נקבר לירן בנאי: אביו ספד בשפת הסימנים

בשקט מחריד, בלי קול, ספד אביו של סמל ראשון לירן בנאי מאשקלון, לבנו שנהרג מפיצוץ מטען ליד כיסופים. לירן שימש פה להוריו החירשים, גיא וגילה. בהלוויה בבית העלמין הצבאי באשקלון השתתפו עשרות חירשים מכל רחבי הארץ, נוסף לבני המשפחה. הם בכו חרישית, כמעט בלי קול.

כשהחלו ההספדים, תרגמו מתורגמנים לשפת הסימנים את ההספדים בעיניים דומעות. כאשר שאל הרב מי מבני המשפחה יאמר קדיש, קם האב גיא ואמר בקול מרוסק ואיטי את הקדיש. לאט לאט עד שהשלים אותו.  

בדרכו האחרונה (צילום: צפריר אביוב)

את ההספד אמר אחר כך בשפת הסימנים. מולו עמדה מתרגמת שאמרה את דבריו. "אמך ואני לא רצינו שתלך לקרבי, אבל ביקשת. רצית ואנחנו כיבדנו אותך. היית נורא מרוצה. היה לך חשוב להגן על המדינה".

 הוא סיפר כי ביום רביעי שלח בנו הודעת טקסט שהוא מגיע עם חבר, "ואמא שמחה ובישלה ואחרי שעה התחבקנו והתנשקנו. ביום חמישי בבוקר הודיעו לנו שהבן שלנו פצוע אנוש. אנחנו אוהבים אותך לירן, אוהבים אותך מאוד. אני רוצה לומר לך שאני מצדיע לך, על שנלחמת למען המולדת, כולנו אוהבים אותך".

האם גילה אמרה כשרק שפתיה נעות: "אני יודעת שאלוקים ישמור עליך. היית לנו עוגן, גדלת ילד לתפארת, עשית הכל מכל הלב, עם המון סבלנות. נהגת בכבוד אלינו ומה שנשאר לנו זו האהבה אליך".

"יכולת לקבל פטור, החלטת להגן על המולדת בגאון" (צילום: צפריר אביוב)

האחות ימית סיפרה על האח הגדול שאהבה אהבת נפש. "אני מנסה לעכל ולא מצליחה, איך תמיד הייתי גאה בך, תמיד סיפרתי עליך לכולם. איך אוכל לחיות בלעדיך, עם הסיפורים שלך. אני כל כך מעריכה אותך. היית מוכן למות בשביל המדינה". האח הקטן תמיר בן ה-12: "אני מתגעגע אליך אחי הגדול. איך תמיד שכנעת אותי ללמוד, אני אוהב אותך וכל כך מתגעגע". הסבתא חתמה בכאב: "אנו אוהבים אותך, אבל תמיר לא יילך לצבא. אנו צריכים את תמיר בבית הוא נשאר עכשיו לבדו".

מפקד גדוד צבר, שבו שירת לירן, ספד לו ואמר שמעולם לא התלונן ולא ביקש כל הקלה עקב מצבם של הוריו, "יכולת לקבל פטור משירות קרבי אבל החלטת להגן על המולדת בגאון". חבריו סיפרו על "בנאי" כפי שקראו לו, על מסירותו הרבה, על כך שמעולם לא טרח לספר להם על הוריו ועל הקשיים הרבים, "הוא היה פשוט נשמה" סיכם אחד מחבריו.