רק לא לחזור לספטמבר 2000

המראות מהפיגוע בישיבת מרכז הרב קשים, מעציבים ומרתיחים. נדמה היה כבר שהגענו לתקופה רגועה יותר. רק אתמול בירכנו על השקט היחסי שעבר עלינו ב-2007, והנה שוב האמבולנסים, ההרוגים והפצועים.

אבל אסור שנחזור עכשיו על הטעות הקשה של סתיו 2000, כאשר נדמה היה שאגרוף ברזל יגדע את היד הקמה עלינו. אגרוף הברזל הוליד שנאה ונקמה והרבה אגרופים קמוצים כנגדנו ומעולם לא נהרגו אזרחים רבים כל כך בישראל כמו בשנותיו הראשונות של האלף השלישי. אסור לחזור לספטמבר 2000. 

אמנם שוב נהרגים ונפצעים אנשים חפים מפשע שוב גואה הזעם. שוב עולה התביעה לפגוע, לגמול, ליטול תו מחיר, לצרוף תודעה. נכון, לא הכל בידינו, מי שעומד מולנו פועל ממניעים שלא פעם קשה לנו להבינם ולהתמודד איתם, אבל לא מעט תלוי בנו.

תפקידה של הממשלה כרגע הוא לעשות מאמץ עליון כדי להנמיך את הלהבות ולמנוע הסלמה. ההידרדרות למעגל מחודש של אלימות אפשרית מאוד. אסור לתת לכך יד. על הממשלה להרחיב את המו"מ המתקיים עם חמאס באמצעות מצרים בעניין שחרורו של גלעד שליט, למו"מ על הפסקת אש. הפסקת האש הזאת חייבת לכלול מניעת ירי קסאמים ופצמ"רים מכל מקור שהוא, אל מול הפסקת החדירות הצבאיות של ישראל לרצועת עזה והפסקת הסיכולים הממוקדים.

אין לנו מה להפסיד מהסכמה מעין זו. איננו מוותרים על שטח. כבר ויתרנו על כולו. אם הפסקת האש לא תתממש מצדם נוכל בכל שלב להפר אותה גם מצדנו. לא רק לחמאס יש עניין ברגיעה עכשיו, גם לנו. חובת המנהיגות בישראל היא להגן

על תושביה ואין לה כיום תשובה של ממש לתושבי הנגב המערבי. "כיפת ברזל" תהיה אולי ערוכה לכך בעוד כשלוש שנים, ועד אז לפחות אין תחליף להפסקת האש. המבצעים הצבאיים שנערכו עד כה פגעו, בלי ספק, בחמאס, אך לא הקטינו את הירי על ישראל וחיזקו, פוליטית, את הנהגת החמאס.

את המו"מ עם אש"ף עלינו לנהל באופן נמרץ הרבה יותר. ככל שנגיע מהר יותר להסכם שלום מפורט, ככל שנגיע מהר יותר להבנה באשר למימושו של הסכם זה, בהתאם ליכולת הרשות הפלסטינית לשלוט בשטח, ככל שנוכל להוכיח מהר יותר לתושבי הגדה המערבית כי הנהגה פלסטינית פרגמטית מאפשרת להם חיים טובים יותר – כך נחליש את החמאס ואת הגורמים הקיצוניים האחרים, המעדיפים אלימות על הידברות.

ח"כ יוסי ביילין, יו"ר מפלגת מרצ