משנכנס אדר...
"לא היו ריקודים בגן ולא בנינו את ארמון אחשוורוש. אמא בכתה כשחשבה שלא רואים ואמרה 'לא' חזק כשרציתי לעשות שיגועים". יום שישי השחור שעבר על הילדים שלנו
יום שישי יצא ראש חודש אדר, אבל הכול היה מאוד מוזר. לא היו רמקולים עליזים עם שירה פורימית מקפיצה, כמו בשנה שעברה. אף חסיד ברסלב לא בא לעשות שמח עם הילדים בגינה. כן נכנס אדר, אבל אין הרבה שימחה.
בגן הבטיחו כבר לפני שבוע שיבואו ילדים גדולים, שתהיה שירה, שיהיו ריקודים. אבל אף אחד בסוף לא בא ונשארנו רק אנחנו במסיבה. הגננת היתה עם עיניים אדומות ולא בנינו את ארמון אחשוורוש. רק התחפשנו למשהו שקשור ללילה משקיות אשפה שחורות. כששאלנו למה אין ארמון? ומי תהיה המלכה? הסייעת אמרה שהיא מצטערת ושלא הספיקה להוציא את המסכות מהשנה שעברה. לא קיבלנו שערות סבתא והפעילות המיוחדת של פורים הייתה קצת שקטה. גם את אוזני המן שמו לנו בתיק ממש לפני היציאה.
בבית אמא בכתה כשחשבה שלא רואים. בהתחלה היא אמרה שזה מהבצל, ואחר כך שהעדשות ממש מציקות, ואז נגמרו לה התירוצים. היא אמרה "לא" בקול רם כשביקשתי לשים את הדיסק עם ההצגה המצחיקה על פורים. ואמרה "לא" חזק יותר, כששאלתי אם אפשר למדוד את התחפושת משנה שעברה ולעשות קצת "שיגועים". משנכנס אדר מרבים בשמחה ואמא לא שמחה.
היא אמרה שאם מיכאל ואני רוצים לירות אחד על השני ברובה החדש, שנעשה את זה במקום אחר. אבל גם אצל השכנים לא היה שמח והעדיפו שלא נעשה הרבה רעש. כששאלנו למה לא שמחים הרי עוד מעט פורים? האח הגדול של מיכאל סיפר שבגלל מה שהיה בירושלים כולם בוכים. הוא אמר לנו לצאת למרפסת ולעשות סיבובים באופנים, והוסיף שזה עדיף במקום להסתובב לכולם בין הרגלים.
בינתיים, אימא גיהצה בסלון את הטלית של אבא ורעדו לה הידיים.
אולי היא כבר לא רוצה שאני אתחפש לשריף וגם לא לאיש שלובש חולצה לבנה ונוסע באמבולנס עם אזעקה אדומה. כי במקום לחייך ולהגיד כמה אני מחופש יפה, אמא הסתכלה בלי לומר מילה, שכחה אפילו להגיד "תיזהר לא ללכלך את החולצה!". היא הדליקה את ה"חדשות" כשחשבה שאני לא בסביבה. אבל כשהיא לא ראתה, עמדתי בשקט בשקט בכניסה. שמעתי שם מישהו בוכה וכששאלתי מה קרה? אמא במקום לענות, ישר את הרדיו סגרה.
הלכתי לברר עם אבא מה קרה והוא אמר לי "שמשהו רע". שאימא קצת עצובה וקצת בוכה בגלל "המשהו הרע". הוא הסביר לי שמבוגרים מאוד עצובים כשקורים לילדים דברים רעים. ישר שאלתי חזרה אם מישהו רץ לכביש? שזה "רע" כמו שלא שומרים חזק על הילדים בחנייה? אבא ענה שלפעמים גם אם מאוד מאוד שומרים ומשגיחים קורים דברים עצובים ומצערים.
גם בבית הכנסת, כששרו "לכה דודי" כולם היו קצת צרודים. אולי הם לא שתו מספיק מים ואולי גם להם הפריע משהו בעיניים. שאלתי את אבא אם "משהו רע", זה כמו אז, שמוישי מחיפה סיפר שנפלו להם טילים על הבית והוא היה אצלנו שבועיים, ואחר כך הוא פחד ללכת לבד לשירותים. אבא אמר שהוא לא זוכר ושאולי נדבר על משהו אחר.
אני מקווה שעד חג פורים אמא תחייך כבר "רגיל". ושבגן בחג תהיה שימחה "על אמת" עם ליצנים ושירה, ולא כמו איך שיצאה המסיבה האחרונה. ושיהיה ארמון אחשוורוש ומלך-ילד עם גלימה. כששאלתי את אמא אם באמת כך יהיה, היא חייכה ואמרה שגם היא מקווה. שגם היא רוצה שלא יהיה יותר "משהו רע" לשום ילד במדינה. ואולי אז לפחות כשיכנס, גם אם באיחור, אדר, נרבה בשמחה.
סליחה גדולה מבני שנתן לי את ההשראה.
לפנייה לכתב/ת 
