מלכודת הוצל"פ: החוב הזעיר תפח מבלי שידעתם
חדרנית במלון שחוששת לאבד הכל, בגלל שטר חוב ישן שצבר בנה המנוח בחתימתה המזויפת; זוג שלא הצליח להחזיר הלוואה ותוהה מה עדיף - רעב או כלא; עובדת ניקיון שעברה תאונה, ומחכה כבר שש שנים לפיצויי הפיטורים. רבבות קורסים תחת נטל החוב והביורוקרטיה, ומרגישים שאין עם מי לדבר
דוד ושושנה ביטון מקריית-שמונה אינם ישנים בלילות. יום בהיר אחד גילו בני-הזוג - פועל טקסטיל וחדרנית בבית-מלון - שהם חייבים יותר מ-5,000 שקלים. חשבון הבנק כבר מעוקל, לשלם בהוראת קבע, המחאה או כרטיס אשראי אי-אפשר, וכעת חוששים השניים שגם הרהיטים בדירתם הצנועה נמצאים על הכוונת. מה שמקומם אותם במיוחד הוא הסיבה למצבם העגום: החוב נוצר לפני יותר מעשור בהלוואה שלקח בנם, שכיום אינו בחיים.
ב-1993 קנה הבן, אז נער בן 17, שעון, ושילם עליו בשטר חוב של 300 שקלים. בשל היותו קטין, טוענת שושנה, הוא נדרש לאישור הורים - וזייף את חתימתה. חטא הנעורים הקטן הזה הוביל לתסבוכת גדולה: בעל החנות, לטענת בני-הזוג, כלל לא טרח ליידע אותם על החוב שצברו. את ההודעה קיבלו מההוצאה לפועל רק לפני שנתיים, כאשר החוב כבר צמח ל-5,000 שקלים. מאז מת הילד.
"אני מרגישה רע מאוד", אומרת שושנה. "איפה הם היו כל השנים? אמרתי להם שהילד נפטר, סיפרתי להם את כל הסיפור, וזה לא הזיז להם". בבקשת ביטול החוב, שכתבה בשמה עו"ד דנה מליניאק מעמותת "ידיד", נטען כי השטר צריך להתבטל "ולו בגלל שהחותם עליו היה קטין". עוד נאמר כי בעל החנות "פעל בחוסר תום לב מוחלט, מאחר ולא עשה דבר במשך 12 שנה כדי לגבות את חובו. ההוצאה לפועל אינה צריכה לפעול כמיטת סדום, שבה מקצצים את ראשו של בעל החוב כדי להכניס אותו לתוכה כשהוא כבר בר-מינן".
עורך-דינו של בעל החנות, עופר עילם, אומר בתגובה: "לא זכור ששושנה אמרה שבנה מת. אתה יודע כמה אנשים שחייבים כסף אומרים שזייפו את חתימתם? אם יאמינו לכולם, לא ניתן יהיה לגבות כסף מחייבים. התביעה הוגשה לבית-המשפט במועד, והתעכבה בגלל סיבות שלא היו תלויות בנו. לאף בעל חוב אין אינטרס ליצור סחבת ולקבל 5,000 שקלים כעבור 10 שנים, אם הוא יכול לקבל 300 שקל עכשיו. הבעיה היא שההוצאה לפועל קורסת תחת העומס ולא מתפקדת".
עם 5,000 שקל בחודש - וחוב של 120 אלף
הזוג ביטון הוא רק אחד מיני רבים, ששקעו בחובות גדולים בגלל חוב קטן, אשר הוגש להם באיחור של שנים ובינתיים צבר ריבית והצמדה."ב'ידיד' מתקבלות מדי שנה מאות בקשות לעזרה של אנשים, שגילו בדיעבד שהם חייבים סכומים מדהימים של כסף - חלקם הגדול בגלל חובות של קרובי משפחה", אומר סמנכ"ל העמותה, רן מלמד. "לעתים זו שיטה: בעל החוב או עורך-דינו נותן לחוב לתפוח ולתפוח. לפעמים שולחים לחייב מכתבים לכתובת הלא-נכונה, לפעמים 'נזכרים' לפנות אליו רק אחרי שנים. ההוצאה לפועל מנוצלת בידי נושים בעלי כוח להפעלת אמצעי גבייה דרקוניים על חייבים חסרי אמצעים".
