מבט אחרון ופרידה

מספר עגול ויפה יצא לו, לחיים יבין. 40 שנה. עידן שהסתיים במסע הפרידה שערכה לו מהדורת "מבט" אמש (ג'), מסיבה שנפתחה במהלך המהדורה עצמה, כשהחברים מהערוץ הרימו קומזיץ שבט קטן במרכז האולפן ועשו, כמו שאומרים בלעז, שכונה.

הרבה דבק הריצו החברים ברוממה אתמול, אבל כשעושים את ההשוואה המתבקשת לפרידה המקבילה של חדשות 2 מהחבר גדי סוקניק לפני כמה חודשים, הדבק הזה היה מהמוצדקים שבפרידות הדביקות של הטלוויזיה. תרשו לי גם לקחת כמה הסנפות מהנוסטלגי-נוסטלגי הזה - אין שום הגזמה באזכורים של יבין כסמל של הטלוויזיה הישראלית. בכל זאת האיש היה שם ממש מההתחלה.

הערוץ הראשון עמד בכבוד במשדר הפרידה והרים סוף סוף הפקה שתפורה למידותיו – שתי כורסאות, ראשים מדברים, הרבה קטעי ארכיון ואורך רוח נטול פרסומות שמאפשר התרפקות רצופה ומענגת על נוסטלגיה רכה. הייתי שמחה אם במקום יגאל רביד – נו אפנס, רביד – היה יושב מישהו בסדר הגודל של יבין עצמו, כמו מוטי קירשנבאום, שהיה נותן לחתן השמחה קונטרה יציבה של זכרונות מחד ושנינות מפוכחת מאידך, אבל מצד שני ערוץ 10 כבר מילא את מכסת האנשים שעברו ממנו לתפקיד הגשה והנחייה בערוץ הראשון.  

"חיים, שכאלה". גם בערוץ 1 יודעים לעשות שכונה (צילומים מערוץ 1) 

מה אני אגיד לכם, אותי זה קנה. אמנם לא נרשמה הזלת דמעה בסוף הערב אבל הייקית הפנימית שלי ספקה כפיים ואמרה במבטא עמוק: "איזה איש נחמד, חיים יבין. כל כך חבל שהוא עוזב". הריאלית הפנימית שלי הורידה לה כאפה ואמרה: "איזה איש מגניב, חיים יבין. כל כך חבל שהוא לא עזב כבר מזמן". וזה נכון.

יבין אמנם התראיין בכל מיני הזדמנויות והפגין את האישיות הוורסטילית שלו מחוץ לאולפן "מבט", אבל אלוהים יודע שבשנים המעטות שהוא בילה מחוץ לערוץ הראשון (בסדר, בערוץ השני) הוא עורר יותר עניין מבכל השנים שהעביר ברוממה גם יחד. יש ליבין כל כך הרבה מה להציע מעבר ליניקה מטלפרומפטר או חקירת פוליטיקאים, שזה פשוט לא הוגן שרק החברים בערוץ הממלכתי יהנו מהעוגה הזאת.

כמעט סלב-על

כך או כך, המשדר הזה הוציא מיבין את מה שלא קיבלנו ממנו מספיק, ואולי נתחיל עכשיו. איש מדויק, חד, שנון, שניחן בכנות מפתיעה שלא עוצרת אותו מלומר דברים קשים, גם כשהם לא עולים בקנה אחד עם המעמד או עונים על הציפיות. מעבר לזה הוא פשוט איש מקסים, כריזמטי, מצחיק, תכונות שהיו הופכות אותו לסלב-על וממקמות אותו בפסגת השאיפות של כל איש בידור (תוכנית אירוח), אם רק היה צעיר יותר ב-40 שנה וב-100 נקודות אייקיו פחות.

נוסטלגיה בלי קיטש 

התכונות האלה גם איזנו את הייקה הממלכתי שהתרגלנו לצרוך במהדורה (טוב, לא אני, אבל הטבלה לא משקרת. היו כמה אנשים שצפו ב"מבט") והצילו את משדר הפרידה הזה מלהפוך למלכודת בוץ של קיטש ונוסטלגיה. היו שם הרבה רגעים יפים וכנים, וכן, גם ירידות על הערוץ הראשון, ברוח התקופה.

למירב מילר וינון מגל, שכרגע נראים כמו פעוטות בית מדרש לעומת יבין,

מחכות נעליים מאוד גדולות. הכניסה שלהם למהדורה במקום מר טלוויזיה היא בלתי נמנעת – ערוץ 1 הוא עולם הולך ונעלם בנוף התקשורתי של היום ואין לו סיכוי לשרוד בפורמט הנוכחי, ולו בשל העובדה הפשוטה שמערכת שלא תזוז עם הזמן, תגסוס אל האין הטלוויזיוני.

תשאלו כל ספר שיסביר לכם שנשירת שיער מדאיגה אותו פחות לעומת צמיחת שיער חדש. מהדורת מבט לא הצמיחה צופים חדשים הרבה מאוד זמן ועבורה ועבור הצופים מותר לקוות שההתחדשות הנוכחית שלה תחזיר לה קצת דם לקרקפת. את יבין, אני מניחה, תפגשו בהזדמנויות ממלכתיות פחות, ואם לעשות את זה מעניין – כנראה שמרתקות הרבה יותר.