בני עקיבא הגיעה לגבורות בהיכל התרבות

ניחוח ישן וטוב הציף את היכל התרבות בתל אביב ביום רביעי האחרון, כשעיריית תל אביב חגגה 80 שנה לתנועת הנוער בני עקיבא. אחרי מפגש שבטים מרגש, זרמו לאולם 3,000 איש שגדשו את ההיכל וגרמו לי - חניך מדור הווקמן והווידיאו - להתרגש ולהתרפק על "'יד אחים לכם שלוחה" ועל "היא עולה ופורחת... הכיפה הסרוגה".

את הערב הנחה העיתונאי מנחם מיכלסון והוא נפתח עם הופעה של "צמד רעים" - עדיין עם התנועות הנכונות והאנרגיות, אם כי משהו בנגינה שברקע היה נראה מעט מלאכותי. אחריהם המשיכו בדואט מרגש של אב ובן, דוד ואודי אולמן, ששרו את "אל ארץ צבי" ואת "רחם בחסדך" של אברהם פריד.  

תזמורת "ניצוצות" ליוותה את רוב הערב, כשגם להקת החתונות "איילת השחר" עלתה לבצע כמה המנוני ושירי בני עקיבא מהעבר. מי שריגשו אותי באופן מיוחד היו צוות הווי בני עקיבא ממחוז דן - אהבתי את התמימות שלהם על הבמה, את

הצניעות שכל כך חסרה לכוכבים הנולדים של היום, והשירה שאמרה "רק באנו לשיר לכם בכיף, את האגו השארנו בבית".

את הערב ליוותה תצוגת מולטימדיה ראויה ומקצועית, שתרמה לאווירה הטובה. לקראת סוף הערב עלה לבמה דודו פישר, שהיה היחיד שגם שיתף את הקהל - וחבל שקודמיו לא נהגו כך. פישר נתן בראש במשך שעה משירי התנועה, כולל חלוקה של הקהל לשניים בשיר "לא אירא מרבבות עם". הוא המשיך עם רפרטואר שיריו והרטיט את האולם עם טנורו העצום בשיר "אלוקי נשמה" של מישה לאופר. אבל הדואט שביצע פישר עם ילד הפלא נועם סימינוצסקי (בן 11) לשיר "מוישל'ה", איים לגנוב את כל ההצגה.

אתוודה בפניכם. אחרי ששמעתי את פישר בדיסק האחרון של שירי שבת חשתי שהוא מעט יהיר בשירתו, אך לאחר שעה

מלאה ברגשות אמיתיים וסיפורים אישיים ונוגעים, וכשסיים עם "אנא בכח" של עובדיה חממה, הבנתי שפגשתי בדודו פישר אחר: כנה, עוצמתי ורגיש.

בתור בוגר בני עקיבא (שבט אלישיב, אם אתם כל כך לוחצים), הייתי שמח אם על הבמה היו מעט עניבות כחולות וחולצות בני עקיבא בשביל להעצים את האווירה. אפילו איזה אקורדיון קטן היה עושה לי את זה. ובכל זאת חייבים לומר: ערב ההצדעה היה ראוי ומיוחד, ומגיע שאפו למחלקה לתרבות תורנית בעיריית תל אביב, ולמנצח עליה שמואל דגניה. השם עמכם.