בנק ישראל לא קבע "רצפה" לשער הדולר

לא תהיה התערבות אם יימשך הקצב ההדרגתי המתון שהיה לאחרונה, ונראה כי ההיצעים יימשכו גם בגלל התחזקות השקל כתוצאה מהעודף במאזן התשלומים. אבל באירוע חריג נוסף כמו הירידה החריפה והרצופה בימים האחרונים (מ-3.65 שקל ל-3.36), קרוב לוודאי שנראה התערבות נוספת של הנגיד. בנק ישראל לא נעל את עצמו אלא מחזיק את היד על דופק השוק, ויחליט בהתאם צעדיו הבאים בהתאם לנסיבות, כך מעריך מקור יודע דבר.

פישר עידכן את שר האוצר

הרכישה ההיסטורית של הדולר אתמול לא היתה החלטה פתאומית אלא תוצאה של רצף התייעצויות שנערכו בצמרת הבנק בימים האחרונים, אשר הבשילה אתמול. אבל בניגוד לפרסומים מהבוקר, כאילו החלטה נפלה ללא ידיעת האוצר, האמת היא כי לפחות שר האוצר רוני בר-און היה בתמונה. פישר עידכן אותו לפני ביצוע הקניה, אבל לא התייעץ איתו כמו שהוא לא נזקק להסכמת האוצר לגבי צעד שהוא כולו בסמכות הבלעדית של בנק ישראל, כמו למשל בשינוי שער הריבית.

לבנק ישראל אין הסבר להתנהגות החריגה של השוק שגרמה להתערבות הנגיד, וההערכה היא שמדובר ב"תגובה פסיכולוגית" עצבנית של קונים שציפו לירידה במחיר. מה שבטוח – המעקב השוטף של הבנק אחר כל עסקאות המט"ח בשוק העלה כי הירידה התלולה בשער ביממות האחרונות, לא היתה כתוצאה מפעילות ספקולטיבית של גורם חיצוני (דוגמת משחקו של סורוס בעשור הקודם שגרם לנפילת הלי"ש הבריטית). הגדרה יחידה סבירה של החריג יכולה להיות התעצמות פתאומית של תהליך הירידה.

מסיבה זו בנק ישראל איננו מגלה את היקף רכישות הדולרים אתמול (ולא מתייחס להערכות בהיקף של 300-400 מיליון). מקור אחד הסביר זאת כך: "אף שחקן בשוק לא מגלה את היקף רכישותיו, קל וחומר הבנק של המדינה שנזהר לבל ייחשף לספקולציות, ואם החליט לחרוג ממנהגו ולהתערב בשוק הוא חושב שצריך לעשות זאת חכם ובשקט".

ראוי לציין כי הצעד החריג של הבנק המרכזי היה בעצם כפול, לא רק בעצם ההתערבות אלא גם בפרסום החלטת ההתערבות בשוק שהוא חסר תקדים. כדאי לזכור כי התערבות הבנק בתקופת "מדיניות האלכסון" לפני יותר מעשור, לא היתה מלווה בפרסום רשמי, והפרסום מאתמול הוא ביטוח נוסף של שקיפות מהלכי הבנק (כמו פרסום דיוני הריבית) ומכאן והלאה זו המדיניות החדשה של הבנק.

לא זוהו מהלכים ספוקלטיביים

עם זאת קשה לנתק את המפנה מהרקע שהצמיח אותו אשר נובע מגישתו הבסיסית של סטנלי פישר, שהיא הפוכה מגישתו הנוקשה והקנאית של קודמו, דוד קליין. פישר יותר פרגמטי. צריך לתת לכוחות השוק לתפקד, אלא במצבים מיוחדים שבהם תידרש התערבות במשורה. הנגיד חזר והגדיר זאת בפומבי ובהקפדה על נוסח אחיד שהבנק לא יאמר לעולם שהוא לא יתערב למעט במצבים של כשל שוק, חירום כמו מלחמה או בתופעות חריגות בשוק. שתי הסיבות הראשונות לא זוהו הפעם. אין כשל שוק ומצב הביטחון לא הדרדר. השוק תפקד היטב במרווחים סבירים ולא במצבים של מוכרים בלבד.

כאמור, ובניגוד לחששות התעשיינים, לא זוהו מהלכים ספקולטיביים במערכת שעוקבת אחר כל עסקה בשוק. איש לא ביקש "לעשות סיבוב" על הדולר-שקל. ההסבר היחיד של הבנק הם הישראלים שהשקיעו בחו"ל והפסידו מירידת שער הדולר, שביקשו לבלום את מגמת ההפסד בעזרת התחזקות השקל. מעקב הבנק העלה כי היקף ההיצעים לא השתנה אפילו בימים האחרונים, ולעובדה שהם נקלטו בזמן כה קצר למרות ירידת השער החריפה בשער הדולר, יש הסבר אחד שהלחץ השפיע על המוכרים להיפטר מהדולרים אפילו בשער נמוך יותר.

זהו חריג שעלול לעודד ספקולציות מסוכנות כך שהתערבות הנגיד נעשתה בעיתוי הנכון ובאיתות יזום ופומבי, הכל למען שמירה על יציבות המשק, ובתקווה שלא תהיה תקדים. תקווה בלבד שיש לה משקל בפסיכולוגיה של הכלכלה אבל היא לא תמיד תעודת ביטוח.