המיפקד הפלסטיני: עובדים עלינו
כשהפלסטינים מדווחים על גידול אוכלוסיה בניגוד לנתוני משרד החינוך הפלסטיני והבנק העולמי, אפשר לומר בביטחון כי הנתונים מסולפים
אין מקום לחשש בעקבות פרסום נתוני המיפקד הפלסטיני ל-2007. בניגוד לנתוני המפקד, מספר ערביי יהודה ושומרון עומד על 1.5 מיליון, ולא על 2.3 מיליון כפי שציינו. גם מספרם של ערביי עזה אינו מדוייק: הוא עומד על 1.1 מיליון ולא על 1.5 מיליון.
נתוני המיפקד מופרכים מן היסוד, כפי שעולה מבדיקה שיטתית של תיעוד פלסטיני, ישראלי ובינלאומי של לידות, מקרי מוות, נתוני הגירה, רישום הילדים בני השש שעולים לכיתה א' ותיעוד בעלי זכות בחירה (גילאי 18 ומעלה) ביהודה, שומרון ועזה.
בעוד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית (למס"פ) טוענת לגידול אוכלוסין של 30% בעשור האחרון, מתעד הבנק העולמי כרסום משמעותי בשיעור הפריון הפלסטיני והסלמה מהותית בשיעור ההגירה משטחי הרשות. הבנק מתעד פער של 32% בין נתוני הלמס"פ לגבי הילדים בני השש, לבין תיעוד משרד החינוך הפלסטיני: הלמס"פ צפתה 24% גידול בעוד משרד החינוך טוען כי נרשמה ירידה של שמונה אחוזים במספר הילדים.
צירוף מקרים מוזר ובעייתי הביא לדמיון בין נתוני מיפקד 2007 לתחזיות הלמס"פ מ-1997, למרות התפתחויות ביטחוניות, כלכליות, חברתיות ופוליטיות בלתי-צפויות, המשפיעות באופן דרמטי על היקף ההגירה הפלסטינית משטחי הרשות, ועל הכרסום המואץ בשיעור הפריון הפלסטיני: טרור ומלחמה בטרור, מלחמת חמאס-פתח, אבטלה גואה של למעלה מ-30%, עליית מחירי הנפט וביקוש לעובדים במפרץ הפרסי, תכנון משפחה מואץ ביוזמת הרשות ואונר"א, ירידה בהריון גיל הנעורים, מעבר חד מהכפר אל העיר, שיא בשיעור גירושין, הרחבת החינוך הגבוה לנשים ועליה בגיל הנישואין.
תחזיות הלמס"פ מ-1997 מופרכות מדי שנה כשבוחנים נתונים של משרדי הבריאות והחינוך וועדת הבחירות הפלסטינים, משטרת הגבולות הישראלית ופקחים אירופאים המתעדים יציאות וכניסות בנתב"ג, נמלי חיפה ואשדוד והמעברים הבינלאומיים לאורך הירדן וסביב עזה. את הנתונים אסף ועיבד "צוות המחקר האמריקאי-ישראלי למחקרים דמוגרפים".
בעוד מפקד הלמס"פ מתעלם לחלוטין מהתופעה הגואה של ההגירה השלילית, מתעדים זאת באופן שיטתי משטרת הגבולות והפקחים האירופאים. בשנת 2004 דווח על הגירה של 12 אלף פלסטינים, שנה לאחר מכן עלה מספר היוצאים משטחי הרשות ל-16 אלף, ובשנת 2006 עמד מספרם על 25 אלף. בשנת 2007 נמשכה מגמת הגידול בהגירה השלילית. היקף ההגירה-נטו החוצה בין 1997 ל-2004 הגיע לממוצע שנתי של יותר מעשרת אלפים איש, מאפיין שנכון גם לגבי כל השנים מאז 1950.
לפי הלמס"פ, מפקד 2007 מבוסס על מיפקד 1997 ה"מנופח" ב-30%. מפקד 1997 כלל לדברי ראש הלמס"פ מאות אלפי תושבים וסטודנטים השוהים למעלה משנה בחו"ל. אך זאת בניגוד לכללי הדמוגרפיה הבינלאומית, הגורעים אותם מהספירה. ישראל אינה סופרת תושבים השוהים בחו"ל למעלה משנה. מיפקד 1997 אף כלל את ערביי ירושלים בעלי תעודות זהות ישראליות שנספרים פעמיים: כערביי "הקו הירוק" על ידי הלמ"ס הישראלית וכערביי הגדה על ידי הלמס"פ.
מאז 1997 גדל "הניפוח" באופן דרמטי עקב שגיאה מצטברת והנחות מופרכות של שיעורי פריון והגירה.
כך שניתן לומר כי נתוני הלמס"פ לגבי ערביי יהודה ושומרון "מנופחים" ב-53%, והיחס בין יהודים וערבים מערבית לירדן - ללא עזה - מתעד רוב יהודי מוצק שעומד על 67%, לעומת מיעוט יהודי של 33% ב-1947, כולל עזה.
את המהפך הדמוגרפי, שניתן לאפיין כמעבר ממומנטום ערבי למומנטום יהודי, מבטא מספר הלידות היהודיות השנתיות בין 1995-2007. לפי הלמ"ס הישראלית הוא גדל ב-40%, מ-80,400 ל-112,000, בעוד מספר הלידות השנתיות הערביות בתחומי הקו הירוק נשאר קבוע ועמד על כ-39,000.
אמנם קיימת בעיה דמוגרפית, אך אין מדובר במאכלת דמוגרפית שמונחת על צוואר המדינה היהודית. מגמות לידה, פטירה והגירה מבהירות שהדמוגרפיה הפכה לנכס במקום לנטל אסטרטגי, המשדרג את כושר התמרון הביטחוני, המדיני, הדיפלומטי והכלכלי של "יונים" וניצים" כאחד.
יורם אטינגר, חבר "הצוות האמריקני-ישראלי למחקרים דמוגרפים" (צמ"ד)
לפנייה לכתב/ת 
