פעם שלישית חסה

איש אחד חכם אמר פעם שהרוב המכריע של המחשבות שלנו הן מעגליות, ורק לעיתים רחוקות אנחנו חושבים על משהו מקורי. איש אחד חכם הוא אולי לא ההקשר המתבקש לתוכנית על דוגמניות שמתקשות לחשב כמה זמן קיימת המדינה (חגיגות שנות ה-60, ראבאק!), אבל "הדוגמניות" ממילא לא היתה מקורית מלכתחילה, אז בואו נסכם שמקוריות וחכמה הן לא הסיבות שלשמן התכנסנו, ונסגור עניין.

"הדוגמניות". שפות מתקלחות בשמפניה ורודה

האמת היא שעוד מאותו הדבר במקרה של הדוגמניות זה בדיוק מה שהעם צריך. והעובדה שהתוכנית מגיעה כבר לעונה השלישית, מאפשרת להפקה לקרב אותה עוד קצת – בתודעה שלהם וגם בזאת של הצופים - למהות האמיתית שלה: טלנובלה קומית.

הולכת ומתקרבת למהות שלה: טלנובלה קומית

זה התחיל קצת בפרומו, שהבהיר טוב-טוב שבניגוד לאמא, סינדרלה יש הרבה יותר מאחת. קטע הפתיחה החרה והחזיק כשאפשר לשופטים לעקוץ קצת את עצמם, ואחר כך המצעד המוכר של השאפות. כל זה הוגש במינונים מדודים של בידור ומודעות עצמית, כשמעל הכל נבזקה מנה גדושה של טראש עסיסי ולא מתנצל, ובשר, הרבה בשר.

ותודה לאל על זה, כי היא בכל זאת יודעת דבר או שניים על דוגמנות, בניגוד להנחייה. נמרוד פלד, העקביסט מהגיהנום, תופס יותר זמן מסך והוצנח לתפקיד הנני של המתמודדות.

סטלה נראית כמו חיזוק ראוי לצוות השופטים שמיקי בוגנים, מלך מלכי הדיוות, מנצח עליו ביד חזקה ומאופרת היטב ("אני רוצה שתאירי אותי כמו ירדנה ארזי, שרוף שרוף"). אם הסטטוס-קוו ימשך, השופטים יתנו את הבידור והבנות את הטלנובלה, ההישרדות באחוזת הדוגמניות תהיה המרענן הרשמי שלכם לעונת הכמעט-אביב.