מונית הקצף
הרב דן סגל, יעל משאלי וגדעון לוי נסעו בשבוע שעבר במונית אחת לאותו כיוון. המונית דימיונית, הציטוטים לא
אל המונית עלה הרב דן סגל, המשגיח החרדי הנערץ בעולם הישיבות. הוא התיישב מאחורנית ושקע בגמרא.
הנהג נאנח: "סליחה שאני מפריע, כבוד הרב, אבל גם אני בן אדם מאמין, ומאוד מעניין אותי לדעת מה אתה אומר על מה שקרה בישיבה".
"השם ירחם" - הסיר המשגיח לרגע את מבטו מהגמרא – "השם ירחם, רחמנא לצלן. אולי צריך לשאול למה דווקא שם זה קרה? יש כאן דברים משמים...".
"רק רגע, כבוד הרב", קטע הנהג את הדברים, "אני רק יעצור כאן לגברת שרוצה לעלות...".
"אני קצת ממהר" – מחה קלות הרב סגל, אבל המונית כבר עצרה. פרנסה קודמת אפילו לדברי תורה. הרב רטן אבל יצא מהמונית ועבר למושב הקדמי.
יעל משאלי התיישבה ומלמלה תודה רפה. הרב סגל שקע שוב בגמרא והתעטף בשתיקה, אבל הנהג לא הירפה: "סליחה, הרב, הפסקתי אותך באמצע. למה הרב חושב שזה קרה דווקא שם?".
עכשיו הרב סגל נשמע קצר רוח: "ולמה גוש קטיף היה דווקא שם? כי כל העניין הזה שההשקפה הזאת שזה גאולה – הוא ההיפך מהאמונה וזה עבירה על הגימ"ל שבועות וזה נורא".
"לא לכעוס כל-כך, הרב. אז אתה אומר" – כך הנהג – "שזה בגלל שהישיבה היא ציונית או כמו שאמרו: ספינת הדגל של הציונות הדתית, אז בגלל זה קרה דווקא שם?".
"סליחה שאני מתערבת" – התפרצה מאחור יעל משאלי – "אבל בואו לא נבלבל את העובדות. ישיבת מרכז הרב אינה לב-לבה של הציונות הדתית. היא ישיבה קטנה, שעם כל מה ש"צמח" ממנה - הציבור שלה הוא מיעוט בתוך כלל הציבור הדתי לאומי".
"סליחה גיברת שאני קוטע" – הפריע שוב הנהג, "ואם לרבי לא איכפת, ואם אנחנו ממילא כבר נוסעים באותו כיוון, שניקח את האיש הזה?".
עוד לפני שהרב סגל וגברת משאלי הספיקו לענות, נכנס הנוסע השלישי למונית והתיישב ליד יעל. דממה מעיקה השתררה עתה בחלל המונית, כזו שמאחדת בעוינותם אנשים זרים שנקלעו שלא בטובתם למקום אינטימי וסגור. הנהג הטרדן מיהר לשתף גם את הנוסע החדש בשיחה: "כבוד הרב אומר שמה קרה בישיבה זה בגלל ההשקפה הציונית שלהם, והגברת אומרת שזו בכלל לא ישיבה כל-כך מרכזית, אם הבנתי אותה נכון...".
"לא מרכזית?", קפץ הנוסע החדש, גדעון לוי שמו – "ועוד איך מרכזית. מן הראוי לזכור גם בשעה קשה זאת מה הצמיחה הישיבה הזאת. מדובר בספינת הדגל של הקבוצה האחרונה בחברה הישראלית שעוד פועלת כאן לאורם של רעיונות. גם שונאי החרדים הגדולים ביותר, שומרים משום מה פינה חמה לציונות הדתית, זו שהמיטה עלינו אסון הרבה יותר גדול מאשר החרדים כולם".
הרב סגל היפנה חצי-מבט לאחור, סקרן לראות מיהו הדובר הנחרץ כל-כך שהצטרף לשיחה: "יישר כוח! דווקא אצל אלו שהם שומרי תורה ומצוות התביעה יותר גדולה כשההשקפה אינה כמו שצריך". גדעון חייך קלות בהסכמה.
לרגע נדמה היה שנוצרת איזו הבנה בין שלושת נוסעי המונית האקראיים. משאלי הוסיפה שמן למדורת ההסכמה: "ואם ישיבת מרכז הרב היא סמל, אז היא גם סמל של בדלנות דתית והקצנה לאומנית, ואנחנו, הרבה מאוד דתיים ציוניים-לאומיים, לא אוהבים את הרוח הנושבת מאותה ישיבה".
"לא יפה איך שאת מדברת, ועוד אישה דתייה" – אמר הנהג – "בכל זאת הלכו שם ילדים".
"ה' יקום דמם", פסקה יעל, "אבל לנו כואב מכולם. לא רק מתלמידי מרכז".
"השם ירחם!", מלמל הרב דן, "השם ירחם".
"הלב נקרע", ציין גדעון, "חפים מפשע בעזה והרוגי מרכז הרב הם כולם קורבנות שווא".
"וואלה", סיכם הנהג, "גם אצלנו בכפר כולם חושבים ככה. אינשאללה יבוא שלום".
