התמכרות לאינטרנט: יש חיה כזו, אך היא נדירה

מדי פעם מתפרסמת באחד מאמצעי התקשורת כתבה סנסציונית בנושא ההתמכרות לאינטרנט. אלמלא היינו יודעים אחרת, היה ניתן לקבל את הרושם שהאינטרנט ממכר לפחות כמו חומרים נרקוטיים אפלים - אלכוהול במקרה הטוב, ושהמצב הוא לא פחות מקטסטרופה שרק מחכה לקרות.

אמנם, המונח "משתמשים" משותף הן לחובבי החומרים ברשימת הסמים המסוכנים, והן לכל מי שיושב מול מסך המחשב כשעכבר בידו, אבל במידה רבה - כאן נגמר הדמיון.

יש חיה כזו, התמכרות לאינטרנט: זו תופעה הרסנית, שעלולה להפוך את חייהם של

המכורים לבזבוז זמן משווע, את לילותיים לימים ואת חיי המשפחה לשיממון, וכל זאת - תוך שחיקה פיזית ותלות גוברת בפס הרחב.

הגדרה קלינית. מחקרים שונים מזהים את הרשת כמקום מפלט נוח ונגיש בו ניתן להתמכר (בעיקר) להיכרויות, להימורים וקניות, לגמיעה ואיסוף של מידע עד אין קץ, ואיך לא - לחומרים למבוגרים בלבד.

העניין הוא, שאת משמעות המונח התמכרות יש לשאוב מהגדרות פסיכולוגיות - ולא משפת הרחוב והרשת. התמכרות היא מצב כפייתי, לא רצוני, בו האדם אינו יכול להתגבר על הדחף לבצע פעולה (במקרה הזה - להמשיך לגלוש), גם אם היא גורמת לו או לסביבתו נזק.

שכיחות בפועל - נמוכה. כאמור, הדבר היחיד שמשמח לגבי התמכרות לאינטרנט (כתופעה שעונה להגדרות הקליניות של התמכרות) הוא שהשכיחות שלה באוכלוסיה - נמוכה. מחקרים שונים מהארץ ומהעולם מצביעים על סדר גודל של 1% עד 2% (ואף פחות מזה).

יתרה מכך, רבים מהמכורים לאינטרנט הם ממילא בעלי נטייה להתמכרות (לאלכוהול, להימורים ועוד) ולא המוני גולשים שנפלו בפח הנסתר ללא יכולת להשיב אש - משל היה זה מדרון חלקלק או חור שחור שבולע את כל המדפדפים ללא אבחנה. דהיינו, אם תקראו כותרת לפיה "50% מהסטודנטים מכורים לדואר אלקטרוני", יתכן ששאלת הסקר היתה פרודיה בנוסח "דרג בבקשה מ-1 עד 6 עד כמה אתה מכור לאינטרנט" - שאלה שיוצרת הטיה מעצם ניסוחה.

חלומה של האמא היהודיה

החברה מעודדת? רבים מעידים על עצמם כי הם "מכורים" להיבט כזה או אחר של החיים ברשת. ברוב המקרים זו תהיה הפרזה, אבל יש בה ללמד על תחושה סובייקטיבית של שימוש יתר - לא באמת התמכרות. במשך היום אנו נדרשים או מצופים לבלות ברשת לצורך עבודה, שמירה על קשר עם חברים ומשפחה, קניות, סידורים ואיסוף מידע. ילדים מרבים לבלות ברשת לצורך משחקים, שעורי בית וצ'אטים עם החברים. במצטבר אנחנו באמת מבלים שעות רבות ברשת - בעידוד החברה.

יפני שלא עוזב את המשרד אינו וורקוהוליק - לגנאי, אלא עובד מסור. באופן דומה, נראה שבישראל זה נורמטיבי להיות חיית רשת. אפילו מנקודת המבט של האם היהודייה, הרופא והעו"ד פינו את מקומם ליזם אינטרנט עם אקזיט באופק ולמהנדס אלקטרוניקה בחברת שבבים. מה הפלא שאנו לא מתביישים לרבוץ שעות מול המסך ואפילו ליהנות מזה?

קריקטורה שמסתובבת ברשת מתארת מטופל השוכב על ספת הפסיכולוג ומצר על כך שחייו אינם חיים, שכן הוא מבלה את כל זמנו באינטרנט - בצ'אטים ובמשחקים. "יש לי אתר מצוין שיכול לעזור לך" אומר הפסיכולוג. כך גם במציאות. אנו נהנים לבלות שעות מול המסך, בפורומים, בצ'טים ובאתרים שונים, ולקרוא אל תוך הלילה שאלונים שיכולים לאבחן האם אנו סובלים מהתמכרות לאינטרנט.

היסטוריה של חשש מטכנולוגיה. כרגע האינטרנט מועמד לניגוח בשל הנטייה האנושית לעשות בו שימוש יתר. אולם אצבעות מאשימות דומות הופנו בעבר לעבר הטלוויזיה, ואם נרחיק עוד כמה עשורים אחורה - בשנות ה-20' של המאה הקודמת, היה זה הרדיו שהיה החשוד העיקרי בהשחתת הנוער. כשיקרה "הדבר הטכנולוגי הגדול

הבא" נראה כותרות זועקות על סכנת ההתמכרות החדשה.

ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהרשת משנה את הרגלינו והעדפותנו. במקום לעלעל בעיתון פעם אחת בבוקר, ולבדוק את תיבת הדואר לאחר ביקור הדוור פעם אחת בצהריים, אנו מקליקים על כתובת פורטל החדשות ועל תיבת הדואר האלקטרוני מספר רב של פעמים ביום.

אנו עשויים להיסחף לצ'טים ממושכים ולצלול לתוך מעבה המידע ברשת בהינף שועל-אש. כל זאת נעשה על חשבון הזמן שאנו יכולים להקדיש לבני המשפחה, לעבודה או לשנת לילה. גם אם אנו לא מכורים, אין בכך כדי לומר שאנו מנצלים את הזמן שלנו בתבונה יתרה.

בטיפול. מי שחש שהוא אכן מכור לאינטרנט, ראוי שייוועץ באנשי מקצוע. לכל השאר אאחל גלישה בטוחה ונעימה. אם לא התמכרתם עד עכשיו לאינטרנט, לא סביר שזה יקרה, אך באותה נימה - אם השעה שתיים וחצי בלילה ואתם עדיין באינטרנט, אולי כדאי שתלכו לישון.