אידה פינק כלת פרס ישראל לסיפורת

ועדת פרס ישראל לספרות, בראשותו של פרופ' נסים קלדרון, מפרסמת היום את רשימת הזוכים בפרסי התרגום, הסיפורת והשירה. הוועדה, שכללה את הפרופסורים דן לאור, אבידב ליפסקר וחיה שחם, החליטה להעניק את פרס ישראל בתחום הסיפורת לאידה פינק, אותה הגדירו: "בראש ובראשונה אמנית גדולה של הסיפור הקצר".

בנימוקיהם למתן הפרס כתבו חברי הוועדה: "פינק נמנית על העלית המצומצמת של הסופרים הפועלים בתחום זה במחצית השנייה של המאה ה-20. חוויית היסוד של יצירתה היא השואה אותה חוותה כנערה בפולין". סיפוריה של פינק מצטיינים, לדברי הוועדה, באיפוק רב, באמצעי הבעה חסכוניים ובדיוק לשוני. "היא מתארת את המצבים הבלתי אפשריים שאותם יצרה הזוועה ההיסטורית", כתבו.

פינק עלתה לישראל בשנת 1957 וכותבת עד היום בשפה הפולנית. לאורך השנים התקבלה בחום רב בקרב קהל הקוראים הישראלי, באמצעות תרגומיו של דוד ויינפלד. כתביה זוכים להכרה ולהערכה רבה גם מחוץ לגבולות ישראל.

לבוש עברי הולם

פרס ישראל לתרגום יוענק השנה לנילי מירסקי, שחתומה בין היתר על תרגומי יצירותיהם של גדולי הכותבים הרוסיים ובהם גוגול, אנטון צ'כוב, איוון טורגנייב, פיודור דוסטויבסקי, מיכאיל בולגאקוב, איסאק באבל, לב טולסטוי, ולדימיר נבוקוב, מקסים גורקי, ונדיקט ירופייב וכן הסופרים הגרמניים תומס מאן, א.ת.א הופמן, תומס ברנהארד, שטפן היים וואלטר בנימין.

"מירסקי הביאה את התרגום למדרגה אמנותית גבוהה במיוחד", כתבו חברי ועדת הפרס. "מפעל התרגום הענף שלה סולל דרך לקורא הישראלי אל גדולי הספרות האירופית. כמתרגמת היא הוסיפה נדבך חשוב לאופייה הפתוח והעשיר של התרבות העברית החדשה. נילי מירסקי העניקה מחדש לקהל הקוראים את טולסטוי ואת פלטונוב, כמו גם את תומאס מאן ואת תומאס ברנהארד. תרגומיה מצטיינים בהקשבה דרוכה לקול הספרותי של המקור, ובסירוב ליצור דגם אחיד של תרגום. היא מוצאת לבוש עברי גמיש והולם לסגנונו המיוחד של כל סופר, ויחד עם זאת מעשי התרגום שלה חיים בשפה העברית".

פרס ישראל בתחום השירה יוענק לפרופ' טוביה ריבנר, מבכירי המשוררים העבריים בחמשת העשורים האחרונים. "שירתו מתמודדת בדרך אישית וייחודית עם הנושאים הגדולים של ההיסטוריה

היהודית בזמן החדש, ובראשם שואת יהודי אירופה והוויית ההגירה לארץ ישראל", כתבו חברי הוועדה בנימוקיהם למתן הפרס. הוועדה הדגישה בין היתר את אסופת שיריו "עקבות ימים", שראתה אור באחרונה בהוצאת קשב.

"שירת ריבנר נטועה בשני נופים עיקריים – נופי אירופה ונופי הארץ – ומגלמת מבחינה זאת את כאב שתי המולדות ואת המתח הבלתי פתור ביניהן. זוהי שירה מאופקת, מלוטשת ואינטלקטואלית. היא יונקת מרבדיה העתיקים של התרבות העברית וממיטב המסורת של השירה המרכז אירופית. שירתו מתחדשת תדיר בתוכן ובצורה, ועברה שורה של תמורות ומהפכים המעידים על חיוניותה המתמשכת".