המחיר של חנינת ברגותי

מבלי שהתכוונו לכך, יצרו מספר פוליטיקאים ישראלים תקדים מסוכן שבעטיו עוד עלול מישהו להאמין שהכלואים הפלסטינים המיועדים להשתחרר בעסקת שליט הם בסך הכל לוחמי חופש או מהנדסי מחשבים או תיאולוגים המוחזקים בכלא הישראלי על לא עוול בכפם.

תזכורת למי ששכח: פוליטיקאים ישראלים שפגשו את מנהיג הפתח והתנזים מרואן ברגותי נדבקו כנראה ב"סינדרום השבדי", אותו קשר פסיכולוגי מוזר שנוצר לעיתים בין שבויים לשוביהם. הם החלו תובעים את שחרורו בטענה שמדובר בלוחם חופש. אלה מתבססים על סקרים מפוקפקים שנערכו בשטחים מהם משתקף ברגותי כמנהיג הבא של השטחים, ששחרורו יקל על עשיית שלום עם הפלסטינים. "נוציא אותו מהכלא ונעשה אותו פרטנר לשלום", הם מהרהרים לעצמם, ושוכחים שתווית המשת"פ האולטימטיבי כבר הודבקה אל מצחו מזמן.

מרואן ברגותי, נזכיר, החל לרצות לפני שש שנים עונש של חמישה מאסרי עולם ועוד 40 שנה שגזר בית משפט ישראלי על "שגרם בכוונה תחילה למותם של מאות ישראלים". הוא הורשע בביצוע מסע הרג שנועד לערער את החברה הישראלית. אבל לברגותי אין ממש דם על ידיו, אליבא דמליצי היושר שלו שעלו לרגל לתאו. הוא "רק" הורה לרצוח, הוא לא עשה זאת במו ידיו - רק במו פיו.

על המציאה הזאת קפץ מנהיג החמאס חאלד משעל. הוא דרש מהמתווכים המצרים בעיסקת שליט שלא לנקוט איפה ואיפה כלפי כלואי החמאס, ולא לנקוט העדפה מתקנת כלפי "לוחם החופש" ברגותי. הוא תבע לכלול בראש הרשימה לצד ברגותי שני כלואים נוספים: "מהנדס מחשבים" ו"תיאולוג" שמעשיהם מלבינים כשלג לעומת "לוחם החופש" ברגותי.

עבאס אל סייד הוא מהנדס מחשבים בן 42, שכמו ברגותי מעולם לא רצח ישראלים במו ידיו. אל סייד התמחה בהנדסה רפואית ואף עבד בבית החולים בטול כרם, מוסד המעניק טיפול שהוא ההיפך הגמור מרצח ומהרג. איש ההיי-טק אל סייד הורשע באחריות לרציחתם של 37 בני אדם "בלבד", ופציעתם של 297 איש, אשה וילד, הרבה פחות מברגותי.

הוא זה ש"רק" שיגר את המחבל עבד אל באסט אל עודה מחופש לאשה לרצוח את 29 המסובים בליל הסדר במלון פארק בנתניה. הוא זה ש"רק" שלח את מחבלי החמאס מחמוד מרמש ואחמד עליאן להתאבד בקניון השרון וברחוב הרצל בנתניה באביב 2001, כשאחיו הרוקח טארק מספק להם ציאניד לשם הגדלת הקטל בזירה.

מועמד אחר של החמאס לשחרור הוא איש הדת והתיאולוג השייח אברהים חאמד. במערכת הביטחון מוגדר חאמד מעט אחרת. שם הוא ראש הזרוע הצבאית של החמאס בגדה. במאי 2006 אחרי מבצע מתיש שארך שמונה שנים, נלכד התיאולוג המבוקש, ובמהלך משפטו נחשפה אחריותו לקטילתם של 55 ישראלים ולפציעתם של מאות רבות מנוסעי האוטובוסים ויושבי המסעדות בירושלים.

שוב, מדובר באדם שמעולם לא הרג ישראלי אחד במו ידיו. כמו ברגותי, הוא "רק" שיגר את המרצחים. השייח ירא האל הזה שלח למשל בדצמבר 2001 את המחבלים נביל אבו חלביה ואוסאמה בחר להתפוצץ בכיכר ציון בירושלים ואת חברם פואד חוראני אילץ לחמצן את שערו לפני שהורה לו להתאבד בקפה "מומנט" בבירה במרס 2002. את מוחמד מעמר הוא שלח אל מותו במועדון "שפילד" בראשון לציון במאי אותה שנה. השייח חאמד אחראי גם לפיגועים בקפיטריית האוניברסיטה העברית, באוטובוס קו 4 ברחוב אלנבי בתל אביב ולפיגועי "קפה הלל" בירושלים.

כאשר תגיע השעה הקשה מכל, ונצטרך לחזות בעיניים כלות ובמבט זועם בשחרורם של ברגותי, אל סיד וחאמד ראשית נזכור שהמדובר בפושעים נקלים שביצעו פשעים מעוררי פלצות לאחר תכנון שטני, קר ומחושב. נזכור גם שמי שרצה ללמד סנגוריה על איש הפתח ברגותי קיבל כבונוס את אנשי החמאס אלסיד וחאמד.

בדרכם לגזור קופון פוליטי הם השכיחו באחת את קרעי האוטובוסים המפוייחים שפוצצו המיועדים לחנינה, הם השתיקו באחת את זעקות הפצועים סביב שולחנות בתי הקפה, הם העלימו באחת את יבבות האמבולנסים בדרך לבתי החולים. בדרך כה אופיינית לפוליטיקה הישראלית הם בעצם טיהרו את זוועות ה"שאהידים" ומשלחיהם.

הפוליטיקאים שזרעו בנימוקי שווא את חנינת ברגותי, יקצרו עתה את ה"בונוס" של הגמשת הקריטריונים לכו-לם. הם יחזו בברגותי שב להטיף לשלום בדיוק כפי שיראו את אל סיד וחאמד ממהרים להתנער מטרור.