ביוון (צילום: דודו בן צור)

הקיסרות הפכה להיות לראש ללא גוף. הראש, קונסטנטינופול, היא איסטנבול של ימינו, היתה לעיר נצורה, מוקפת חומות ובתוכה כנסיות, ארמונות, בתים צפופים. נוסעי הצלב בזזו אותה עד יסוד. תהום תיאולוגית שררה בינה לבין הקיסרות הרומית, וצבאו של הסולטאן העות'מאני מחמד הצעיר צר על חומות העיר. שעותיה של ביזנטיון היו ספורות. ב-29 במאי 1453 הגיעה קיצה.

לא ניתן היה לחזות את העתיד

בשנת 395 לספירה חילק הקיסר הרומי תיאודוסום הראשון את האימפריה הרומית. בנו ארקדיוס התמנה לראש החלק המזרחי של האימפריה הרומית ובנו השני, הונוריוס, מונה לראש החלק המערבי. תיאודוסום לא יכול היה לנבא את ההמשך של צעד זה.

תוך זמן קצר נעלמה האימפריה הרומית המערבית, אולם אחותה במזרח המשיכה לחיות ולשגשג עוד למעלה מאלף שנים, עד שנכבשה על ידי העות'מאנים. שמה של העיר שעמדה בראש היה ביזנטיון אולם 65 שנה מאוחר יותר שונה שמה לקונסטנטינופול כאות כבוד למייסדה של העיר.

אנשי ביזנטיון התייחסו לעצמם כרומאים וראו עצמם כחלק מהאימפריה הרומית, אך למרות זאת היסטוריונים נוטים להתייחס אליה כביזנטיון. האימפריה הביזנטית נוסדה בשנת 330 לספירה והיא התקיימה 1,123 שנה. בימיה הגיע לשיא המאבק בין נוצרים למוסלמים. מסעות הצלב היו האות הגדול לתחילת מלחמת הדתות שלא הסתיימה עד היום.  

נזירים אתיופים שעלו לרגל לירושלים (צילום: דודו בן צור)

השינוי הגדול ביותר שחל בחלוקתה של האימפריה הרומית למזרח ולמערב היה השינוי הדתי - הביזנטים קיבלו את הדת המונותיאסטית, הנצרות, לעומת דת האלילים של רומא. השינוי השני הגדול היה לשוני - רומא היתה רב לשונית והלטינית היתה לשפתה הרשמית. בביזנטיון דחקה היוונית את הלטינית. שינויים אלה הביאו עימם באופן טבעי גם שינויים פוליטיים.

הנצרות שלטה והיהדות נדחקה 

עלייתה של ביזנטיון והפיכת הנצרות לדת השלטת באימפריה הרומית המזרחית והמערבית הפכה את הנצרות מדת נרדפת לדת שלטת. ירושלים הפכה ליותר נוצרית מיהודית וזכויות היהודים בה נפגעו, וגם מדבר יהודה וערבות יריחו הפכו למוקד חשוב של נזירות ביזנטית נוצרית.

אפשרויות העלייה לרגל התרחבו וכנסיית הקבר קמה. הצליינות קיבלה משמעות מאוד עמוקה מבחינה דתית, תרבותית וחברתית. למעשה, תנועת עולי הרגל נמשכה כמעט ברציפות מהמאה הרביעית ועד לימינו, כשלרוב עלו הצליינים לרגל לירושלים וסביבתה, בית לחם ומקום הטבילה בירדן. כאשר מנעו המוסלמים את העליה לרגל היתה זאת עילה חשובה למסעות הצלב ולשחרור המקומות הקדושים מהעול המוסלמי.  

