כך ייראו חיינו בעוד 25 שנים

אנחנו בתחילת שנות 30' של המאה ה-21. זה עתה חטפתי מרפק מתכתי קטן מ-Galt, רובוט דמוי אדם קטן שמשמש אותנו לשיחות נוכחות מרוחקת (אני שומע את קולה של אשתי בוקע מתוכו, ומייחל ליום בו היא תפסיק לעשות זאת). גובהו של Galt הוא מטר וחצי וכוחו דומה לזה של ילד בן 8, כך שהאוטונומיה שלו מוגבלת. הוא יכול לטייל בבית על גבי פלג גופו התחתון דמוי ה-Segway, ולבחור עבורי בגדים בכל בוקר, באמצעות זרועותיו המתארכות באופן טלסקופי. הוא מזהה את צבעי הבגדים ומוודא שאפילו עיוור צבעים כמוני יתלבש כמו שצריך.

הרובוט מתוכנת להכיר את שגרת הבוקר שלי, ולכן בכל יום הוא פורס על קיר חדר השינה מסך OLED גמיש בגודל 150 אינץ' ובעובי 3 מ"מ, כדי שאוכל לצפות בטלוויזיה תוך כדי התארגנות ליציאה. על גבי קירות כל החדרים בהם אני עשוי לצפות במסך זה יש ווי תליה מתאימים.

אני צופה בתוכניות הבוקר המקוונות החביבות עלי בהפרדה גבוהה, ואם מתחשק לי לזפזפ בנוחות בין תוכניות, אני יכול למלא את המסך הענק ב-48 ערוצים שונים בו-זמנית. בפינה השמאלית העליונה אני קולט שמוצגת אליפות ההיאבקות הביונית - אירוע ספורט שנתי, שמתרחש זה הפעם העשירית. המשתתפים משתמשים בזרועות רובוטיות רבות עוצמה, אך טבעיות למראה. מדהים לראות כיצד הקרב נגמר בתיקו, לפני שהמשתתפים הספיקו לבצע אוברקלוקינג לזרועות. אאוץ! הבחור באדום פוצץ הרגע בוכנה.

הדרך הלא שגרתית לעבודה

מגולח ומוכן לעבודה, אני לוקח את תיק היד ומתקדם לעבר הדלת. אני כבר בחצי הדרך למכונית ה-Toyota AquaPrius, כשאשתי קוראת לי לחזור. "שכחת משהו", היא אומרת ומגישה לי מחשב מתקפל, אותו אני מכניס לכיס. כשסופסוף אני במכונית, אני מחליט לנווט לעבודה באמצעות הדבר יקר המציאות הזה שנקרא הילוכים ידניים, אבל לפני שאני מתניע, החזה שלי מזמזם. זה הטלפון החכם והזעיר שיושב דרך קבע בכיס החולצה.

לפיכך אני מעביר את המכונית לטייס אוטומטי, וזו מתחילה ביציאה בטוחה אל מחוץ לחנייה ועולה על המסלול לעבר העבודה. לאורך הנתיב משובצים חיישנים אלקטרוניים שנועדו להבטיח שהמכונית תישאר במסלול. מצלמות רבות וחיישני מרחק מונחי לייזר מאפשרים למכונית להתמצא בתנועה ולציית לתמרורים ולסימונים בשטח. לצורך ניווט מסתמכת המכונית על GPS 2.0.

טפיחה קלה על גבי מקלט ה-Bluetooth באוזני עונה לשיחה שנכנסת לטלפון החכם. זה הבוס שלי, שצריך ממני תחזיות לרבעון השלישי. אני שולף את המחשב המתקפל, פותח אותו ושולף את הנתונים הדרושים. חיבור אינטרנט סלולרי מהיר מאפשר לי להתחבר לרשת המשרדית באופן מאובטח. אני משתמש ב-Moho, גיליון אלקטרוני מקוון מבית מיקרוסופט. הדבר החכם ביותר שעשתה מיקרוסופט אי פעם היה רכישת חבילת היישומים המשרדיים המקוונת Zoho בשנת 2012. הם רצים נהדר על מערכת ההפעלה Google OS.

אני עובד על התחזיות לחודש אוגוסט, כשלפתע צץ מסר מיידי. אני שולף מסך נגלל מצידו של המסך הראשי של המחשב וגורר לשטח שהקצתי את חלון המסרים המיידיים. זה חבר שלי, ששואל מה שלומי. אתמול עברתי טיפול רפואי כלשהו: 16 ננורובוטים מונחי מחשב פתחו לי סתימה של 65% באחד העורקים. למעשה הם סיימו את הטיול רק הבוקר, וזה לא היה ממש נוח. אני אומר לחבר שאני מרגיש בסדר גמור, ואנו מסיימים את השיחה.

מחשב ה-ThinkFold שלי (מבית Acer/Gateway/Lenovo - שהתמזגו כבר בשנת 2017) עובד קצת לאט היום. יש לי 128 גיגהבייט של זיכרון RAM וכונן SSD בנפח שני טרהבייט, כך שמקום לא חסר. אולי זו סדרת הטלוויזיה שאני מוריד ברקע? אני עוצר את ההורדה, וביצועי המחשב הקליל משתפרים קצת.

במשרד אני נכנס אל חדר הנתונים, מרכיב את משקפי המציאות המדומה TrueVue ומתחיל לחפור בתנועות ידיים מרומזות בטרהבייטים של נתונים, כדי למצוא פרויקט פיננסי משנת 1998. זה הרבה יותר כיף מסתם להריץ שאילתה.

משולחן העבודה אני קובע פגישה עם נציגי אינטל, כדי לראות את חידושי דור המעבדים הנוכחי. לפני כמה שנים חברה אינטל ל-HP לייצור מעבד מודפס. כיום הם מדפיסים מעגלים משולבים שלמים. זו תהיה פגישה מרתקת. אם זה מה שהם עושים בתחילת שנות ה-30', מעניין איך ייראו 25 השנים הבאות.