יער בארי: בעקבות המים

אזור גיאוגרפי: נגב מערבי.

גודל היער: כ-11,000 דונם.

מתאים לטיולים: טיולי משפחות – המסלול משלב נסיעה ברכב (לכל סוגי הרכב) עם ירידה לביקור באתרים. 

עונה מומלצת: כל השנה ובמיוחד בעת פריחת הכלניות בחודשים פברואר-מרץ.

חניוני נופש: חניון רעים בראשית המסלול (מותאם למוגבלים בתנועה), חניון מדור ליד חורבת מדור- שולחנות פיקניק, חניון נאחביר בסוף המסלול – בחניון שירותים ביולוגיים, שולחנות פיקניק, ברזיות מים ומתקני משחק.

אנדרטת אנז"ק - כ-4 ק"מ מצפון-מערב לקיבוץ בארי נמצאת אנדרטת אנז"ק, לזכר חללי "קורפוס אוסטרליה וניו-זילנד" (ANZC) שנפלו בקרב על עזה במלחמת העולם הראשונה. האנדרטה, הבנויה בצורת האות האנגלית A, הוקמה בשנת 1967, במלאת 50 שנה לכיבוש עזה בידי הצבא הבריטי. האנדרטה צופה אל שדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה.

בארי הישנה - מבארי הישנה נותרו בית הביטחון הנקוב בכדורים ומגדל המים של הקיבוץ. כדאי לעלות לתצפית "עמדה מס' 1", הנמצאת בצידה הדרומי של הדרך הסלולה, מול בית הביטחון. העמדה, תעלות הקשר והגדרות שוחזרו ע"י ילדי הקיבוץ - והתצפית יפיפייה. בדרום רואים את אזור המחצבות הגופרית ולמרגלות התצפית - מטעי הקיבוץ.

חניון נאחביר - כאן נמצאת אנדרטה המנציחה את זכרם של יהודי בגדד, שנספו בפוגרום בשלהי מלחמת העולם השנייה. יוצאי בגדד נמנו על מייסדי בארי ומסמכים שנמצאו לאחרונה בארכיון יהודי בגדד מעידים כי בני הקהילה הרימו בשנת 1947 תרומה לקק"ל, כסיוע לקיבוץ הצעיר בראשית דרכו. בכסף זה ניטעו החורשות הראשונות שביער בארי.

חורבת מעון - בהמשך כביש 242 ליד קיבוץ נירים, שוכנים שרידי חורבת מעון, עיר קדומה מתקופת המשנה והתלמוד. כאן התגלתה ריצפת פסיפס מרהיבה של בית הכנסת של הקהילה הקדומה. בפסיפס 55 מדליונים המתארים בעלי חיים ותשמישי קדושה יהודיים.

מאגר נירים – זה המקום לערוך תצפית על ציפורים. בשנות ה-80 הקימה כאן קק"ל מאגר מים שיאפשר את השקיית השדות החקלאיים של יישובי הסביבה. במקום ישנה תצפית יפה על עופות מים במשך כל ימות השנה. מומלץ במיוחד באביב.

(צילום: ברקאי וולפסון)

מסלולנו יתחיל מבאר חניון רעים השוכן בצל עצי האיקליפטוס, האורן ושיחי הצבר. הבאר נחפרה בימי השלטון הבריטי עד למפלס מי התהום, משם נשאבו המים בעזרת מנוע דיזל ומילאו את בריכת האגירה. הבריכה נבנתה תחילה מלבני כורכר, אך במרוצת השנים, הוגבהה עם בלוקים וטויחה בבטון. על דופן בריכת האגירה חרט אלמוני כתובת שבח לאללה וציין את השנה 1934.

שביל הליכה טבעתי מסומן באדום מוביל אותנו לתצפית על מצוקי הלס של נחל גרר. ראשיתו של נחל גרר בדרום השפלה ליד היישוב להבים, משם הוא זורם מערבה ונשפך לבשור. הנוף המצוקי נוצר בשל התחתרות הנחל באדמת הלס. הלס חרסיתי וחלחול המים בו איטי, זרימת מי הנגר מתפתחת לזרימה שטפונית. המים מתחתרים בקרקע ויוצרים ערוצים ומתלולים עמוקים.

מחניון רעים נחצה את אפיק נחל גרר, שם מונחים צינורות מים מתקופות שונות ושם נראה את קו הנילוס ואת קו המים המערבי. בשנת 1916, החלו הבריטים להניח מסילת ברזל וצינור באורך של 200 ק"מ, מקנטרה, סמוך לתעלת המים המתוקים של תעלת סואץ, אל דיר אל בלח שברצועת עזה כחלק מהמערכה לכיבוש ארץ ישראל מידי הטורקים. לאורך 11 קילומטרים, הונחו מסילת שדה וקו מים בקוטר של 16 צול, שהובילו אספקה לכוחות הבריטים ולפועלים המצריים שבקו העמדות מול החזית הטורקית.

