אשרי שנתפסתי על דברי תורה

"אמר רבי אלעזר:... נחשד בדבר שאין בו, צריך להודיעו"

בשנת תשס"ב ושוב השנה, פרץ פולמוס סביב שיטת הרבדים. אני מבקש להבהיר שאיני חושד בכשרים, ומודע לכך שרוב הגורמים המביעים התנגדות לשיטה עושים זאת לשם שמיים. לאחרונה הופצה חוברת בשם "מתורתך לא נטיתי" (בהוצאת ישיבת הר המור, ירושלים) המציגה מכתבי מחאה מאת רבנים ידועים. האנשים שכתבו והפיצו את החוברת הזאת פעלו בזדון ובכוונה תחילה לתלות בי דברים שהם ידעו שאינני עומד מאחוריהם.

לדוגמא, ייחסו לי דעה שדברי הגמרא אינם מחייבים להלכה, חס ושלום! בחלק מן הדברים, הוציאו את דברי מהקשרם, בחלק לא הבינו בכלל את הנאמר על ידי, ולא טרחו לברר אצלי את כוונת הדברים. הם היטעו רבנים ואת הציבור, ובכך נטו גם נטו מכללי ההתנהגות של בני תורה, ופגעו בעולם התורה ובילדי ישראל. לצערנו, גם בקרב מחננו הדתי-הלאומי ראינו בשנים האחרונות כיצד משמיצים אנשי תורה ומחתימים רבנים על כתבי שטנה.

אני מביע צער על כך שרוב הרבנים החתומים בחוברת מעולם לא ראו את חומרי שיטת הרבדים, מעולם לא דיברו איתנו, מעולם לא בדקו אם הנאמר להם עלינו נכון עובדתית, ופסקו על בסיס עד מפי עד או על בסיס עדות מן הכתב. בכל החוברת כולה אין ולו טענה אחת שניתן להתייחס ולהשיב עליה. נרמז בה כאילו יש בשיטתנו דברים נסתרים או מוחבאים, ולא היא: הכול גלוי וחשוף,וכל המעוניין יכול לראותם באתר שלנו:

למען הסר ספק, אני מבקש לחזור ולהציג את יסודות השיטה:

• תורה שבכתב ותורה שבע"פ ניתנו בהר סיני מן השמיים ומחייבות כאחת את כלל ישראל תכלית החיוב. ספרות התורה שבע"פ - כולל משנה, תוספתא, ברייתות, מדרשי אגדה והלכה, תלמוד בבלי כולו ותלמוד ירושלמי כולו, דברי הגאונים והראשונים והאחרונים עד חכמי ימינו - כולם קודש ומחייבים את כלל ישראל תכלית החיוב.
  

•  התלמוד הבבלי מורכב ממקורות של תנאים, אמוראים ושקלא וטריא (שרבותינו הראשונים גם קראו "סתמא דגמרא") וכל שלושת המרכיבים הללו קודש הם ומחייבים את כלל ישראל תכלית החיוב.
  

• ההבדל בין תורת האמוראים ושקלא טריא הוא כפול: א. תורת האמוראים נוצרה בשמונה הדורות של האמוראים בבבל ובא"י; השקלא וטריא נוצרה לקראת סוף תקופת האמוראים ובתקופת הסבוראים. ב. תורת האמוראים נוצרה בתור "הוראה": פסיקה כלל-ישראלית מחייבת; השקלא והטריא הינה 'סברא' המפרשת ומסבירה את ה'הוראה' ונתקבלה גם היא ע"י כלל ישראל כקודש ומחייבת להלכה בכל פרטיה ודבריה בדיוק כדברי התנאים והאמוראים.
  

• יש ללמוד את המרכיבים של התורה שבעל-פי אחד אחרי השני בארבעה שלבים לפי התהוותם הספרותית: משנה, ברייתא, מימרא ושקלא וטריא. דרך לימוד זאת נקראת "שיטת הרבדים", כדי להבליט שבניין התורה שבע"פ נבנה נדבך על גבי נדבך במשך הדורות לפי סמכותם של דור דור ורבותיו, בהם עלינו להאמין אמונה שלמה.
  

•  יש להדגיש: אין בסדר לימוד זה שום אמירה לגבי הקדושה היחסית בין המרכיבים: כולם קודש באופן שווה ויש לברך ברכות התורה על כל התורה שבכתב וכל התורה שבע"פ הנ"ל, כולל תורת התנאים, תורת האמוראים, שקלא וטריא ודברי הגאונים, הראשונים והאחרונים עד חכמי ימינו ועד בכלל.
  

•  סוגיות התלמוד מתחלקות לשני סוגים: א. סוגיות אמוראיות, בהן השלד של הסוגיה מורכב ממימרות האמוראים שהצטברו דור אחרי דור ועל גבי המימרות נוספה השקלא וטריא לכל חלקי הסוגיה. ב. סוגיות של השקלא וטריא, בהן שלד הסוגיה הוא חקירה של בעלי השקלא וטריא המביאים מימרות של אמוראים כחיזוק או כהוכחה לדבריהם. ההבחנה בין סוגי הסוגיות היא עפ"י מבחן אחד: האם האמוראים בסוגיה מוצגים לפי סדר דורות? אם כן, הסוגיה היא אמוראית. בסוגיות אמוראיות יש ללמוד קודם את דברי האמוראים ורק אח"כ את כל השקלא וטריא בסוגיה. בסוגיות של שקלא וטריא יש ללמוד את הסוגיה כסדרה, כהרצאה של בעלי הסוגיה.
  

החוברת "לא נטיתי" עשתה דמוניזציה משיטת רבדים, כאילו יש בה כדי לקעקע דבר ממסורת ישראל. הריני להודיע בזאת כי אין כל חדש בבית המדרש של רבדים שלא היה בעולמם של רבותינו הגאונים והראשונים. סירובם המוחלט והעקבי של מוציאי החוברת לשבת ולדבר איתי אומר דרשני – לדעתי הם מפחדים להודות שטעו בהבנת הדברים בגלל דעות קדומות על זולתם, והיטעו אחרים בלהט קיצוניותם.

אני מתפלל ומצפה שתלמידי חכמים ותלמידיהם יוכלו ללמוד בצוותא, בלי שנאת חינם ובלי רדיפת הזולת, לתפארת עם ישראל ולהגדלת התורה.