משבר המים: מגדלי הפירות נערכים לעתיד

"אין היום תכנון בחקלאות. אם יש לך קרקע ומים - אתה יכול לגדל כל מה שעולה בדעתך", נאנח אילן אשל, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל. "בעבר היתה מחלקה במשרד החקלאות שעסקה בתכנון הגידולים, אבל בעשור האחרון זהו שוק חופשי ואין כל תכנון".

מה עושים? שינויי האקלים, נזקי הקרה ובעיקר המחסור המתמשך במים, מביאים להערכה מחדש של מפת גידולי הפירות בישראל. על תכנון עתידו של הענף אמון צוות אסטרטגי אותו מקים בימים אלה ארגון המגדלים, ובו חברים נציגי הארגון, לצד אנשי משרד החקלאות, מועצת הצמחים והקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות.

הצוות המתגבש, מבהיר אשל, יתמודד עם שורת בעיות, המרכזית בהן היא המחסור המתמשך במים. מנתוני משרד החקלאות עולה כי בשנת 2008 קוצצה מכסת המים לחקלאים בכ-170 מיליון מ"ק, והשנה הם נאלצו להסתפק בכ-450 מיליון מ"ק. "אנחנו פועלים מתוך הנחה שהמחסור איננו זמני", פוסק אשל. "גם אם יתפילו מספיק מים, מה שלא קורה עכשיו, הדבר יגרום להתייקרות שלא תאפשר למטעים צורכי מים להתקיים ברמה כלכלית סבירה". עודד יפה מקיבוץ גבעת ברנר, העוסק בתחום זה 45 שנים, מסכים עם האבחנה. "אספקת המים היא השיקול הראשון שבו עוסק חקלאי לפני שהוא מתחיל לטעת", הוא מסביר. "בישראל קודם מחפשים מים, ורק אחר-כך אדמה". 

יכולים להסתפק במים באיכות נחותה. מטע תמרים (צילום: ג'ו קוט)

אז מה עדיף: מטע בננות, זיתים או שקדים?

אם תשאלו את אשל, הפיתרון למחסור במים הוא תכנון יעיל של ענף הפירות. הצוות האסטרטגי המתהווה יידרש, בין השאר, לשקלל את מכלול הצרכים הכרוכים בכל גידול וגידול - ולהציג תמונת מצב מעודכנת באשר ל'יעילותם' של עצי הפרי. "התמונה מורכבת", אשל מחדד. "יש פירות שצורכים כמות גדולה של מים, אבל יכולים להסתפק במים לא איכותיים.

"התמרים, לדוגמה, מסתפקים במים באיכות נחותה ביותר, כמו מי השפד"ן, מי שיטפונות, מי קולחין או מים מליחים. מאידך, הם אינם נמצאים במקום הראשון בחיסכון בכמויות המים הדרושות לגידולם". מטעי הזיתים, אשל קובע, נחשבים לחסכוניים ביותר ול'גידול האולטימטיבי'. האבוקדו הוא גידול 'צנוע' דרישות נוסף,

המסתפק במים באיכות בינונית. "האבוקדו מדורג במקום טוב באמצע גם בכל הנוגע לכמויות המים שהוא צורך, וגם בנוגע לתפוקה שהוא מספק", הוא ממשיך ואילו הבננות, שגידולן נפוץ מאוד במישור החוף, נחשבות לבזבזניות במיוחד.

לא רק סוגיית התכנון מטרידה את מנוחת המגדלים. "הרבה מאוד מים מטוהרים לא עוברים לשטחים חקלאיים ונשפכים כך סתם לנחלים ולים", מתקומם יפה. לטענה מצטרף גם אשל, שלדבריו מי קולחין רבים שעשויים היו להשקות את השדות החקלאיים, מבוזבזים לשווא.

עמרי עתריה, שמאי חקלאי ומגדל מנגו ממושב מעלה גמלא, מתנגד לקביעה. "לפי מה שאני יודע, במדינה מנצלים את מי הקולחין ומשרד החקלאות עושה מאמצים רבים להגביר את הטיפול בסוגיה" הוא מעיד. עתריה משבח את פעולותיו של משרד החקלאות לבניית קו הקולחין המזרחי, שיגיע מתל-אביב לאזור הדרום. עוד הוא מציין כי בשנים האחרונות הצליח המשרד לסייע לחקלאים לצמצם את צריכת המים השפירים שלהם. לשיטתו, הייעול טמון בשימוש בכוחו של משרד החקלאות כרגולטור. "המשרד יכול לווסת את הגידולים בעזרת מענקי ייצוא ומענקים אחרים, שיעזרו בחיסכון בצריכת המים". 

החופש המוחלט פוגע לא אחת בחקלאים. מטע תפוחים (צילום: אמיר פלג)

"אי-אפשר לכפות על החקלאים מה לגדל"

מדיניות הפיקוח והתכנון שהונהגה בעבר בידי משרד החקלאות היטיבה עם המשק, אומרים המגדלים ל-ynet. אולם הם מודים כי כיום לא ניתן עוד להנהיגה. "פעם האמנתי שצריך הכוונה בגידולים, האמנתי שיש צורך באתר שינוהל על-ידי משרד החקלאות וימפה את הגידולים, אבל זה לא יילך היום", אומר יפה.

כמי שעוסק שנים ארוכות בייעוץ ומחקר חקלאי, ובמקביל היה ממקימי המרכז למחקר ופיתוח חקלאי בערבה, הוא מסביר שהחקלאים מורגלים בחוקי השוק החופשי. "אנשים לא יאהבו את זה", הוא מעיד. "פעם כולם היו מתחת למועצת הפירות והירקות, אבל אנשים ביקשו להשתחרר מזה ולהיות חופשיים כמו שאר השוק העולם. פעמים רבות פגע החופש המוחלט בחקלאים עצמם - וגם במדינה ובמשק המים המעורער - אולם זהו כנראה המחיר של הקפיטליזם", הוא מסכם. "בגלל שאין הכוונה חקלאים נאלצים לעתים להשליך גידולים שהושקעו בהם שנים של עבודה והרבה מאוד מים. אבל זה המצב".

ממשרד החקלאות נמסר כי אמנם אין אפשרות לכפות את גידולם של עצים מסוימים על חקלאים, אולם הוא יוזם הדרכות שוטפות לחקלאים בנושא שימוש נכון וחסכוני במים. "בשירות ההדרכה והמקצוע שבמשרד פועלים מדריכים המקיפים את כלל ענפי החקלאות ומסייעים ישירות לחקלאים", מציינים במשרד. "בין היתר הם מייעצים בבחירת סוגי גידולים תוך התייחסות לכלל ההיבטים הרלוונטיים: התאמת סוג הגידול לקרקע החקלאית, לתנאי מזג האוויר, הלחות, הטופוגרפיה, הביקוש וההיצע ועוד".