ביקור בית אצל הרב קוק

ירושלים, ביתו של הרב קוק זצוק"ל, ראש חודש אדר א'. הבית בו צמח אביה ומנהיגה הרוחני של הציונות הדתית מלא עד אפס מקום. בעוד כמה דקות תחל ההצגה "עבד לעם קדוש", המגוללת את קורות חייו המרתקים של הרב הגדול. עשרות טרחו ובאו לבית העתיק ביום חורף קר, כדי לספוג מעט מאותה דמות מלאת אהבה וענווה שחיה שם.

"עבד לעם קדוש" היא הצגת יחיד של תיאטרון "תאיר" בכיכובו של השחקן ישי מאיר, שגם כתב אותה. בערב חד-פעמי התארח התיאטרון בבית הרב קוק, וכל הכרטיסים נחטפו מראש. במהלך ההצגה נחשף הקהל לצדדים המוכרים - והמוכרים פחות - בחייו האישיים של הרב האהוב, שרבים עוד הולכים לאורו.

מאיר, 35, בוגר בית ספר "מעלה" לקולנוע וישיבת ההסדר "שיח" בגוש עציון, מצליח לרתק את הצופים ולהעניק להם את ההרגשה שהם נמצאים עכשיו ממש בחדרי חדרים, עם הרב קוק בכבודו ובעצמו. כמובן שהעובדה שההצגה נערכה בביתו האמיתי של הרב, כשלעיני הקהל פורטרט גדול עם פניו המאירות ועיניו הטובות, השרתה תחושה חזקה של אותנטיות.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (המכונה "הראי"ה"), היה בצעירותו רב העיר יפו והמושבות, ולאחר מכן נבחר להיות רבה הראשון של ארץ ישראל והעיר ירושלים. הוא נחשב לאבי הציונות הדתית, שייסד את הישיבה הידועה "מרכז הרב" בירושלים. הרב קוק היה מהראשונים שדיברו על "אורות" ועל "תשובה" בגובה העיניים, ובאופן שווה לכל נפש. הוא שראה בציונים החילונים "נשמות גדולות" ("כי רק נשמות גדולות עוזבות הכל לטובת יישוב ארץ ישראל במסירות נפש כזו"), ושאחדות ישראל ואהבת ישראל זרמו בעורקיו ("האהבה צריכה להיות מלאה בלב לכל").

בגיל 70 הסתלק הרב כתוצאה ממחלה קשה, לאחר שהטביע את חותמו בארץ ישראל, כעבד לעם קדוש. יקצר הדף ולא יסתיימו המילים והשבח על אודותיו, וגם מחזה בן שעה כמובן שאינו מספיקה. ההצגה מסתיימת לקול מחיאות הכפיים הנלהבות של הקהל, ורבים מוחים דמעת התרגשות מעיניהם. המפגש האינטימי עם דמותו הפלאית של הרב קוק, כפי

שאולי כבר הספיקו לשכוח, הצליח לגעת בלבבות.

מאיר מודה לקהל ומחליף את הכיפה השחורה שחבש בהצגה, לטובת הכיפה הסרוגה שלו. שלא יטעו במראה שלו, הוא דתי לאומי למהדרין.

ואני, שבימים אלו מתלבטת עמוקות בשאלת זהותי, האם אני דתית לאומית, חרדית, או שמא חרד"לניקית, אחרי המפגש המרגש והמחודש שלי עם דמותו של הרב קוק, שלאורו גדלתי, מרגישה שחזרתי סוף סוף הביתה, אל ערש הציונות הדתית הטובה בה צמחתי. והאמת, אין כמו בבית.