כנסיית הקבר בירושלים (צילום: רון פלד)

הטבלת ישו בירדן נחשבת לאחד האירועים המרכזיים בחייו כפי שמתוארים בברית החדשה, והביקור במקום הטבילה הוא אחד מאתרי העליה לרגל החשובים ביותר. אימו של הקיסר קונסטנטינוס ציוותה במאה הרביעית, לאחר שביקרה בעצמה באתר הטבילה, לבנות שתי כנסיות: אחת ליוחנן המטביל והשניה לאליהו הנביא.

בתקופת הצלבנים עלו עולי רגל רבים אל אתר הטבילה הנמצא לא הרחק מיריחו לא הרחק מאזור שפך הירדן לים המלח. ספרות עולי הרגל בתקופה הביזנטית סיפקה לנו מסמכים היסטוריים חשובים במעלה. גם היום מגיעים עולי רגל רבים לאתר הטבילה המסורתי המצוין בספרות המסעות של ביזנטיון. פעמיים בשנה מתיר צה"ל את כניסתם של צליינים המגיעים מרוסיה, יוון, הבלקן, אתיופיה ועוד על מנת למלא בקבוקים במי הירדן או לטבול במים העכורים והבוציים.

השרידים שנותרו אחריה

חלקים שונים של ביזנטיון נעלמו ושקעו מתחת לאבק מלחמות, רעשי אדמה ודת האיסלאם. לא נותרו מהם אלא שרידים ארכיאולוגיים כמו אלה שבפטרה, ירדן - חלקים שונים מקברים החצובים בסלע שימשו בתקופה מסוימת ככנסיות ביזנטיות. חלקים אחרים של רסיסי ביזנטיון נותרו בפסיפסים היפים של כנסיות עבר הירדן המזרחי.

אומנות הפסיפסים הלכה ושגשגה בתקופה הביזנטית בעבר הירדן המזרחי. סביר להניח שמרכז אומנות זאת היה במידבא ובג'רש, והפסיפס המפורסם מכולם הוא זה של מפת מידבא שהתגלתה ב-1884 בעיר מידבא ונמצא היום בכנסית סנט ג'ורג'. הפסיפס הוא למעשה המפה ההיסטורית-גיאוגרפית החשובה ביותר של ארץ ישראל והקדומה שבהן - מהמחצית השנייה של המאה השישית. היא מבוססת על מפת דרכים רומית ולמעשה משרטטת את ישובי ארץ ישראל והארצות השכנות לה במיוחד בתקופה הביזנטית.  

תפארת אמנות הפסיפס. קטע משחזור של מפת מידבא (צילום: רון פלד)

ביוון פגשתי את ביזנטיון החיה ונושמת. נזירים השוקדים על שימור הציורים הביזנטיים או על העתקה של איקונות וציורים עתיקים. הנצרות הביזנטית ראתה באמנות הריאלית ההלניסטית והקלאסית עבודת אלילים, וכך הפכו הדמויות בציורים הביזנטיים למופשטות ודו מימדיות. המוטיב החוזר ברוב הציורים הם קדושים ושליחים מישירים מבט אל המאמינים - עיניהם גדולות ומסמלות פנימיות וחוכמה.

מנזרי מטאורה שבחבל תסאליה שבצפון יוון הם שריד חי לאדריכלות של שלהי התקופה הביזנטית. המנזרים התלויים באוויר למעשה נבנו על גבי צוקי סלע מחודדים וגבוהים במה שנראה משימה בלתי אפשרית. כמו הרבה מנזרים מהעת ההיא, גם מנזרי מטאורה התחילו ככוכי התבודדות של נזירים החל מהמאה ה-11, הנזירים התגוררו במערות (לאורות) במרומי הצוקים, בדומה למנזר מר סבא או מנזר סנט ג'ורג' שבמדבר יהודה. במהלך המאה הארבע עשרה הלכו הכוכים והמערות ופינו את מקומם למנזרים חזקים ומבוצרים שהגנו על הנזירים מהאיום של המלכים הסרביים.

• דודו בן צור הוא עיתונאי, צלם ומדריך מומחה לחוג הארקטי