ביחס למקרים אחרים, מצבם של הביטונים מקריית-שמונה עוד טוב: לא אחת
את המצב הסבוך מסביר גורם בכיר במערכת המשפט: "האנשים הללו צברו חובות וצריכים להחזירם. עקרונית, במקרה שלחייב אין יכולת להחזיר את הכסף, יכול בית-המשפט לפרוס את החוב לתשלומים רבים בסכומים קטנים. אם הוטל עיקול על החשבון, סימן שאותה משפחה לא הגישה כל התנגדות. אבל הסיבה לכך גם עלולה להיות חוסר מידע בקרב החייבים, שאינו באשמתם. מדובר באוכלוסייה שאינה יודעת להתמודד עם הביורוקרטיה. להוצאה לפועל יש בעיה של הסברה, והיא צריכה ללמוד להיות נגישה ומובנת לציבור".
בשל מורכבות הביורוקרטיה, אומר רן מלמד, נכנסים מדי שנה לכלא אלפים בגלל חובות - "לעתים גם חובות קטנים, שבמדינה מתוקנת לא היו מביאים לכך". השימוש באיום המאסר נעשה גם כלפי אמהות חד-הוריות ונכים. כך לדוגמה מספר מלמד על חד-הורית מצפון הארץ, המוכרת לשירות הפסיכיאטרי כחולת מאניה-דפרסיה. "נגד האשה הזאת נפתח תיק בהוצאה לפועל בגלל הלוואה של 3,000 שקל, שלקחה מבנק לפני עשר שנים, ותפחה והגיעה ל-45 אלף. היא קיבלה פקודות מאסר רבות, והייתה צריכה לשלם קנסות של אלפי שקלים כדי שלא להיכנס לכלא, אף שרופא משטרתי קבע שאינה כשירה לכך".
שש שנים בלי פיצויים
האיטיות והסחבת, המאפיינת לא אחת את התנהלות ההוצאה לפועל, פוגעת לא רק בחייבים; לעתים סובלים ממנה גם אלה שממתינים לכסף. וגם כאן, את המחיר הכבד ביותר משלמים בני השכבות החלשות. חנה זגיה, עובדת ניקיון מאשדוד, שפוטרה מעבודתה לפני שבע שנים, לא קיבלה עדיין את הפיצויים המגיעים לה. "היא עברה תאונה, שברה את רגלה ולא יכלה לעבוד", מספרת בתה פנינה. "המעסיק שלה סירב לשלם לה פיצויים. תבענו אותו די בקלות, ובית-המשפט חייב אותו לשלם. זה היה ב-2002, ומאז לא ראינו שקל. הלכנו למקום העבודה שלו, מצאנו אותו שם, הגשנו להם רשימה של הציוד שלו - והם לא עשו דבר. הרשמת בהוצאה לפועל לא מקשיבה לנו בכלל, אין עם מי לדבר. אני כבר לא מאמינה שנקבל את הכסף הזה".
מההוצאה לפועל נמסר בתגובה: "נגד המעסיק של זגיה פתוחים תיקים נוספים. לחייב בוצע עיקול רכב, אך התקבלה תשובה שלילית (נמצא כי אין ברשותו רכב - ת.ג.). בנוסף, התבצעו עיקול והוצאה (של חשבונותיו וציודו - ת.ג.) אך הפנייה חזרה עם הערה, לפיה המשרד סגור זה זמן רב. מערכת ההוצאה לפועל אינה יוזמת הליכים ואינה מאתרת את החייב או את כספו. באחריות הזוכה להפעיל את ההליכים בתיק בהתאם לחוק ולתקנות. זגיה יכולה להסתייע ב"מדריך לזוכה הוצל"פ", המפורסם באתר בתי-המשפט ובאתר הממשלתי, וניתן לקבלו במשרדי ההוצאה לפועל וללמוד על אפשרויות נוספות לפעולה נגד החייב. טענותיה על פניות חוזרות ונשנות, כביכול, לפקידי ההוצאה לפועל, אינן עולות מהתיק".
על המקרה של בני-הזוג ביטון מקריית-שמונה, נמסר מההוצאה לפועל: "ההתנגדות שהגישה שושנה ביטון לשטר החוב הועברה, כמקובל, לבית-משפט השלום, וטענותיה יתבררו בבית-המשפט. התיק נגד בנה המנוח נפתח כבר ב-1995, ומאז לא שולם דבר. עד לאחרונה גם לא הוגשה כל התנגדות לביצוע השטר. למרות המקרה המצער, יש להבין כי להוצאה לפועל אין סמכות למחוק את החוב אם לא הוגשה התנגדות. הטענה שמערכת ההוצאה לפועל יצרה סחבת היא תמוהה ואינה נכונה. בעל החוב לא עשה דבר כדי לגבות את החוב במשך שבע שנים, ועורך-דינו יודע היטב שההוצאה לפועל אינה יכולה לפעול במקומו על דעת עצמה".
