מהעריסה ועד לקבר
אי שם במזרח אנגליה חי מנהיג וסולן להקת המטאל הגדולה והמושמצת ביותר באנגליה. הוא גדל על מכשפות, מושפע מסרטי אימה ומשוגע על הבת שלו. תכירו את דני פילת', סולן "קריידל אוף פילת'"
ביום קר וגשום, כמה ימים לפני ערב חג המולד, מדליק דני פילת' את האח בביתו, מתיישב על הכיסא שבסלון ומשקיף על השמיים האפורים מבעד לחלון הגדול. התמונה הזו אולי לא ממש מסדרת עם החיים המקצועיים של פילת', אבל ככה הוא מרגיש הכי נוח.
פילת' (34) הוא סופרסטאר, מנהיג וסולן להקת המטאל האנגלית הגדולה ביותר מאז "איירון מיידן" ומוכר מיליוני אלבומים. גם בחייו האישיים, הוא מחובר מאוד לדברים שהלהקה שלו "קריידל אוף פילת'" מייצגת. לקור, לאפלה ולמסתורין. כשהוא מתעדכן שבישראל מתחיל לו יום יפה, הוא אומר במהירות: "נשמע לי נורא" ומצחקק.
פילת', ששמו המקורי הוא דניאל לויד דייבי, מעדיף להתרחק מלונדון הענקית ולנהל את חיי משפחתו בצד הכפרי והשקט של סאפוק, איפסוויץ', שבמזרח אנגליה הקרה.
פילת'. רוצה לבוא לישראל
אז עם המזג אוויר החמים הוא לא יסתדר, אבל פילת', במלוא הרצינות, נורא רוצה להופיע מול מעריציו בישראל. "זה יכול להיות נהדר", הוא אומר שוב ושוב, "לפני כמה שנים עמדנו לקבוע הופעה אצלכם, אבל צץ משהו ברגע האחרון. אם מישהו ירצה להפיק את ההופעה, זה יהיה נפלא. שמעתי בעבר על סצנת המטאל בישראל, אבל אני לא בדיוק יודע מה קורה שם".
ממש לפני כמה שבועות הוציאה הלהקה מהדורה מיוחדת של "Thornography", אלבומה הבומבסטי האחרון שיצא לפני כשנתיים. מלבד עריכת הסאונד, השירים הנדירים וקטעי וידאו, פילת' גם החליט ליישם במהדורה את מה שעשה באחרונה טרנט רזנור והוציא את הערוצים המקוריים של השירים כדי שהמעריצים בבית יוכלו לדגום, למקסס ולעצב מחדש בעצמם.
כבר אמרו עליהם הכל
כשהוא לא מבלה עם אשתו ובתו בת התשע, פילת' בימים אלה עסוק בכתיבת האלבום החדש והשמיני של "קריידל". הפעם הוא שוקד על אלבום קונספט שיביא את סיפורו של ג'יילס דה רייס, דמות היסטורית מהמאה ה-15, נוצרי אדוק, חייל מבריק ומשכיל שהפך לרוצח סידרתי והאגדה מספרת שבין היתר הוא רצח גם תינוקות. נשמע מבעית? לא למעריצי הלהקה.
במהלך השנים "קריידל אוף פילת'" כבר הספיקה לזעזע ככל האפשר. עקירת שיניים אכזרית? יצורים מעוותים? רצח? נשים שחותכות את הורידים? אישה שעוקרת את ליבו של פילת' ומאכילה אותו בו? הכל תוכלו למצוא אצל קריידל והנה הספקנו להרחיב רק על קליפ אחד.
פילת' (במרכז) והלהקה. אובססיה לסרטי אימה
פילת' מסתכל על המוזיקה שלו, כמו על סרט אימה משוגע. אבל למרות הפרובוקציות, הביקורות והאשמות, הוא אינו סוגד לשטן או למישהו מבני משפחתו. הוא פשוט מרותק מאותם נושאים מפחידים ובמקום להפוך אותם לסרטים, הוא פונה למוזיקה.
