ורה בישלה דייסה
ורה ליכטס אמנם לא שולטת בזמן המסך ב"הישרדות", אבל סמכו עליה שהיא בונה את המעמד שלה ב'סבאנה' מחוץ למצלמות. "לצערי יש אנשים שאין להם קווים אדומים, והם מוכנים לעשות הכל בשביל הפרסום". פרסים יקרי ערך למנחשים במי מדובר
"מהרגע שיצאתי מהארץ ועד הרגע שחזרתי הרגשתי כאילו אני בחטיפה. כאילו מבקשים כופר מהמשפחה שלי, ואני יושבת באי הזה, ואין לי מושג מה קורה איתי". כך מתארת ורה ליכטס, 27, אחת משרידי השורדים של "הישרדות" שעדיין נותרו במשחק, את הוויברציה הנפשית שחוותה, עת שהתה בנידח שבאיי הקאריביים.
"אין לך שם כלום, חוץ מהאופי והערכים שגדלת עליהם. אף אחד שם לא יודע מי החבר שלי, לא יודע מאיזה בית אני. יש בזה סוג של עירום שמשאיר כל אחד עם האופי האישי שלו. ואני בכלל לא מאמינה שזה רק משחק, משחק זו רק הגדרה חיצונית. אם באת עם תכונה של שקרן ונוכל ואתה אדם לא ישר, זה יוצא החוצה בתנאים מסוימים. אבל בורכתי שם בקבוצה מאוד טובה. אנשים אינטלקטואלים, מעניינים, שאפשר היה להעביר איתם את היום".
דן מג'יבארו הוא גם משכיל וגם ממעמד סוציואקונומי גבוה.
"אז הוא היה היחיד שם. בסופו של דבר רוב הזמן את לא עושה כלום, ולכן מאוד חשוב שיש מישהו לנהל איתו שיחה. היה לי מאוד מעניין לדבר על עניינים רוחניים עם שחר, להתחבר עם עידן ועם ליה שמגיעים ממקום אחר לגמרי משלי, ליה בכלל מאשקלון. גם מושיק הוא מספירה אחרת - גדול ממני ב-20 שנה. עם גיא היה לי דווקא רקע משותף, הוא בירמן ודיגמן והוא בגיל שלי".
קשה לגלות שמישהו מצביע נגדך?
"כן. צריך להיות חמוד, אבל לישון עם עיניים פקוחות. הכי שקטים הם אלה שהכי חופרים, והיו כמה הפתעות. זה שהיה איתי ולא דיבר, פתאום נהיה לי הדברן מספר אחד".
למרות שהיא בעצמה דברנית לא קטנה, ורה, הנדסאית בניין ומעצבת פנים בהתהוות, מהנדסת את דמותה בסדרה בווליומים נמוכים. היא חברה בכירה בשבט "סבאנה" (בקרוב ז"ל) ומקפידה לטפח את המעמד שלה מחוץ לפוקוס של המצלמות.
"בטלוויזיה אוהבים לשים את האנשים שיש להם מה להגיד על אחרים במרכז, כי זה מעלה את הרייטינג". היא מתגוננת. "אני לא אדם שיבקר אחרים. לא באתי לחנך אף אחד. אני לא צריכה כה את ההתבלטות הזאת כדי להראות מי אני".
ורה. פעמיים בשנה הלכה למחנה עם 300 ילדים, וזה היה סיוט (תומר וולף)
ויש לוורה מה להראות. אבא שלה, פרופסור לפתולוגיה שנפטר כשהיתה נערה, היה קזחי, מלוכסן וירוק עיניים, ואמא שלה היא יהודיה ממוצא פולני-רוסי, רופאה בתל השומר. המזיגה ביניהם העניקה לוורה תווי פנים נדירים. בגיל 14 היא עלתה לארץ, ומכל המקומות שבעולם התמקמה דווקא בפתח תקווה. "נקלטתי מהר מאוד", היא מספרת. "היה לי קל, כי באתי מתרבות מזרחית, מקזחסטן. אני אמנם נראית שונה, אבל תמיד התחברתי מהר מאוד עם אנשים.
"תמיד ידעתי שאני נראית טוב, כי כל הזמן קיבלתי חיזוקים מהסביבה, לכן כל החשיפה הזאת זה לא דבר יוצא דופן בשבילי, וגם בחו"ל מגיבים אלי מאוד. תמיד שואלים אותי ברחוב 'מאיזה מוצא את? מי ההורים שלך?'. עכשיו, בעקבות
'הישרדות', אני פשוט צריכה לחסוך מעצמי את משפט הפתיחה".
