דרך הטבע: מטיילים בזנזיבר

זנזיבר הוא אי השוכן באוקיינוס ההודי, רק שש מעלות דרומית לקו המשווה. האי הוא חלק מארכיפלג זנזיבר, המשתייך למדינת לטנזניה, ומתגוררים בו למעלה מ-800 אלף תושבים, רובם מוסלמים, בשטח של כ-1,800 קמ"ר. על אף שהאי נחשב חלק מטנזניה מתקיימות בו בחירות פנימיות לנשיאות לצורך שמירה על מנהל תקין.

אנו הגענו לאי בהפלגה רגועה מדאר-א-סלאם בטנזניה. הספינה עזבה את הרציף בצהרי היום, ולעת ערב, בשעה שבה המים נצבעו בגוון אדמדם של שמש שוקעת, התקרבה הספינה אט אט לעבר האי הירוק והקטן.

ככל שהתקרבנו ה"אי הקטן" נראה גדול ועירוני יותר וגם ומאוכלס יתר על המידה. בחשיכה, נדחקים בין זרם האנשים והסחורות הנפרקות מהספינה, פילסנו את דרכנו מטה על סולם הברזל, ונעמדנו כמו כולם בתור הארוך של החתמת הדרכונים רגע לפני שנכנסנו לסטון טאון. 

תבלינים וסחר בעבדים

סטון טאון (עיר האבן, על שם אבן האלמוגים הלבנה ששימשה לבנייתה) היא אחת הערים העתיקות במזרח אפריקה. סיור בסמטאותיה העתיקות מזכיר במקצת טיול בעכו, ומומלץ לנסות להסתובב בלי מפה ולתת לעצמכם ללכת קצת לאיבוד. זה המקום להתרשם מההיסטוריה המרתקת של האי שהשפעותיהם של הערבים, הפורטוגזים, הפרסים, הבריטים והאפריקנים ניכרות בו. 

מהעיר כדאי לצאת לסיור תבלינים שהוא סוג של אטרקציית חובה בזנזיבר. ייצוא תבלינים הוא ענף התעשייה העיקרי באי והסיור כולל הסברים על מגוון עצים ופירותיהם, כמו קקאו, ליצ'י, אנונה, פפאיה, פסיפלורה, קפה ומגוון רב של תבלינים כגון: קינמון, כורכום, אגוז מוסקט, ציפורן, פלפל ועוד. הסיור כולל ארוחת צהריים בסגנון מקומי, שחייה באחד החופים הקרובים לעיר וביקור במספר כפרים אותנטיים.

תנו לעצמכם גם ללכת לאיבוד

ניתן גם להמשיך ולצפות בבתי הכלא לעבדים, שם הוחזקו עבדים שחורים כבולים בשלשלאות ללא מים ומזון במטרה לבחון את יכולתם לעמוד בהפלגה ממושכת לערב הסעודית. במהלך שלטון הסולטנים בעיר, בין המאות ה-17 וה-19, היה סחר עבדים מזנזיבר למדינות ערב עניין שבשגרה. לקראת סוף המאה ה-19 עצרה בריטניה את סחר העבדים מהאי. רק ב-1964 הצליחו השחורים המקומיים להתארגן ולפגוע בסוחרים הערבים, כך גם הביאו לסיום שלטון הסולטנים באי.

מסטאון טאון המשכנו לסייר בפינות חמד נוספות באי. את הטיול עשינו על פי רוב ב"דאלה דאלה" (כינוי למונית שירות מקומית) ולפעמים בטרמפים. בין הנסיעות עצרנו בשווקים וחיסלנו שקיות שלמות של ליצ'י חמצמץ.

שוחים עם צבים

במרחק של כ-60 ק"מ מסטון טאון נמצא החוף הצפוני ביותר באי - נונגווי. החוף בולט כלשון יבשה אל תוך המים וממנו ניתן לצפות גם בזריחה וגם בשקיעה אדמדמה על רקע עצי קוקוס. זהו בדיוק המקום לתפוס ערסל תחת אחד העצים הנישאים, להזמין שייק אננס ומדי פעם לטבול במימיו החמימים של האוקיינוס ההודי.

בבוקר התהלכתי על החול הלבן, אל מול חופי טורקיז בזמן השפל. צפיתי במקומיים בונים סירות עץ על החוף, ילדים מקומיים עירומים שיחקו תופסת, ובמחזה אכזרי למדי חבטו עשרות נשים בתמנונים שנלכדו בין הסלעים בעקבות השפל.

מקום טוב לרביצה תחת העצים

בחוף ישנן שתי שמורות המגינות על צבי הים הירוקים ועל צבים מסוג הוקסביל. תמורת תשלום סמלי, ניתן להיכנס לאחת השמורות, בה בריכה טבעית המחוברת בתעלה תת קרקעית לים ומושפעת מהגאות והשפל. בבריכה ניתן להאכיל את הצבים הענקיים באצות ואף לשחות איתם. אפשר גם לצפות בצאצאים הצעירים הבוקעים מן הביצים על החוף. הצב הגדול ביותר בשמורה שוקל 100 ק"ג והוא רק בן 26 שנים.

אפשר לצפות בצאצאי הצבצבים

על החוף ישנן מספר סוכנויות צלילה ובכל בוקר וצהרים יוצאות מהחוף סירות לצלילות מהנות במגוון אתרים שבאזור. במקום ישנה ראות טובה, מגוון דגים ואלמוגים ואף ניתן לראות צבי ים, אם המזל מאיר פנים.

מפגש עם היונק הענק שמחייך תמיד

על חוף הים באזור הכפר קיזימקזי בדרום מערב האי, נערך בכל יום "סיור דולפינים" בסירות ממונעות. לפני ההפלגה מקבלים סנפירים, מסיכה ושנורקל, וצועדים במים הרדודים בזמן השפל כ-500 מטר בין קיפודי ים ואלמוגים עד שמגיעים לסירת המנוע.

בתום הפלגה של רבע שעה מגיעים ללב ים, שם ברובם המכריע של המקרים פוגשים בלהקת דולפינים. הסירות מדוממות מנועים ואפשר לקפוץ ולשנרקל בקרבת להקות הדולפינים המגיעות להשתעשע באזור בכל יום. זוהי הזדמנות למפגש מדהים עם יונק ענקי ומלבב שנראה כמחייך תמידית, ממש ידידותי. רק שמתקרבים אליהם בשחייה ניתן להבין כמה הם מהירים - רק כמה תנועות סנפיר והם אינם. 

הקופים הנדירים שיש רק בזנזיבר

יער ג'וזאני הוא יער גשם קטן הממוקם דרומית למרכז האי, בו אפשר לצפות בקופי הקולאבוס האדומים והנדירים החיים בזנזיבר בלבד. כבר בכניסה ליער פגשנו במשפחת קופים חביבים ואדישים, הכוללת מספר מצומצם של זכרים והמון נקבות וצאצאים. בסיורים שיוצאים ממרכז המבקרים הקטן אפשר לראות סנאים על העצים, ואת האנטילופה הקטנה בעולם מסוג "דיק דיק".  

ועוד קופיף לפרידה

את האי עזבנו בשיט לילי בסירה מקומית שנמשך כשמונה שעות. בשש בבוקר כבר היינו בחזרה ברציף המרכזי בדאר-א-סאלם בדרך ליעד הבא.