היידן בורא את העולם

בגיל 66, לקראת סוף תקופת פוריותו המוזיקלית ואחרי שכתב שפע יצירות כליות בהן יותר מ-100 סימפוניות, מתיישב פרנץ יוזף היידן (1809-1732) וכותב לפתע שתי יצירות קוליות מפתיעות - שתי אורטוריות. הראשונה שבהן היא "בריאת העולם" (The Creation) שנוגנה אמש (ד').

היצירה הזאת, שהושמעה לראשונה ב-1798, הוכרה לימים כיצירת מופת מן החשובות ביותר בהיסטוריה של המוזיקה, בוודאי בספרות המוזיקה לסולנים, מקהלה ותזמורת. במשך 110 דקות מתאר היידן כיצד נברא העולם מתוך התוהו ובוהו, כיצד יוצק האל סדר ביקום, בורא את החי ואת האדם.

בדקות הפתיחה תוהו ובוהו מוזיקלי: ערבוביה של צלילים, חלקי משפטים, דיסונאנסים מפתיעים, עצירות, התחלות לא ברורות. אך בהדרגה, מתוך הבליל המקוטע הזה, נוצר קול אחיד והשירה והכלים חוברים להרמוניה, ואז - ויהי אור! היידן מחקה את הבריאה האלוקית בבריאה מוזיקלית פלאית: המולת תוהו הצלילים מתמזגת אל תוך דו מז`ור - צליל הבסיס במוזיקה המערבית - ומרגע זה הכל מתחיל: ברצף של אריות של סולנים ושירת מקהלה מתוארים בריאת השמש, הירח והכוכבים, ההפרדה בין היום והלילה, הצבת השמים במרום והאדמה מתחת, הולדת הפרחים, הדגים ובעלי-החיים. ובתוך כך אנחנו נחשפים לצלילי מרכיביו השונים של הטבע כפי שהיידן מחוללם מחדש - מקולות הציפורים ויצורים חיים אחרים (הקונטרבסון מייצג את ההיפופוטם למשל) ועד גלי הים.

אלוהים כארכיטקט-על

עבור היידן, קתולי מאמין, היתה "בריאת העולם" ביטוי לאמונתו הדתית. והוא עצמו העיד מאוחר יותר ש"..מעולם לא חשתי כה אדוק באמונתי כבזמן שעבדתי על 'בריאת העולם'. יום יום כרעתי על ברכי ובקשתי מאלוהים שייתן לי כוח להביא את היצירה לכלל סיום מוצלח".

אורטוריה היא יצירה מוזיקלית דרמטית שנושאיה לקוחים מכתבי הקודש. מדובר בעצם באחותה הדתית של האופרה וכמותה היא מורכבת מרצפים של קטעי מקהלה, קטעי מעבר (רצ'טטיבים), הרכבי סולנים ואריות. אך בשונה ממנה אין בה מרכיב של הצגה בימתית. הסיפור מובא באמצעות הטקסטים שמשמיעים המקהלה והסולנים והמוזיקה ממחישה אותו באמצעיה-היא, נופחת בו רוח ונוסכת בו רגש.

האופן שבו בנה היידן את היצירה היה חדשני והוא מרענן ומקורי גם לשומע בן ימינו: הסיפור מובא בפי שלושה מלאכים – גבריאל (סופרן), אוריאל (טנור) ורפאל (בס) – ובפי המקהלה שהיא בעצם מקהלת מלאכים היושבת בשמים וצופה במעשי האל. האלוהים מוצג כאן כארכיטקט-על ותהליך הבריאה כולו מוצג כרצף רציונלי ומובנה: בתחילה האל מפיח ממשות בישויות הטבע היסודיות, אחר-כך בורא את צורות החיים הפשוטות, בהמשך את המורכבות יותר, עד שיוצר אדם.

האל המוצג כאן הוא אל הגיוני, "מדעי" כמעט, פעלתן וחרוץ – ערכים התואמים היטב את אלה של אירופה הליברלית והמשכילה שלאחר המהפכה הצרפתית וראשית המאה ה-19. זו גם תפיסה אלוהית התואמת את אמונת מסדר "הבונים החופשים" שהיידן (כמו גם מוצארט תלמידו) נמנה עם שורותיו.

טנור מלאכי

כוכב הערב לטעמי היה זמר הטנור הבריטי ג'יימס אוקסלי ששר את תפקיד המלאך אוריאל. אוקסלי הוא זמר בעל דיקציה מושלמת, מבע עשיר ושובה לב. כשהוא שר הקהל נדרך, קשוב. לעומתו היה זמר הבס-בריטון מייקל ג'ורג' מאכזב. קולו לא יציב, מבעיו משונים, לא-נעימים תמיד. להילה בג'יו הישראלית (המלאך גבריאל) צליל נקי ושירתה קורקטית וטובה, גם אם לא מלהיבה.

על התזמורת הסימפונית ירושלים – רשות השידור ומקהלת יאונה מוזיקה

מוילנה (ליטא) ניצח המנצח הגרמני קרל-היינץ שטפנס. שטפנס הוא גם קלרניטיסט אמן ורוב הקריירה המוזיקלית שלו היתה כנגן וכפרופסור לקלרניט. ניצוחו היה רגיש וקולח. התזמורת עשתה מלאכה סבירה, גם אם לא נקייה תמיד והדיאלוג בינה לבין המקהלה - המהוקצעת והיעילה – היה בהחלט טוב. לאורטוריה היפיפיה הזאת מגיע אולי צוות סולנים מעט טוב יותר, אך גם כך היה זה ערב מהנה ביותר ומרגש.

"בריאת העולם" – אולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים - היה הקונצרט השני בסדרה הליטורגית המשותפת לאופרה הישראלית ולתזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור. והערב (יום ה') יתקיים קונצרט נוסף במשכן לאמנויות הבמה של האופרה הישראלית בתל-אביב.