איך הגעת ל"הישרדות"?
"אני די מפונקת. אבא שלי היה יותר מבוגר מאמא שלי ב-20 שנה ואמא שלי לא יכלה ללדת עוד ילדים כי היא סבלה מרעלת הריון. אז הייתי בת יחידה בידיעה שאין יותר ילדים, וגם לא יהיו. טיפחו אותי מכל הכיוונים אבל רצו שאדע להיות עם ילדים אחרים. בקזחסטאן, פעמיים בשנה הייתי הולכת למחנה עם 300 ילדים, וזה היה הסיוט הכי גדול של החיים שלי. להיות בקומונה לא היה בשבילי.
"אז הלכתי ל'הישרדות', כי אמרתי לעצמי 'וואלה, אולי בגיל 27 צריך לשנות את הגישה ולעשות משהו שאף פעם לא עשיתי'. חבר שלי הגיב ב'תגידי, את גנובה?' אמא שלי אמרה לי: 'השתגעת, לאכול ג'וקים? אפילו להודו לא נסעת', אבל דווקא בגלל זה רציתי לנסוע.
ביום שהתקבלתי חבר שלי אמר: 'בא לך ללכת לישון על החול כמו חורנית? את אפילו לא יושבת על המדרכה. ככה את משאירה אותי, את אמא שלך, את הכלב, לא אכפת לך?' אז היה אכפת לי, אבל זה נשמע לי מה זה מגניב".
ורה. יש אנשים שהיא לא תלך איתם על אותה מדרכה (תמיר וולף)
גם התככים זה מגניב?
"לא. עם כל כבוד לפרס, לא אדרוך על גופות כדי להגיע למטרה. חשוב לי שאמא שלי, שעובדת ב'תל השומר' ומדינה שלמה עוברת שם, תשמע: 'ד"ר בן אורי, הבת שלך יוצאת טוב".
ומה באמת אומרים לה?
"הדבר הראשון שאומרים זה 'היא יפה'. אחר כך שאני פייטרית וחמודה שלא מלכלכת על אף אחד. המנצח בעונה הראשונה של 'הישרדות' האמריקנית היה ערמומי, ובסופו של דבר מה קרה? הוא הפסיד את כל הכסף, ולא רק שהפסיד, הוא גם נמצא היום בכלא.
"לצערי יש אנשים שאין להם קווים אדומים, והם מוכנים לעשות הכל בשביל הפרסום. זו בעיה בחינוך. בן אדם שעושה דברים רעים במכוון, זה אדם עם ביטחון עצמי נמוך. כשבן אדם שמנסה להתבלט על חשבון אחרים, זה נובע מפסיכולוגיה פגועה. אנשים כאלה מנסים להוכיח לכולם שהם שווים משהו, כי הם לא בטוחים שהם שווים".
רובם היו בשבט השני?
"כן. אני מבטיחה לך שעכשיו הם יושבים אצל פסיכולוג ומדברים על זה, כי מדינה שלמה מסתכלת ואומרת 'בוא'נה אתה בנאדם חרא, אני לא אלך איתך על אותה מדרכה'. אנשים התחברו מאוד לתוכנית, הם מרגישים שהיא חלק מהחיים שלהם וישראלים זה עם חם. אין מה לעשות, הם מסתכלים ורואים שדן הוא ככה - אז הוא ככה גם במציאות. אולי מה שאנשים עשו היה מצוין לתוכנית, אבל לא מצוין להם".
ממה הכי סבלת?
"מזה שלא ישנתי ארבעה ימים. ביום הרביעי התעלפתי בגלל זה, לא הראו את זה בתוכנית, כנראה שזה לא היה מעניין. את יכולה לעשות הכל, אבל לא לישון - זה הורס אותך מבפנים. את הופכת לזומבי, עצבנית, אדישה, חוסר שינה זה אחד העינויים הכי קשים שיש".
קשה לשמור את סודות ההפקה?
"אני לא אגיד שאני סודית, אבל יש דברים שאני כמו כותל – מכניסים פתק וממני זה לא יוצא".
את מדגמנת. יצאה לך עבודה מהתוכנית כמו לוויקה?
"לא. יצא לי בעיקר עוד נושא שיחה מעניין עם אנשים ברחוב, וכולם מחמיאים. כל אחד מבשל את הדייסה שלו, אני אוכלת הדייסה שלי ואני נהנית ממנה".
