הרטרו יציל את אמריקה?

מה הפתרון של יצרניות רכב אמריקניות, לבריחת לקוחות לחיק יצרניות יפניות? נוסטלגיה, נוסטלגיה ועוד קצת נוסטלגיה. אחרי תקופת ציפייה ארוכה, שנמשכה קצת יותר משנתיים, חשפה קרייזלר את גרסת הייצור של הדודג' צ'אלנג'ר, בתערוכת שיקגו בשבוע שעבר. מבט אחד במכונית הסדרתית מוכיח שלא הרבה השתנה מאז הוצגה מכונית הקונספט. מה שמלמד כי היצרניות האמריקניות ממשיכות להאמין כי גל של נוסטלגיה דביקה, יוציא אותן מהבוץ העמוק בו הן שקועות.

כאמור, העיצוב נותר נאמן למכונית התצוגה מתערוכת דטרויט 2006. וזה אומר שאם תפתחו מילון בהגדרה "רטרו", תגלו מעתה תמונה של הצ'אלנג'ר. מצד אחד זה נורא נחמד, כי לכל חובב רכב יש פינה חמה בלב למכונית "הפוני" המיתולוגית. מאידך - זו הישענות קצת מוגזמת על העבר, ואין ספק שלא היו מזיקות כמה נגיעות מודרניות.

שברולט, למשל, עשתה עבודה נאה יותר עם הגלגול המודרני של הקמארו, שתתחרה בצ'אלנג'ר החדשה ומשלבת טוב יותר בין עבר, הווה ועתיד. אגב, לצ'אלנג'ר צפויה יריבה חדשה-ישנה נוספת: המוסטנג של פורד, שהייתה למעשה זו שהחלה את מתקפת הנוסטלגיה האמריקנית.

הצ'אלנג'ר מבוססת על פלטפורמת ה-300C, שקוצרה והותאמה למרכב קופה. ההנעה אחורית (כמובן), וכמו גרסאות SRT רבות אחרות, יש כאן מנוע "המי" V8 בנפח 6.1 ליטר, המייצר 425 כ"ס ו-58 קג"מ. קרייזלר עדיין לא מפרסמת נתוני ביצועים רשמיים, ומסתפקת בהבטחה שההאצה מעמידה ל-100 קמ"ש תימשך כחמש שניות בלבד. רוצים עוד כמה הבטחות? בבקשה: הצ'אלנג'ר תאיץ לרבע-מייל (כ-400 מטר) בפחות מ-14 שניות, ותעשה את הדרך מעמידה ל-160 קמ"ש וחזרה לעמידה בפחות מ-17 שניות.