אני לא מוכנה להיות חלשה בשבילך
הוא ידע שלתת לא יכולתי, הרי בדיוק אספתי את רסיסי הלב שלי מהקשר האחרון. לא הבנתי מתי הוא הספיק להתאהב בי בכלל. למעשה הייתי לא יותר מאשר סמרטוט לח ומייבב. אבל נראה שיש משהו בחמלה לאחר הגורם תחושת קירבה מדומה
לא ממש ראיתי את ב', הדמעות מיסכו את ראייתי, אבל נמשכתי לחום שנבע ממנו. בפגישה השנייה הוא נישק את ידי ברוך. הרגשתי כאילו מקור חום נוגע בקרחון שהייתי - והתחלתי להפשיר. שוחחנו רבות, בעיקר אני. ב' הקשיב לי בקשב רב והשיא עצות. יום אחד הוא אמר לי שהוא מאוהב בי ושהוא לא מבקש כלום חזרה. הוא ידע שלתת לא יכולתי. לא הבנתי מתי הספיק להתאהב בי בכלל. למעשה הייתי לא יותר מאשר סמרטוט לח ומייבב. אבל נראה שיש משהו בחמלה לאחר הגורם תחושת קירבה מדומה.
למעשה, הוא התאהב בעצמו
ב' התאהב בי מבלי להכיר אותי ממש. למעשה, הוא התאהב בעצמו. יש משהו בכך שאתה נותן למישהו אחר, שאינו יכול לתת לך, ואתה חש מאוהב בעצמך, באלטרואיזם שלך. אתה נותן מבלי לקבל, ממש כמו מלאך. ב' היה מאוהב ביצור העדין, הרגיש, השברירי וחסר ההגנה שהייתי אז. ממש כמו שאנחנו מביטים בעולל הנם את שנתו בחוסר אונים מתוק וליבנו מתמלא אהבה. ב' היה מאושר איתי, למרות שלא עשיתי מאומה. הרי לא יכולתי להשיב לו אהבה. וגם את האהבה שלו לא ידעתי היכן לאחסן. כלי הקיבול לאהבה היחיד שהכרתי היה הלב שלי, והוא הרי היה מרוסק ומרוטש. לא היה בתוכי מקום להכיל את האהבה של ב'. היתי איתו, אבל לא ממש איתו. בעיקר התחזקתי עם עצמי. הוא שימש לי כפיגום ועזר לי להרים את ראשי.
באותה תקופה כתבתי את השיר של האשה הנזקקת שהייתי, "עמדת מולי כשמאי". הנה כמה שורות מתוכו:
"בנית סביבי פיגומים לחזקני
אך הם לא עמדו לי
הייתי מבנה נטוש ללא דורש
שלד ספוג מים קשים
עמדתי על גג עצמי בשרידי איפור..."
אחרי מספר חודשים התחלתי לחזור לעצמי. בוקר אחד קמתי, הבטתי במראה וראיתי אשה מוּכרת. ראיתי את עצמי שוב, חזרתי לעצמי. הרגשתי חזקה אף יותר ממה שהייתי, נוספה לי עוצמה בעקבות ההתגברות על שברון הלב. יצאתי לרחוב, נדמה היה לי שעוצמת השמש גברה. מבטי המושפל הונף אל על. עמוד השדרה שלי התיישר, יכולתי להתהלך שוב זקופה כאחד האדם. הכל נראה לי צבוע בצבעים חזקים יותר, כאילו אלוהים ירד למטה עם מברשות וחיזק את צבעיו של העולם בזמן שישנתי. חזרתי לעצמי, תאבת חיים, ממש זהרתי מבפנים. הדמעות שערפלו את ראייתי יבשו, שוב ראיתי את החיים במלוא עוצמתם, בהירים ויפים. פסעתי ברחוב וכל מה שבלט לי היה ירוק של עצים ודשא.
ראיתי אותו סוף סוף כגבר מקסים, חם ומאוהב
שבתי הביתה משיטוט ממושך ברחוב ונכנסתי לדירה. ב' היה שם, מתקין לנו ארוחת צהריים כהרגלו. זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו שלם ולא קטוע, ברור ולא מעורפל. ראיתי אותו סוף סוף כגבר מקסים חם ומאוהב. פניתי אליו, חיבקתי אותו חזק חזק עד ששמעתי עצם נואקת ונישקתי אותו כאילו פגשתי חבר ואהוב ותיק שלא ראיתי עשרות שנים.