"יש הרבה אידיאולוגיה במוזיקה שלנו", הוא אומר, "וכשיורדים עליה אנחנו נוטים להתעלם ולעשות דברים רק בדרך שלנו. אתה יודע, כבר הרבה פעמים שמעתי ש'קריידל אוף פילת'' זו הלהקה שספגה הכי הרבה ביקורות רעות, יותר מכל להקה בהיסטוריה של המוזיקה. חלק מהדברים שכותבים עלינו נכונים, אבל חלקם ממש רחוקים מהאמת ומומצאים. אז אתה שומר על הסנטר למעלה ואתה גם צוחק על זה. אי אפשר להתעכב על כל דבר, אנשים מגזימים עם התדמית שלנו וככה הם מייצרים קונפליקטים. אם נתעכב על זה, רק ניפגע".
מה הדבר הכי נורא שאי פעם אמרו עלייך?
"וואו, אלוהים יודע, הם אמרו את הכל. כל כך הרבה אנשים אמרו כל כך הרבה חרא על הלהקה".
בזכות המכשפות
האובססיה לסרטי אימה של פילת' גרמה לו לפשוע גם בתחום הזה. ב-2001 הוא שיחק בסרט הדל-תקציב "Cradle Of Fear" שם שיחק פסיכופת שבין היתר רוצח חתול ואוכל אותו. בנוסף, גם דיבב את קולו של דמות ה"דומינטור" בסרט האנימציה שביים טוני לוק.
"אמרו עלינו כבר הכל"
אז מאיפה הגיעה האהבה הגדולה לז'אנר? "גדלתי עם זה, עם כל ענייני האימה, תמיד הדברים האלה ריתקו אותי, הקור והחשכה", הוא מגלה, "אני בחור נחמד, יש לי משפחה נחמדה ויש כאלה שיחשבו שהאהבות האלה נובעות בגלל שהייתה לי ילדות קשה, אבל זה ממש לא נכון.
"גרתי בכפר באנגליה שהיה מפורסם בגלל ציד המכשפות שנעשה בו. הוא כולו מוקדש למכשפות ויש בו אווירה שכזאת, כך שתמיד הנושאים האלה היו שם בשבילי. סרטי אימה תמיד ריתקו אותי ואז גם הגיע המטאל ושני הדברים הלכו יד ביד. זה פשוט הטיפוס שאני. אני אוהב מפלצות ואת כל שאר הדברים האלה. כמו שאחרים נולדו לנגן בפסנתר, אני נולדתי לזה. כנראה שזו הקללה שלי ואני מזין את עצמי בה".
ומה הבת הקטנה שלך חושבת על האהבות של אבא שלה?
"היא חושבת שזה נהדר. היא נסעה איתי לאמריקה לא מזמן וטיילנו במקום
שכולו מורכב מאמנות ישנה ואפלה. ממש כמו סט של סרט אימה. היא אהבה את זה נורא. כשמסתכלים על חיי המשפחה שלי, אפשר לראות שאני לא לוקח את הנושאים האלה יותר מדי ברצינות. בכל זאת, הבית שלי לא מלא בקופסאות עם שלדים. אבל ילדים אוהבים דברים כאלה.
"לא מזמן חברה של הבת שלי אמרה לה: 'אבא שלך עושה מוזיקת דרקון. הוא שר כמו דרקון'. כשאני הייתי ילד פחדתי מסרטי אימה אבל גדלתי לתוך זה ובימינו ילדים באנגליה מתחברים לז'אנר הזה בגיל מאוד צעיר. אני שמח שאני יכול להמשיך בחיים הבוגרים שלי עם הדברים שגיליתי כילד, עם הצעצועים שלי. חוץ מזה אני גם בלהקה וכנראה שעם כל זה מסביבך, אף פעם אי אפשר להתבגר".
