לקולנוע צפוי עתיד מזהיר - אם הוליווד תשנה את דרכיה

זה הסוף. בכירי הוליווד יודעים את זה, למרות ההצהרות השאננות שהם משמיעים. זה לא סוף הקולנוע. אנשים ימשיכו לצפות בסרטים. אבל מה שמסביב - האופן שבו סרטים מיוצרים, שבו אנו צופים בהם, והדרך שבה עושים מהם כסף - אלה ישתנו.

בשלושים השנים האחרונות סרטים הוליוודיים היו מוצר שמשווק בנפח גדול: אלפי מסכים, כרזות ענק של "רק בקולנוע‭,"‬ הכנסות של עשרות מיליונים בשבוע הפתיחה ותקציבי שיווק של מאות מיליונים - לעתים יותר מתקציב ההפקה עצמו. הוליווד ממשיכה להתייחס כך לסרטים. אלא שאנחנו, הצופים, כבר שינינו את היחס.

אנחנו בעידן הזמינות, עידן שבו פצצות הרייטינג הן סרטונים ביוטיוב. עידן שבו שום דבר הוא לא "רק בקולנוע‭,"‬ אם אתה יודע איפה לחפש. עידן שגוגל מבינה אותו טוב בהרבה מאולפני יוניברסל.

עתיד הקולנוע הוא דיגיטלי. הממד הפיזי שלו - סרטים, סלילים ומקרנים אימתניים - ייעלם לטובת מצלמות ומקרנים דיגיטליים. ה"רק בקולנוע" יתחלף ב"בכל מקום‭."‬ הצלחת הסרטים לא תהיה תלויה רק במכונת השיווק, אלא בהתאמתם למקום, לזמן ולאורך שבו הצופים ירצו אותם. אבל האם האולפנים קוראים את המפה?

קטן - מסכי כף יד 

האם ה-iPhone יעשה לסרטים את מה שה-iPod עשה למוזיקה? ה-iPhone, הטלפון של אפל וה-iPod Touch, הם מסכים בגודל כף יד, שאפשר לצפות בהם בסרטים. כל המסכים הממוזערים, ב-iPhone, ב-iPod ובשאר נגני ה‭,mp4-‬ מרגישים בבית כשהם מציגים סרטונים קצרים וקליפים.

איך הם ירגישו עם סרטים ארוכים יותר? בסרט עתיר אפקטים ממוחשבים כמו "בייוולף" אין טעם לצפות על מסך ברוחב של כעשרה ס"מ, אבל אולי ב"מיס סאנשיין הקטנה" כן? ואולי זו תהיה הדרך להכניס את הקולנוע לנסיעות ארוכות ולשיעורים משעממים באוניברסיטה. 

גדול - מסכי מחשב וטלוויזיה

אנשים יושבים מול מסכים. 19 אינץ' במחשב, 37 אינץ' ומעלה בסלון. הרבה חובבי מחשבים כבר למדו לאחד בין המחשב לטלוויזיה שבסלון, ומהצד השני, הרבה רשתות טלוויזיה לומדות לאהוב את המחשב, ומעלות את הסדרות שלהן לצפייה באתר הרשמי, מיד אחרי בכורתן הטלוויזיונית. האם יש סיכוי שזה יקרה גם בסרטים? כן. זה אפילו כבר קורה. עדיין לאט, עדיין בשוליים, אבל זה קורה. הסרט החדש של אד ברנס ‭")‬האחים מקמולן‭("‬ לא הופץ לבתי קולנוע בארצות הברית, אלא עלה ישירות לחנות iTunes של אפל.

הסרט השלישי בסדרת סרטי הקולנוע של "Jack Ass" יוצג בתשלום באינטרנט, ורק באינטרנט. סרט האימה החדש של חברת האמר, הראשון זה שלושים שנה, יוצג בבכורה ב-MySpace.

היזם מארק קובן, מפיק ובעל קבוצות ספורט, מנסה זה שנים לייצר סרטים שיעלו בבכורה סימולטנית בבתי הקולנוע, בערוצי VOD ובאינטרנט. היוצרים אמנם עדיין נרתעים מהפצה ברשת, שכאילו מעידה שהסרט שלהם לא היה טוב דיו כדי למכור כרטיסי קולנוע.

