"אבל אמא, לכולם מרשים!"

"אנחנו מבקשים שתחזור לא יאוחר מ...", "אנא, קח איתך את הסוודר", "אנחנו מבקשים לדעת לאן אתה יוצא ועם מי..."

אתם מנסים לאכוף בעקשנות את כללי ההתנהגות שהובהרו לילד והוא מסרב בעקשנות, לעתים באגרסיביות, ושולף את נשק יום הדין: "למה לכולם מרשים?", "רק אתם קשים" וממשיך: "רק אתם כאלה רעים", "נמאס לי מכם".

אתם שוב עומדים מולו חסרי אונים ובודדים במערכה. אין זה סוד כי סמכותם של לא מעט הורים קרסה, וכתוצאה מכך, יכולתם להשפיע, לכוון ולתמוך בילדיהם מוגבלת ביותר.

אכיפה שקטה אך נחושה

סמכות הורית באה לידי ביטוי ביכולת להשפיע באופן חיובי על תהליך חינוכם והתפתחותם התקינה והבטוחה של ילדינו. זאת בעיקר במצבים בהם קיים באופן טבעי ניגוד עניינים בין רצונו של הילד לספק באופן מיידי את צרכיו לבין חובתם של ההורים ללמדו יכולות איפוק, הבלגה ועמידה בלחצים.

באופן מעשי, סמכות זו מאגדת בתוכה מספר מיומנויות הוריות חשובות ביותר, אשר יישומן העקבי מאפשר חינוך מיטבי. מרכיבי סמכות אלו כוללים:

• הגדרת ציפיות ברורה ובהירה של הרצוי, המותר והאסור (גבולות).
• וידוא שהילד מבין את המצופה ממנו ומסוגל לעמוד בכך.
• חיזוק, עידוד ושבח מידיים ומותאמי גיל, בעקבות הפגנת התנהגויות נאותות ושיתוף פעולה.
• אכיפה שקטה אך נחושה של הכללים והציפיות שהוגדרו לילדים ללא חשש ומורא.
  

בהיעדר סמכות הורית, הילדים גדלים ללא יכולת של דחיית סיפוקים, ללא מידה ראויה של סובלנות לזולת, ללא כבוד (ויראת כבוד) להורה, למורה ולסביבה בה מתרחש התהליך החינוכי. במילים אחרות, ילדים שקשה מאוד להיות במחיצתם.

"גם אנחנו היינו כאלה בגילו"

ונחזור להורה חסר האונים, העומד מול משפט המחץ: "למה לכולם מרשים?" בשלב הזה של הוויכוח, כאשר ההורים עדיין מנסים בשארית כוחם להפעיל את סמכותם ולא לוותר, יבקש הילד מהורי החבר להתקשר להוריו ולהסביר להם כי התנגדותם ועיקשותם לא ראויה וכי אין צורך להתעקש וכי הם לדוגמא, מאפשרים לילדם לחזור כאשר יחפוץ, כיוון שהם סומכים על שיקול דעתו "הבוגר". ובכלל, "גם אנחנו היינו כאלה בגילו".

כאן בדרך כלל נשברים ההורים ונכנעים סופית להתנגדותו של בנם ומאפשרים לו את מבוקשו, תוך מלמול האחד לשני: "נו טוב, אם לכולם מרשים...", כל שנותר הוא להתפלל כי הילד יחזור הביתה בשלום.

חשוב כמובן להבין כי כעת חבריו של הילד, זה שהוריו נכנעו לטיעון "לכולם מרשים", יכולים לטעון בלהט ובכעס כלפי הוריהם המהססים כי רק הם לא מרשים...

הפיתרון: הורים, התאחדו!

בכדי להתמודד עם המצב שבו כל הורה נאבק ונאנק (לרוב, ללא הצלחה) לבדו, מול הלחצים של ילדיו, ברצוני להציע להורי הילדים בישראל להתאחד ולהקים פורום "הורים למען הורים", במטרה לקבוע מדיניות חינוכית אחידה, ברורה ואחידה ולעמוד ביחד ובתאום מול לחצי הילדים - למענם!

לדוגמא, אני משוכנע כי להורי ילדים מאותה כיתה, מאותה שכבה או קבוצת גיל, יש אינטרס משותף לדון ולקבוע יחדיו כללים שיהיו מקובלים על כולם (או על רובם) בכל הקשור לטיבם, אופיים ומיקומם של מקומות הבילוי בהם מבלים ילדיהם שעות ארוכות, לדרכי ההגעה אל וממקומות בילוי אלה, לדרכי התקשורת עם הילדים בזמן שהותם מחוץ לבית (ילדים רבים "מסננים" את שיחות הטלפון של הוריהם כאשר הם נמצאים עם חבריהם), טיב הבילוי וזמן החזרה הביתה.

להורים המתאחדים ופועלים יחדיו לסגירת "פיצוציה" המוכרת אלכוהול לילדיהם הצעירים יש סיכוי רב יותר להצליח במשימתם מאשר להורה הנאבק לבדו בבירוקרטיה ובממסד.

נושאים נוספים לדיון לשם קביעת מדיניות משותפת בפורום הורים למען הורים, העשוי לסייע רבות להורים בתהליך החינוכי, כוללים: גובה דמי הכיס הראויים, קביעת מדיניות של ימי הולדת צנועים, מותגי לבוש, חפצים מותרים ואסורים ועוד.

איך עושים את זה?

כל הנדרש על מנת להתניע את התהליך ולייסד את הפורום החשוב הזה (הורים למען הורים) הוא הורה אחד המוכן להיות "המשוגע לדבר", אשר ישכנע עוד הורה אחד או שניים להקים מטה פעולה וצוות היגוי, אשר יפעלו ביחד להקמת הפורום.

צוות ההיגוי יכנס את כל הורי ילדי השכבה לפגישת ייסוד הפורום. בפגישה זו יוצגו כל הנושאים בהם מתלבטים הורי הילדים, במטרה להגיע למדיניות מוסכמת בכל הקשור לכללי התנהגות המצופים מילדיהם בנושאים אלה.

כמו כן, ייקבעו דרכי התקשורת בין ההורים על מנת להתייעץ בנושאים משותפים שיעלו על הפרק ולתמיכה הדדית במצבים בהם חלק מהילדים ינסו ללחוץ ולהפעיל את "נשק יום הדין" ולהשתמש במשפט המחץ "לכולם מרשים". בעידן האינטרנט יכולים ההורים להקים אתר ופורום, באמצעותו יוכלו להתייעץ ולתמוך האחד בשני.

פעולה קהילתית מעין זו עשויה לתרום רבות למוגנות ילדינו, בדיוק במקום שאנו ההורים כפרטים בתוך הקהילה איננו מסוגלים. מה דעתכם?

• פרופ' עמוס רולידר, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות וראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות.