מראות קשים
"דיסטרביה" לא מחזיק מעמד אפילו בלי ההשוואה המתבקשת ל"חלון אחורי", "המסור 3" עשיר בגימיקים אך דל בנשמה ו"מבוקש" עדיין לא החליט איזה מין סרט הוא רוצה להיות. שבוע לא קל בחזית הדי.וי.די
שכנות טובה
ההשוואה המתבקשת כל כך בין "דיסטרביה" של די ג'יי קרוזו ל"חלון אחורי" של אלפרד היצ'קוק לא מיטיבה עם אף אחד מהסרטים. היא לא הוגנת כלפי סרטו של קרוזו, שבסך הכל עשה מותחן נעורים קליל ובוודאי לא התיימר להיכנס לנעליו של גדול במאי המתח, והיא בוודאי עושה עוול עם היצ'קוק, שככל הנראה היה מתהפך בקברו רק לשמע שמות שני הסרטים באותו המשפט.
העלילה מתמקדת בבחור צעיר בשם קייל (שיה לה-בוף, "רובוטריקים") שנתון במעצר בית קפדני ומוצא שעשוע בדמות תצפיות על שכניו הפרבריים. לא עובר
הבעיה היא שגם אם נצליח איכשהו לחמוק מלשפוט את הסרט כבן חורג ומעוות לקלאסיקה של היצ'קוק, "דיסטרביה" הוא עדיין לא יותר מסרט מתח בינוני.
ראשית כל, הדמויות נראות ונשמעות כמו הסטריאוטיפים הנדושים ביותר של קומדיות נעורים טיפוסיות. שנית, על אף כישורי המשחק של דיוויד מורס, דמות הרוצח אותה הוא מגלם, לא ממש מצליחה לעורר תחושות חרדה. ולבסוף, נשארת השאלה המהותית באמת: איך לעזאזל קרה ששיה לה-בוף הפך לכוכב הוליוודי?
שיה לה-בוף ב"דיסטרביה". קומדיית נעורים מתובלת ברוצח סדרתי
תוספות מיוחדות: ערוץ שמע עם הבמאי והשחקנים, קליפ של אחד השירים מפסקול הסרט, ראיונות וצילומים מאחורי הקלעים, גלריית תמונות, טריילר (שמסיבה ממש לא ברורה חושף כמעט את כל עלילת הסרט בשתי דקות), סצנות שהוצאו בעריכה, פספוסים ואפשרות לבועות אינפורמטיביות א-לה "פופ-אפ וידאו" במהלך הסרט – שלפעמים מספקות אינפורמציה, אך בדרך כלל לא. כך למשל, באחת הסצנות בהן קייל דופק באגרופו על קירות בביתו של החשוד, מופיע המשפט "קייל מחפש אחר קירות מזוייפים". בהחלט, תוספת ראוייה. אמנם שלל התוספות לא מרתקות במיוחד אבל מן הראוי לציין כי לפחות תורגמו לעברית.
בשורה התחתונה: זה יכול היה להיות גרוע יותר, אבל לא בהרבה.
"דיסטרביה", כ-100 דק', NMC יונייטד, השכרה/מכירה
באיחור אופנתי
בארץ, מסיבה לא ברורה, סדרת "המסור" זוכה להזנחה מצד המפיצים. הסרט השלישי בסדרה הגיע לבתי הקולנוע המקומיים סמוך להגעתו של הרביעי לבתי הקולנוע בגולה, וכך גם קורה כעת עם מהדורת הדי.וי.די – השלישי יוצא עם תרגום לעברית, את הרביעי כבר ניתן למצוא בגרסה האנגלית.
בסרט השלישי, שביים דארן לין בוסמן, אנו פוגשים שוב ב"ג'יגסו", הרוצח האכזרי שלמרבה הפלא עדיין בחיים, ואמנדה, המתמחה הצעירה שלצידו. ג'יגסו, להזכירכם, עדיין גוסס אך הדבר לא מפריע לו להמשיך לנסות ולתקן את החברה בעזרת משחקיו הרצחניים.
"המסור" המקורי ודל התקציב של ג'יימס וואן הפך במהרה לאחד מסרטי האימה המצליחים ביותר של השנים האחרונות. ההצלחה היתה מובנת: מצד אחד, מקוריות מרשימה בדרכי ההרג הסאדיסטיות, ומצד שני – תחושת האימה העוצמתית שהתלוותה לרגע השיא.
מתוך "המסור 3". ממשיכים לספק דרכי הרג סאדיסטיות ומקוריות
לגבי החלק הראשון, לא חל שום שינוי גם בשני סרטי ההמשך שבאו בעקבותיו. הבעיה שלהם, ובעיקר של הסרט השלישי, היא העדר נשמה. בוסמן לא מצליח לשחזר את האפקט הדרמטי המחריד של רגע השיא מהסרט הראשון, ובכך מותיר את הצופים עם סרט מותח, מזעזע מבחינת וויזואלית, אך נטול רגש. מה גם שהטוויסטים בעלילה מתחילים להרגיש מאולצים מדי.
תוספות מיוחדות: כמה דקות של ראיונות עם היוצרים (עם תרגום לעברית) וטריילר.
בשורה התחתונה: חובבי הסדרה לא יתאכזבו, ככל הנראה, אבל "המסור 3" לא מתקרב לקרסוליו של הסרט הראשון.
"המסור 3", כ-100 דק', NMC יונייטד, השכרה/מכירה
שועל במנוסה
השנה האחרונה בהוליווד היתה עמוסה בסרטים פוליטיים, או ליתר דיוק בסרטים פוליטיים כושלים. סרטים כמו "בעמק האלה" של פול האגיס או "כאריות לכבשים" של רוברט רדפורד עברו-חלפו להם מבלי להותיר חותם משמעותי, לפחות בקופות.
ריצ'ארד גיר וטרנס הווארד ב"מבוקש". למה להם פוליטיקה עכשיו?
"מבוקש" (The Hunting Party), בבימויו של ריצ'ארד שפרד ("מטאדור") ובכיכובו של ריצ'ארד גיר, שייך לאותה החבורה. הסרט, המבוסס באופן חופשי למדי על סיפור אמיתי, מביא למסך הגדול (וכעת גם הקטן) את ניסיונם של שלושה
אנשי תקשורת ללכוד פושע מלחמה סרבי. גיר מגלם את דמותו של סיימון האנט, כתב טלוויזיה שירד מגדולתו, שמשכנע את צלמו הוותיק (טרנס הווארד, "התרסקות") להצטרף אליו בחיפוש אחר "השועל". אל השניים מתלווה גם בנג'מין (ג'סי אייזנברג), עיתונאי צעיר ושאפתן, עתיר בפרוטקציות אך חסר ניסיון.
האמירה הפוליטית בסרט נאמרת בצורה מפורשת למדי: האו"ם ונאט"ו לא פועלים די הצורך ללכידת פושעי מלחמה, ולעיתים אף מעלימים עין ונותנים להם להמשיך בחייהם הנינוחים. או כמו שאומרים החבר'ה בהישרדות, מסר "ראוי".
הבעיה היא שבשום שלב לא ברור מה בדיוק "מבוקש" מנסה להיות: קומדיה, מותחן פעולה, או דרמה פוליטית? לא שהיצמדות לז'אנר מסויים היא בהכרח דבר חיובי, אלא שב"מבוקש" נדמה שהניסיון לחמוק מכל הז'אנרים לא ממש משחרר וגורם לסרט להתפזר לכל עבר.
תוספות מיוחדות: טריילר.
בשורה התחתונה: לפרקים חשוב, לפרקים משעשע, לפרקים סתם משעמם.
"מבוקש", כ-99 דק', NMC יונייטד, השכרה/מכירה