אבל זה ענייו של זמן עד שזה יתהפך: בין אם בזכות הסרט הקטן והאלמוני שיום אחד ישבור קופות דווקא באינטרנט, ובין אם בזכות הבמאי בעל השם שיסכים להפיק ולביים סרט שיופץ רק ברשת.

והבמאי הזה כבר נולד, ואולי כבר שוקל זאת.

עוד יותר גדול -  מסכי קולנוע 

מבול המגה-פלקסים המוקם ברגעים אלה ברחבי הארץ - בחיפה, בראשון לציון ובבאר שבע - מעיד שבישראל עדיין מאמינים שאנשים ימשיכו ללכת לקולנוע. וזה כנראה נכון. טענות האולפנים על כך שהורדות פיראטיות הורסות את הקולנוע מתבדות בינתיים. שבוע לפני בכורת "אמריקן גנגסטר" דלף לרשת עותק בוטלג באיכות די.וי.די של הסרט. האם כולם הורידו אותו וצפו בו בחינם? אולי, אך בכל זאת, הסרט הכניס עד כה יותר ממאה מיליון דולר באמריקה. גם בזמן

הקרנת "בופור" בישראל דלף לרשת עותק באיכות DVD של הסרט. מפיציו ויוצריו חטפו התקף לב מיוחצן, אבל "בופור" נותר הסרט הישראלי הקופתי של השנה, ומכר כ‭300-‬ אלף כרטיסים. ייתכן שאלמלא הגרסאות הפיראטיות ברשת "אמריקן גנגסטר" היה מכניס 300 מיליון וש"בופור" היה מוכר 600 אלף כרטיסים. אבל האינטרנט לא חיסל אותם. אם כבר, הוא הביא אותם אל קהל שאולי לא היה טורח לראות את הסרט בנסיבות אחרות.

בתי הקולנוע מתעדכנים. בישראל עדיין מקרינים סרטים מסלילי ענק של פילם 35 מ"מ, אבל באמריקה ובאירופה מקרני האבחנה הגבוהה (HD) משתלטים על המסכים, ומנפיקים איכות תמונה מרטיטה, שלפעמים טובה מאיכות התמונה של הפילם.

ההקרנה מבוצעת מקלטת או מכונן קשיח. והשלב הבא יהיה שידור סרטים ישירות מלוויין, לכונן הקשיח בתא ההקרנה, מה שיאפשר בכורה עולמית סימולטנית בלי מערך הפצה פיזי יקר ומסורבל. השלב הזה איננו עתידני. זה כבר קורה. בחג המולד השנה, כמו בשנה שעברה, תעביר המטרופוליטן אופרה בניו יורק שידור חי של אחת מיצירותיה באיכות HD, ישירות לעשרות אולמות קולנוע ברחבי ארצות הברית.

מפיצי הענק שעוסקים בשוברי קופות ימשיכו להסתדר עם מודל ההפצה הישן. הם יודעים איך עושים כסף מסרט ההרפתקאות החדש של ניקולס קייג' או וויל סמית, ומודלים חדשים רק מבהילים אותם. אבל דמיינו לעצמכם את הסינמטק שהיה רוצה להקרין עותק מחודש של "ראשומון" של אקירה קורוסאווה, אבל לא יכול לממן את השכרתו, תרגומו והטסתו ארצה. דמיינו ספריית סרטים באיכות היי דפינישן שתהיה זמינה לסינמטקים בכל העולם, ושכל סינמטק יוכל להוריד ממנה סרט ולהקרינו. לא מ-DVD או מקלטות בטא באיכות שידור מיושנת, אלא באיכות מושלמת, בהפרדה גבוהה, בצליל מעולה. זה עתיד שאשמח לחיות בו. 

