כשהנס לא עובד

בכל פעם שמתפוצץ קסאם בשדרות מדווחים העיתונים כי "בנס לא היו נפגעים" ו"רק בדרך נס נמנע אסון". סיפורי ניסים מעוררים אצל השומע רגשות עזים יותר מאשר הסתמכות רציונאלית על סטטיסטיקה והסתברות, או הסברים על היד הנעלמה של הבורא. יהודי שמודה לאל על ניסיו שבכל יום, ודאי יודה לו על שהצילו מצרה וגמל לו טובה גדולה. ודאי שהנס יפה לדיווח העיתונאי, שהרי הנס מעורר התרגשות והתפעלות, והבריות אוחזות בלחיין ומצקצקות למראה הדיווח: "תראו-מה-זה. איזה נס! איזה נס!".

כל עוד מדובר ביחסים שבין אדם לבין קונו, או בין העיתון לבין קונו – ראוי הדבר לעיון תיאולוגי וחברתי. דיון שעניינו מה עוזר להעמקת רגשות דתיים, ולהבדיל - מה מסייע למכירת עיתונים ומהדורות חדשות. אבל מה קורה כשהאמונה בניסים ובעיקר ההסתמכות על הניסים, הופכת לעניין ממלכתי וממשלתי?

במעבר חד, מהחדים שידענו, נעבור אל עוד נס, אחר לגמרי. עוד דקה נשוב לשדרות.

בשבועון החרדי "השבוע" סופר בהרחבה כי מטעי הבננות בבקעת הירדן נפגעו קשות בגלל הקרה, חוץ מהמטע של החקלאים ששמרו שמיטה כהלכתה בפיקוח ועד הכשרות של הרב לנדא בבני ברק. הנס קרה ל-1,500 שיחי בננות, ו"החקלאים עמדו נפעמים למראה עיניהם והבינו כי הסיבה היחידה להגנה שקיבלו עצי הבננות שלהם היא שמירת השמיטה, מה שגרם לקידוש השם בקרב כל חקלאי האזור. בעקבות הסיפור נסעו המשגיחים ביחד עם הגרמי"ל לנדא לבקעת הירדן, כדי לראות מקרוב את גודל הנס". עד כאן לשון העיתון החרדי.

ומהנס בצפון בחזרה לשדרות. במבט תיאולוגי ניתן לומר כי ממשלת ישראל היא ממשלה דתית מאוד. היא מסתמכת על הנס ועל כותרות "בנס לא היו נפגעים". רק כשהנס לא קורה ושני אחים נפצעים קשה, מתחילים חכמי הביטחון להבין את תחושת הדחיפות והבהילות: מה נעשה עכשיו כשהנס כבר לא עובד? מה לעשות כשסיכול פה וחיסול שם לא מפסיקים את מטחי הניסים הגדולים?

התמונות של מתנדבי עזרה ראשונה סופגים אמש את דם הילדים הנפגעים בשדרות, יאיצו את הממשלה להתפעל מהנס, ולחדול מהמחשבה כי מטח רקטות על שדרות הוא פגעי טבע: מזיק כמו הקרה, מעניין כמו השלג דאשתקד. כל עוד הקסאמים מחטיאים את מטרתם, שר הביטחון יכול להורות על חיסול של איזה תת-בכיר מהחמאס, או להרוס שני בתים בחאן יונס. אבל כשהנס מפסיק, ישראל מתקרבת לפעולה המעשית הגדולה. זו הפעולה שתחזיר את השקט המוחלט לשדרות בשנים הקרובות. לא תאמינו, כך היה בשדרות עד לפני שבע שנים.

רבני השמיטה, לזכותם ייאמר, לפחות דאגו מראש לאספקת בננות-שמיטה לבני ברק. כעת כשבננות-טיפוחיהם ניצלו מן הקרה, הם באים להשתמש בנס לעידוד שומרי השמיטה. הממשלה החילונית פועלת הפוך: היא מסתמכת על הנס כל השנה. שרי הממשלה באים כל השנה לעמוד מקרוב על גודל הנס, אבל מתרשלים בפעולות מעשיות שתפקידן למנוע את הצורך בכל-כך הרבה ניסים.

רבני ובנני השמיטה סבורים בטעות כי הקדוש-ברוך-הוא עובד אצלם כשהוא מכוכף בננות חוטאות ופוסח על בננות שומרות שביעית. האם ממשלת ישראל, זו שעובדת אצלנו, נוהגת בצורה טובה יותר? ואולי הנס האמיתי הוא שממשלת הבננות שורדת את כל פגעי הטבע: מלחמה, וינוגרד, קסאמים - והיא ניצבת על מכונה.

בשדרות, בינתיים, הניסים הולכים ואוזלים.