ב' היה המום ומופתע. הוא לא הכיר אותי. הייתי אשה זרה, חזקה, מלאת עוצמה. ככל שהימים עברו התמלאתי שמחה, חזרתי לעצמי ולביטחון שהיה לי. התחלתי להתלבש בעשרות הבגדים צבעוניים שחיכו לי בארון. ב' הרגיש שלמתחם שלו ושל האשה החולה - קרי אני - פלשה אשה חזקה, והוא לא היה מוכן לכך.
לאט לאט הוא החל להתרחק ממני
שוב לא הייתי סמרטוטה נגררת על הרצפה. לפתע יכולתי להשיב לב' אהבה. רציתי מאוד להודות לו על התקופה שסעד אותי, אבל ב' החל להתרחק. משהו בכוח שפרץ ממני שוב איים עליו. הרגשתי שהוא רוצה לשוב ולטפל בי ולהיות החזק מבין שנינו. הוא לא יכול היה להכיל אותי כאשה חזקה. לאט לאט הוא החל להתרחק ממני. הוא ביקש לאהוב אשה חלשה, שבורה, כושלת ברגליה, האשה הזמנית שהייתי.
חשתי מלאת אהבה אליו ואסירת תודה לו. התחלתי שוב לצאת עם חברות. רציתי ללכת למסיבות, לגמוע את החיים, ליהנות מכל האור, אחרי החודשים שישבתי בחושך. ביקשתי לחיות את החיים עם ב', אבל הוא נסוג לתוך עצמו. ניסיתי לשוחח איתו, אבל הוא אמר לי שהוא מרגיש שאינו נחוץ יותר.
ב' רצה אותי חלשה ורופסת. קל יותר לאהוב את החלש. הוא ביקש את דמותה של האשה העצובה שהייתי. אשה עצובה שהוא הביא לה את פרח לב הזהב. אבל אני רציתי לצרוח את העוצמה ששבה אליי. חשבתי שהוא ישמח עבורי שחזרתי לעצמי, אבל טעיתי. ב' ביקש להחליש אותי. הבנתי שהחולשה שלי נתנה לו עוצמה. רק כשהרגיש נחוץ, יכול היה להרגיש גבר.
בתגובה, ניסיתי להחליש את עצמי. שיחקתי נזקקת, חלשה, נתמכת, והוא חזר לעצמו. אבל החלטתי שאיני מוכנה לשלם את המחיר הכבד הזה. לא הייתי מוכנה להיות חלשה כדי שהוא ירגיש חזק. רציתי להיות עצמי, טבעית, חופשייה להביע את עצמי להפגין ידע, חיוּת וביטחון.
הוא ביקש להיות הפטרון שלי
ב' לא ביקש הדדיות בקשר. הוא ביקש להיות הזכר הדומיננטי, שמחליט עבורי וקונה ועושה עבורי. הוא ביקש להיות הפטרון שלי, לקחת חסות עליי ולגונן עליי. הוא ניסה להוציא לי את הרוח מהמפרשים, כדי שיוכל לחוש חזק ועוצמתי, אבל לא הצליח. ואני הבטחתי לעצמי שלא אתן שוב לאף אחד להנמיך לי את הווליום. את החוזק והחוסן שיש בי השגתי תוך כדי עבודה של שנים. את החיבור שלי לעצמי השגתי בייסורים. את שמחת חיים קיבלתי תורשה גנטית. כך שאיני מוכנה להיות חלשה בשביל אף אחד.
אני מחפשת גבר חזק, שיהיה מוכן להיות חזק לצידי. גבר שאוכל להישען עליו ושהוא ישען עליי מבלי לחוש חלש, אלא מתוקף ההדדיות שיש בקשר בריא. גבר שיידע שהוא עוצמתי וירשה לעצמו להזיל דמעה, שירשה לעצמו להזדקק לי מבלי להתנצל, שיבין שהעוצמה היא לבקש ולדעת לקבל מהאחר. זו עוצמה שיש בה צניעות, כי רק יהירים ופחדנים אינם מוכנים לקבל מהאחר. רק חלשים שואבים כוח מחולשתו של האחר.
אני רוצה גבר שלא יפחד מהעוצמה שיש בי, שלא יבקש ממני להסתיר אותה. שיהיה שמח וגאה בה, ממש כמוני.
לפנייה לכתב/ת 