ענק - מסכי IMAX

כמעט יוצרים היו מוכנים לוותר על החוויה הענקית והקהילתית של הצפייה בקולנוע. וקשה להאשים אותם: יש משהו במסך ענק, סאונד מעולה, ו‭600-‬ איש שמפנים לשעתיים את הלו"ז שלהם, מתנתקים מהמחשב וצוחקים יחד. זה הצד הפולחני של הקולנוע, המקום שבו אולמות הקולנוע הם הקתדרלות המודרניות. יש כאלה שלא מוכנים להפסיק לספר את סיפוריהם על קנבס ענק. סטיבן ספילברג למשל. דווקא הוא, מכל האנשים בעולם, נרתע מהעתיד הדיגיטלי. הוא לא רוצה, למשל, לעבור לצלם במצלמות היי דפינישן. מבחינתו קולנוע זה צלולואיד. נחמד. כמו צ'פלין, שמיאן להקליט סאונד גם כשהראינוע מזמן הפך לקולנוע.

לצדו של ספילברג יש לא מעט יוצרים, פחות טכנופובים, שדווקא שמחים להשתמש בטכנולוגיות חדשות, ומעוניינים בהן בשביל הפקות ענק: ג'יימס קמרון, פיטר ג'קסון, ג'ורג' לוקאס, רוברט זמקיס, האחים וושאובסקי, אנשי פיקסאר ודרימוורקס. הם מאותגרים: איך לגרום לקהל לעזוב את המסך הביתי או המסך הנייד ולהגיע לקולנוע. איך לגרום לאנשים לבוא בכל זאת לאולם? התשובה: IMAX‬ תלת-ממד.

הקוראים המבוגרים וודאי מפלבלים בעיניהם. עוד פעם תלת-ממד? כן, זו הפעם השלישית שהוליווד מנסה להילחם בצפייה הביתית באמצעות הקרנה תלת-ממדית.

בפעם הראשונה זה היה במלחמה הגדולה נגד חדירת הטלוויזיה לסלונים בתחילת שנות החמישים, ובפעם השנייה זה היה בתחילת שנות השמונים, עם חדירת מכשירי הווידיאו. ועכשיו, כמו שעון, זה יקרה שוב במרווח של שלושים שנה, מ‭2010-‬ ואילך.

"רכבת לקוטב" מ‭2004-‬ הוא הסרט שיצר את המהפכה. כבר שלוש שנים שהוא מוקרן מדי חג מולד רק באולמות IMAX בארצות הברית, ועדיין ממלא את כל ההקרנות.

"בייוולף" של אותו זמקיס הוא סרט ה-IMAX התלת-ממדי העלילתי הראשון שמוקרן בימים אלה בארץ, באולם ה-IMAX בקריון בקריית ביאליק. קשה לתאר במילים עד כמה חוויית הצפייה ב-IMAX תלת-ממד דומה לסוג של התגלות דתית. זה כמו לידה מחדש של המדיום הקולנועי, זה ששואב אותך לתוך התמונה ומעניק לגוף חוויה שאינה רק רגשית (או שכלית) אלא אשכרה פיזית.

מ‭2009-‬ יושק גל תלת-ממדי מהפכני, חלקו ב-IMAX וחלקו באולמות רגילים שיוסבו להקרנה דיגיטלית תלת-ממדית. ‭"Avatar"‬ של ג'יימס קמרון, שייצא בדצמבר ‭,2009‬ יהיה בוודאי הסרט שיכניס את התלת-ממד גם לבתי הקולנוע בישראל, ומיד אחריו תגיע טרילוגיית "טין טין‭,"‬ שיתוף הפעולה הכה מסקרן בין פיטר ג'קסון וסטיבן ספילברג, שיהיה כולו בתלתממד. אז זה העתיד: הסרטים הגדולים יהיו ענקיים מאוד, עצומים, על מסכי ענק. הסרטים המינוריים יותר יגיעו למסכים הקטנים - תחילה באולמות הקולנוע האינטימיים ואז למסכי המחשב, הטלוויזיה ומסכי כף היד.

סוף הקולנוע? נראה שבעתיד הזה נראה יותר סרטים, יותר פעמים ביום מבכל עידן אחר.