צינורות מים נוספים הונחו גם הם במקום והם בקוטר של 6 צול ובאורך כולל של כ-260 ק"מ, ששימשו לכיבוי שרפות בלונדון שפרצו כתוצאה מהפצצות הגרמנים במלחמת העולם השנייה. לאחר שהונחו באדמת הנגב זרמו בצינורות מים מקידוחים באזור גברעם וניר עם בשתי שלוחות: מערבית ומזרחית. השלוחה המערבית ירדה דרומה לבארי, תקומה, צאלים ופנתה משם מערבה לגבולות נירים. מים מן הקו סופקו לפלחים הערבים, לבדווים הנודדים ולתחנות המשטרה המנדטורית בנגב.

נמשיך בדרך. על גדת הנחל תלויה בריכת המצוק. פעולת ההתחתרות של נחל גרר הביאה בשטפונות של שנת 1991 לקריסת המחצית הדרומית של בריכת האגירה. הבאר שהזינה את הבריכה נסחפה כבר בשטפונות בשנת 1961.

בפיתול הבא של נחל גרר נפגוש בבאר אנטיליה. הבאר ומתקניה נבנו בשלהי התקופה העותומאנית 1915-16. מתקן אנטיליה שימש לשאיבת מים מהבאר ומילוי הבריכה. בתקופת המנדט הבריטי פורקה האנטיליה והוחלפה במנועי דיזל ומשאבה מודרנית. מתקן אנטיליה הופעל בכח אדם או בהמה. אל שרשרת ארוכה הקבועה על גלגל, חיברו אנטלים – כלי קיבול למים. האנטלים הורדו אל מקור המים, לרב על ידי סבוב ציר הגלגל שעליו קבועה השרשרת. האנטלים התמלאו מים כל אחד בתורו, עלו מהבאר ורוקנו מימיהם לבריכת האגירה ולשקתות.

טחנת הקמח (צילום: ברקאי וולפסון)

מול הבאר מובילה אותנו הדרך אל מסלול הליכה קצר (מסומן בצהוב) אל בורות המים מהתקופה הביזנטית (4-6 לספירה). במצוק הכורכר שבאפיק הנחל חצבו הקדמונים גב מים שאגם את מי השיטפונות בנחל. אבני הכורכר שנחצבו שימשו לבניית בורות מים. בורות המים דמויי פעמון נבנו מתחת לפני הקרקע, האדמה סביבם נסחפה והביאה לחשיפתם. מי הגשם שניגרו על המדרונות, זרמו בתעלות ניקוז או בצינורות חרס אל אגן שיקוע ומילאו את הבורות. בתחתית מותקן שקע לקליטת הטין, בכיפה פתח לשאיבת מים.

נמשיך אל החניון הסמוך לחרבת מדור – כפר מן המאה ה-19 על שרידי יישוב מתקופה הביזנטית. הכפר נקרא בפי תושביו אל מנדור, שפירושו – מכלאה בה חולבים את הצאן. בור מדור הינו בור מים הניזון ממים שנוקזו מגגות המבנים והחצרות היישוב הביזנטי. אגן השיקוע ששימש לסינון המים טרם הזרמתם לבור נאטם ע"י הבריטים בבטון. האגן הוסב לשוקת להגמאת הסוסים והגמלים ששימשו את הדיבזיה הרכובה של אנז"ק (היחידות האוסטריות והניו זילנדים ששרתו בארץ), בכיבוש ארץ ישראל מידי הטורקים בשנת 1917. השקתות מולאו מים ממקורות אחרים, היות והבורות הקדומים יצאו מכלל שימוש.

נמשיך בנסיעה על הדרך המסומנת בכחול עד שנגיע אל כביש "הבטון", שנסלל בימי מלחמת העולם השנייה כחלק ממתחם צבאי בריטי גדול, שנועד לאחסון ציוד צבאי ותחמושת אווירית. בתום המלחמה פונה הבסיס ובמבנים הנטושים השתקעו חמולות בדווים.

מכאן נמשיך אל טחנת הקמח, שמה שנותר ממנה הוא תושבת המנוע שהניע את גלגלי הריחיים ובריכת מים מטויחת. תם ונשלם סיורנו. מכאן אפשר להמשיך אל יתר אתרי יער בארי: אנדרטת אנז"ק, נחביר הישנה, חורבת מעון ומאגר נירים.